ביקום מקביל רועי בר נתן היה אמור להיות עכשיו על מטוס בדרך לניו־יורק. הכרטיס הוזמן לפני חצי שנה, גם מלון, אפילו כרטיסים להצגה חדשה בברודוויי. בר נתן, כמו רוב חבריו לקאסט השחקנים והכותבים של 'ארץ נהדרת' שעבד העונה קשה במיוחד על רקע מערכת בחירות סוערת, בנה על חופש גדול מאוד.
אבל בישראל, האדם מתכנן תוכניות ונתניהו צוחק. את אנחת הייאוש של מערכת 'ארץ נהדרת', עם היוודע דבר הבחירות החוזרות, אפשר היה לשמוע לפני שלושה חודשים עד הכנסת ביום פיזורה. "אולי מתוך שכנוע פנימי עמוק ורב־הכחשה, היינו משוכנעים, כמעט בוודאות, שאנחנו עפים אל תוך החופש", מספר בר נתן. "צילמנו תוכנית ממש בסמוך לאירועים. בין טייק לטייק, כולנו היינו שקועים בטלפונים. אני גילמתי את יאיר שרקי, אסי כהן היה ליברמן. באיזשהו שלב, הוא שאל אותי, 'אז מה קורה?' אמרתי לו, 'אסי, אתה יודע שאני לא באמת יאיר שרקי ואני לא באמת מקבל אינפורמציה'. היה הרבה בלבול. סיימנו את התוכנית באי־ידיעה.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"חזרנו נטולי איפור הביתה אל הטלוויזיות. ב־23:15, במקביל להצבעה בכנסת על הבחירות החוזרות, התחילה קבוצת הווטסאפ של 'ארץ נהדרת' לרטוט. ראינו תמונה של ליברמן, האיש היחיד שהיה אז באדישות כלפי המצב, צופה בחיקוי שלו, והבנו שאין טעם להכחיש יותר. עדיף לצלצל לסוכני הנסיעות, ולעדכן את המשפחות. החופש מבוטל. יום קשה במערכת. לנסח נימוקים למשפחות של הכותבים, איך אנחנו חוזרים לדבר התובעני הזה לאורך כל ספטמבר. כן, סוג של מילואים מינוס הקופסאות שימורים".
× × ×
בר נתן ביטל את ניו־יורק, והשבוע כבר עלה על מדי ב' — תוכנית ראשונה בעונת בחירות קצרצרה של ארבע תוכניות. חזר לגלם את יאיר נתניהו, אחת מהדמויות המוצלחות שלו העונה, גם אם המקור עדיין פרוע ומשולח רסן הרבה יותר. הבחירות האלה הן כאב ראש לכולם, אבל לבר נתן יש סיבות טובות להיות מבסוט. העונה האחרונה של 'ארץ נהדרת' הייתה מפגן כוח מסחרר לכישרון שלו להיעלם מתחת לפאה או לשפם מלאכותי. לארסנל החיקויים המוצלח שלו, הצטרפו הפעם גם הטייקים שלו על משה פייגלין, אמיר אוחנה, עמית סגל ושרקי. אם מוסיפים לאלה את חיקויי המופת לאסי עזר ולגלי עטרי, יש מצב שבכל זאת אפשר להכתיר את המנצח הגדול של בחירות 2019: סבב א'. בשבוע שעבר, כשדווח על ההסכם המתגבש בין נתניהו לפייגלין, בר נתן שקל לפתוח בקבוק שמפניה. מרלו אדום, במקרה שלו.
"זה היה כל כך מבאס מבחינת התוכנית שפיספסנו את פייגלין בסיבוב הקודם, אז אם יש נחמה קטנה מכל הסיפור הזה הוא שעכשיו אוכל לחזור אליו. לא כל יום נופלת לידיים דמות כזאת. עשיתי אותו בבחירות של 2013, וזה לא זכור לי כמשהו שצלח. כשהודיעו לי שאני צריך לעשות אותו שוב, ניגשתי לזה בחוסר עניין והתלהבות. החלטתי לא לראות מה עשיתי איתו אז, אבל כן צפיתי בקטעים חדשים שלו. שמתי לב שבראיונות איתו הוא נוטה לחייך ואז לבטל את החיוך בבת אחת. זה סימן לי משהו עליו. על חוסר אמינות, העמדת פנים. זה היה מפתח.
"מבחינת דימוי קפצה לי הדמות מרחוב סומסום שמכרה אוויר. 'היי, רוצה לקנות אוויר? רוצה לקנות את הספרה 8?' בחזרה הגנרלית שעשינו, כולם ממש התלהבו מזה, עד שממש פחדתי אם אצליח לשחזר את זה בשידור עצמו. לשמחתי זה התרחש, ומהר מאוד הבנו שיש לנו משהו ביד. לא רק בפיצוח החיקוי, אלא גם באופן שאנחנו מצליחים לחשוף משהו מהמנגנון האמיתי שלו".
הוא עובר מטורלל מאוד.
"זה מה שרצינו להגיד. זאת הייתה הרוח. להגיד שמאחורי האיש הרהוט עומד אדם מסוכן, שאומר דברים מטורללים על בית מקדש וגייז, ובוא נגיד אותם, גם אם הוא מציף את כולם בענן קנאביס. אם הייתה לנו תרומה של 20 אגורות בקעקוע של הדמות, אני אהיה שבע רצון מאוד".
יודע איך הוא הגיב לחיקוי?
"ראיתי אותו מגיב באולפני החדשות. כמובן בשעשוע. זה השפגט המוכר של אנשי הציבור, לחבק את החיקוי כדי לא לצאת קטנים. בסוף, אנחנו יודעים שברגע שאתה חושף את המנגנון שלהם זה בוקס בבטן. בחדרי חדרים אני בטוח שהוא לא היה מבסוט מהחיקוי והדברים שנאמרו דרכו".
גם החיקוי שלך ליאיר נתניהו הפך מרכזי מאוד העונה.
"עשינו ישיבת מחשבות על יאיר במשך כמה שבועות, כדי לנסות להבין איך להביא אותו. כל אחד זרק משהו עליו, והכל התבסס על ההתרשמות שלנו ממנו דרך האופן שבו הוא מתווך את עצמו לתקשורת, בווליום שהלך והתגבר. בגלל שאין הרבה על מה להסתמך במקרה שלו, מבחינת הקול או הג'סטות, היה לנו צ'ק פתוח. עשינו כמה ניסיונות איפור, והבחירה לקרב אותו בדמיון ובקווי המתאר לאמא שלו, הייתה מבחינתנו אמירה. יאיר נתניהו הוא טיפוס מסקרן מאוד. כדמות, מבחינתי, זה פרי סופר־עסיסי להתעסק איתו. הוא כריזמטי, חסר רסן, מהזווית שלי זאת חגיגה. החיקוי הזה הגיע מבחינתנו רק ברגע שהיינו מוכרחים להגיב אליו. כל עוד מישהו לא שם את עצמו בשורה הראשונה החוצה, מבחינה ציבורית, אנחנו לא ניגע בו. גם עם שרה נתניהו, עד שהיא לא שמה את עצמה בפרונט, התוכנית לא התעסקה בה, בטח לא במינונים האלה".
אז הוא בעצם "דרש" את זה?
"היינו עם יאיר שלוש שנים על הקווים. ידענו שהוא דמות צללים, שהוא מושך בחוטים, אבל כל עוד הוא לא שם את עצמו בחוץ, התוכנית לא התעסקה בו, וחיכינו לשעת הכושר. כמו צייד שמחפש שאלומת האור תיפול על המטרה. עד שלא בשלה השעה להתעסק איתו, הוא היה מונח על המדף".
דווקא מהחיקוי שלך הוא התעלם לחלוטין. מה עשית לא בסדר?
"ממש חטאנו לתפקידנו", הוא צוחק. "האמת, אין לי מושג למה. לא מתעסק בזה. זה נראה לי אידיוטי. אני עושה את העבודה שלי. אני מייצג החוצה את דמותו כפי שהיא משתקפת בעיניי. אני לא מכיר אותו, את חבריו, את הדינמיקה שלו בחיים, וגם אין לי עניין בזה".
שרה נתניהו פגשה את עלמה זק לפני כמה שנים ושאלה אותה למה היא מחקה אותה כמו מטורפת. חושב מה יקרה אם תיתקל במקרה ביאיר נתניהו?
"ממילא בכל פעם שאני נכנס לחדר אני בודק איפה פתחי המילוט. מניח שאשתמש בזה אם יגיע הרגע הזה, ואברח".
למה? יש פה פוטנציאל לסלפי שישבור את הרשת.
"אין לי עניין לפגוש אנשים שאני מחקה, בטח לא את הפוליטיקאים שבהם. אני נמנע מלהגיע למקומות שאני עלול לפגוש אותם. אני מקפיד גם לא להצטלם עם פוליטיקאים. זאת מדיניות שאני משית על עצמי אבל אני חושב שכולנו מבינים את הקוד. לא דחוף להיות אחוקים עם מירי רגב. הייתי בהצגה לא מזמן ונכנסתי אל מאחורי הקלעים. היה שם פוליטיקאי בכיר, הדובר שלו ביקש לעשות תמונה, ובנימוס הסברתי שאני פחות מעוניין. אני לוקח בחשבון שיש לנו תפקיד להגיד דברים במהלך העונה, וחשוב לשמור על ניקיון, הפרדה ופאסון ולא להתמנגל. לא להוציא את העוקץ מהדברים".
אם תידרש לעשות חיקוי של אבנר נתניהו, איך הוא ייראה?
"אני לא חושב שזה על הפרק. אבנר הוא איש פרטי ששומר על קווי גזרה מאוד ברורים. לא נבחר ציבור, לא אדם ששם את עצמו בפרונט ובטח לא מישהו שמקבל החלטות ומושך בחוטים. לכן אני חושב שכל עוד זה המצב, אף אחד לא יתעסק איתו. הוא ממש לא על הכוונת".
אתה לא מרגיש שהעיסוק במשפחת נתניהו, בטח ב'ארץ נהדרת' שמגחיכה אותם לממדי קריקטורה, רק מחזק את הנראטיב שלהם כמשפחה נרדפת?
"לא, אני ממש לא חושב ככה. התוכנית מגיבה למה שקורה. המשפחה הזאת מאוד מחושבת. בתחושה הציבורית, ההורים בהחלט מגבים את ההתרחשות של יאיר. אם מישהו שם היה רוצה למנוע את ההשתוללות, היא לא הייתה מתרחשת. הדברים שהוא מפרסם לא ראויים שייאמרו מפי בן של ראש ממשלה על אזרחים ועל עיתונאים".
מה חשבת על הפוסט שפירסם ראש הממשלה שבו דרש להחרים את מקום העבודה שלך, ערוץ 12, בגלל ש'הנערים', הסדרה שקשת הפיקה, מוציאה לטענתו שם רע למדינת ישראל?
"ראש ממשלה שקורא להחרים את הערוץ הפופולרי בישראל ואת חברת החדשות המקצועית שהעיתונאים שעובדים בה עושים את העבודה שלהם, זה איבוד הברקסים. הוא אומר דברים לא לחלל ריק וכבר היו פה דברים מעולם וזה מסוכן בעיניי".
בשנים האחרונות 'ארץ נהדרת' קנתה לעצמה מעמד של אופוזיציה לוחמת, אבל בפועל, על אף המסרים והטקסטים הנוקבים, המציאות הפוליטית לא משתנה. הצופים אוהבים את הסאטירה, אבל לא משתכנעים.
"התפקיד של תוכניות הסאטירה הוא להיות השוטה על הגבעה, זה שעומד ממול וצועק כשהשיירה עוברת. תפקידנו הוא לנגח את הסדר הקיים. לפגוע בקונצנזוס, איפה שהכוח נמצא, כרגע בימין. צריך להזכיר ש'ארץ נהדרת' נכנסה ב־300 קמ"ש גם באריאל שרון וגם באולמרט וגם בזהבה גלאון ובבוז'י הרצוג. כל מי שבעמדת כוח חוטף. אין יומרה לשנות את המציאות. הייתי רוצה לחשוב שדברים כן מחלחלים וגורמים לאנשים להרהר בהם. אני כן חושב שהייתה לנו תרומה מאוד טובה בלחשוף את המגנון הפגום, באופן שבו זרחוביץ' גילם את בנט. חשפנו את הבטן הרכה שלו, את האגוצנטריות, את הילדותיות, את השליפה מהמותן, את חרחור המלחמה. אני חושב שהרישום הקריקטורי הזה היה מאוד אפקטיבי. רוצה להאמין שיש אפקט מצטבר בין זה לבין הכישלון שלו בבחירות האחרונות".
× × ×
קשה להאמין, אבל בר נתן מסתובב בין אולפני צילום לבימות בידור כבר יותר מ־30 שנה. ילד פלא שצמח להיות נער פלא ואז, כמו שקורה לפעמים, קצת התבלבל בדרך וביצע כמה סיבובי פרסה סביב עצמו. הוא התחיל את דרכו המקצועית בגיל עשר. הוא לוהק ל'אל עצמי', המשיך ל'קריאת כיוון', ואחרי הצבא חשב לזנוח את החלומות על במה וללמוד משפטים - כמו שעושים ילדים טובים הרצליה. לשמחתו דברים קצת השתבשו בדרך.
אחרי השחרור הכיר חבורה מוכשרת של אנשים ויחד הופיעו בצוותא וברצועת אחר הצהריים של החינוכית. כך נולדה 'דומינו' וכך מצאו את דרכם אסי כהן, גורי אלפי, רותם אבוהב, אדיר מילר, טלי אורן ובר נתן אל עומק הפריים־טיים והקונצנזוס התרבותי. דמויות שנולדו שם לפני 20 שנה — בהן דוד ותקווה, פריצי, מאשה והזמר קוקו — הן סוג של נכסי צאן ברזל ונונסנס עד היום.
בניגוד לרוב חבריו שהלכו והתבססו במקצוע, לבר נתן לקח קצת זמן להבין מה בדיוק הוא רוצה לעשות עם עצמו. הביוגרפיה המקצועית שלו ב־20 השנה האחרונות מתפקעת מפרויקטים תרבותיים מגוונים יותר ופחות, אבל מעידה יותר מהכל על הבלבול הגדול שאחז בו בתקופה ההיא. הליהוק ל'ארץ נהדרת', כמו גם הבחירה בו לפני שמונה שנים להוביל את 'מה נסגר?', סימנו את השינוי הדרמטי והזריקו לו את הביטחון הנדרש כדי לסנכרן בין הכישרון למימוש.
לפני שנתיים, בראיון ל'ידיעות אחרונות', דיבר לראשונה על העדפותיו המיניות וכמיהתו לזוגיות עם גבר. לדבריו, היציאה הפומבית מהארון, אחרי שנים שבהן הקפיד לא לעדכן את התקשורת בחייו האישיים, עשתה לו טוב. "אולי עוד מוקדם להבין את המשקל, אבל כן ברור שזה שיחרר אצלי איזה פקק, שמאפשר לי לחיות את החיים שלי בשמחה ובנינוחות רבה יותר. זאת תקופה מאוד יפה בחיי. אני יוצא יחסית הרבה, פוגש אנשים שמעניינים אותי, יש זרימה טבעית".
אתה עדיין רווק. חושב שמאז לגברים יותר נוח להתחיל איתך?
"אני לא כל כך מודע לזה. יש לפעמים כאלה שכותבים דברים ברשתות החברתיות, אבל אני לא מקדם את זה. איך שאני חווה את הדברים, אני מתעניין באנשים שנראים לי מעניינים ובאופן טבעי דברים זורמים אליי. אם משהו מעניין אותי, יותר קל לי היום להיפתח ולזרום".
זה מסובך להיות הומו רווק מפורסם?
"אני לא רוצה לתת לזה משקל. לא הייתי רוצה להכיר מישהו שחווה אותי רק דרך מה שאני עושה. לכן אני מנסה לפתח שיחות עם אנשים בדרכים עקיפות, בנסיבות שיותר טבעיות לי, בנסיבות חברתיות. כדי שמשהו יתפתח, אני חייב שהבסיס שלו יתחיל במפגש יותר נונשלנטי ופחות מחייב".
טינדר? גריינדר? מדבר אליך?
"אני לא שם בכלל. זה אולי מסקרן, אבל אני צריך עוד משהו חוץ מתמונה ושני משפטי מחץ. יכול להיות שאני מפספס עולם שלם, אבל אני עדיין מאמין במפגש הפנים אל פנים, המפגש הבין־אישי, זה נורא מטעה העניין הזה היום, תמונות שאנשים מעלים. אני צריך לחבר קול לבן־אדם, ויש אלף פרמטרים שחשובים לי יותר. כל עולם האפליקציות מתקשר למה שקורה באינסטגרם. זה מסביר גם למה יש לי שם מעט מאוד עוקבים. אני לא מקבל על עצמי את הקונספט הזה שיעקבו אחריי כל כך הרבה אנשים. נכון, לפעמים בא לי להשוויץ בעבודה שאני עושה, דמות או חיקוי חדש, אבל כשאני הולך לבריכה ואוכל תירס עם אחייני בן התשע לא דחוף לי לשתף את העולם. אני לא זקוק לאינטימיות עם הרבה אנשים. אני מניח שזה משליך גם על האופן שבו אני מחפש אהבה".
אז מה בכל זאת צריך להיות בבחור כדי שתתעניין בו?
"שיהיה צייד ניואנסים, עם שפה חסכונית. חשיבה זריזה זה גם יתרון. גם חתיכות זו מעלה שאני אוהב".
מחשבות על ילדים ומשפחה מעסיקות אותך?
"אני כן רואה את זה קורה בעתיד. אני כן רואה את עצמי נמצא במסגרת זוגית שיש בה גם ילד או ילדים. אבל אני לא עושה מהלכים כדי לקדם את זה. בסך הכל אני מבסוט מהחיים שלי, ונותן לדברים לקרות. הורדתי לחץ מעצמי. אני לא בתחושה שאני הולך עם איזה חסר. במשך המון שנים רציתי המון דברים, וזה השית עליי המון לחץ. יש לי רצונות אבל אני לא מרגיש שיש לי חלום אחד שאם אותו אני אגשים חיי ישתנו. הרצון בזוגיות או ילדים קיים, אבל הוא לא שאיפת־על. אם זה יקרה זה יקרה".
ואם זה יקרה, פונדקאות או הורות משותפת?
"הכל יכול להיות. אני לא מקדיש לזה מחשבות פרגמטיות בשלב הזה של חיי".
אז אם יש אישה שקוראת את הראיון ורוצה להציע לך הורות משותפת, שתתקשר?
"לא בעונה הזאת. אני אצור קשר. ובכלל, אני לא אוהב שהטלפון שלי מצלצל".
× × ×
מי שמכיר את בר נתן לעומק עדיין נפעם מהשליטה המדוקדקת שלו בתולדות התרבות הישראלית. הוא בקיא בפרטי הפרטים, כולל האזוטריים ביותר, ומסוגל לשלוף אנקדוטות מופרכות אפילו מפסטיגל 89'. הידעתם, למשל, ש'כמו גיבור מצויר' של אדם זכה אז במקום הראשון? זה בסדר, אף אחד חוץ מבר נתן, כולל אדם בעצמו, לא זוכר את זה.
בכלל, זיכרון הוא מוטיב דרמטי בחייו של בר נתן. לפני ארבע שנים אובחן אביו, גבי, כסובל מדמנציה. זה התחיל כששכח שקבע לטוס עם חברים לחו"ל, והמשיך בסדרת אירועים שהצביעה על היחלשות דרמטית בזיכרון, עד כדי איבוד מוחלט של יכולותיו הקוגנטיביות. את מצבו כיום מגדיר בר נתן כ"אדם שהתמעט".
איך בכלל אפשר להתמודד עם מצב שבו אביך הולך ומתפייד מול עיניך?
"זה לא פשוט לי לראות אותו ככה. לפני שאני נכנס לבקר אותו אני צריך לקחת אוויר. זה לקח זמן. ברגע שהתודעה שלו כבר לא מאמללת אותו, לא הייתה ברירה אלא לקבל את המצב. זאת פרידה איטית בעודו בחיים. מין גרסת חי־מת. חלקים רבים שלו כבר לא קיימים, אבל זה עדיין הוא, ואני עדיין שמח שיש אותו.
"אני רואה אותו באופן קבוע כל שבוע במוסד הרפואי שבו הוא מתגורר בשנתיים האחרונות, ואני מרגיש שלמפגש בינינו יש משמעות. אני שר לו, וזה מאוד מפעיל אותו. הוא לא יודע לקרוא לי בשם, הוא לא זוכר מילים ומשפטים, אבל הנוכחות שלי לידו משמעותית עבורו, ולכן אני ממשיך לבוא. אני עושה המון פעולות ליצניות מוגזמות וחסרות טעם כדי לעורר את תשומת ליבו, קצת כמו לילד. מישהו שהביט פעם מהצד אמר לי שזה נוגע לליבו כמה אני יוצא מגדרי ומוכן להשתטות כדי לשמח אותו. אני עושה את זה גם בשבילי, להרגיש שהוא עדיין קולט אותי".
הוא מסרב לומר למי יצביע בבחירות הקרובות. לא מטעמי חשאיות, הוא באמת עדיין לא סגור על זה, אבל אומר שדעותיו הפוליטיות ממוקמות במרכז־שמאל. על אף שאינו מרבה להתבטא בסוגיות פוליטיות — גם, ואולי בעיקר בהקשר של הקהילה הגאה — תרומתו על המסך לעיתים מפצה על כך. החיקוי המעולה שלו כשר המשפטים אוחנה — והצגתו כהומופוב המתחלחל רק מעצם האזכור להיותו הומוסקסואל — אפקטיבי יותר מכל מאמר שאי פעם נכתב על המינוי. "התודעה הפוליטית שלי בהחלט התגבשה עם השנים, הרבה בזכות 'ארץ נהדרת'. פעם הייתי פחות מחויב. עם השנים נהיה לי הרבה יותר חשוב להגיד דברים. מזעזע אותי שהמדינה מחליטה למי מותר להיות אבא, ורומסת את זכויות הקהילה. אני מרגיש שבתוכנית ניתנת לי הרבה פעמים הזדמנות לומר משהו עקרוני, שמשמעותי לתפיסת העולם שלי, דרך הדמויות שאני עושה. אמיר אוחנה הוא דוגמה כזאת. להאיר את הדבר הזה, שר משפטים הומו שיוצא נגד הקהילה שלו, את המוסר הכפול של אדם שהביא את ילדיו רק בזכות מערכת המשפט בישראל, אבל מסרב לתמוך ולעזור להומואים אחרים לעשות את זה בעצמם. זה לא היה השיקול, אבל אני חושב שיש משמעות בזה שאני הוא זה שמגלם אותו. זה מטעין את החיקוי והאמירה בעוד שכבה".
הצורך של בר נתן לחדד ולנסח את עצמו ביתר בהירות קורה גם מחוץ ל'ארץ נהדרת'. בשבוע שעבר סיים עונה נוספת של 'מה נסגר?' בכאן 11. כבר שמונה עונות שהוא מגיש את אחת התוכניות הנשכניות והשנונות בטלוויזיה. מין סיכום שבועי של כל מה שקרה על המסך הקטן — אבל למעשה כתב אשמה מתגלגל על השיח הרדוד, השרלטנות והחלטוריזם שפשטו בטלוויזיה. זה אולי המקום היחיד שבו בר נתן מרשה לעצמו לומר דברים נוקבים מאוד, מבלי להסתתר מתחת לאיפור מוגזם.
"המעבר הזה היה לי מאוד קשה", הוא אומר. "לא הבנתי איך אני, בעור של עצמי, אגיד את הדברים האלה. כשזה מאחורי דמות הרבה יותר קל לומר דברים. יש דברים שקשה לי להגיד בחיים, כי בנטייה הבסיסית שלי אני רוצה להיות בהרמוניה עם העולם. אין לי עניין לפגוע באף אחד. גם ב'מה נסגר?', אני בודק תמיד שהדברים העוקצניים מופנים למטרה חזקה שיכולה לעמוד בזה. אילון בן יוסף למשל הוא מוסד, קהלים ענקיים נוהים אחריו, ולכן זה בסדר לתקוע סיכות בבלונים שהוא מנפח. נתקלתי בו לאחרונה בניחום אבלים. חשבתי לעצמי כל הזמן שרק לא יגיד למנוחמים 'תהיה נשמתו צרורה בבלוף החיים'".
במבט לאחור, מה השינוי שעברת?
"ראיתי לא מזמן את הפיילוט של 'מה נסגר?'. לא ידעתי להניח את הגוף שלי. כל מערכת העצבים שלי נותבה לתוך הרגל שלא הפסיקה לזוז. זה היה קשה מאוד לצפייה. אתה רואה רטט ובן־אדם לידו. לקח זמן למצוא את שפת הגוף שאין בה שפת גוף. אני מניח שגם היכולת להזדקף ולומר דברים יותר בוטים ומשמעותיים היא פועל יוצא של זמן והתבגרות".
חבל, סיימתם עונה בדיוק כשנדמה שאפשר לעשות ספיישל רק מהתבטאויות של ירון לונדון.
"הביקורת עליו הייתה במקומה. הוא נפל בלשונו. לנו זה באמת חגיגה, אז אני לא יכול להגיד לך שאני לא שמח על זה. לא הייתי רוצה שיעצור עכשיו. כשעברנו מערוץ עשר לכאן, היו מי שאמרו: רגע, מה תעשו עכשיו, ערוץ 1 היה הלחם והחמאה שלכם. כבר מהדיאלוג הראשון היה ברור לנו שהם מבינים את הדי־אן־איי של התוכנית. אף אחד לא צינזר אותנו. הם הבינו שלהיות אנדרדוג זה יתרון. באנו לכאן כי למה לדווח על תקלות אם אפשר לחוות אותן ולהיות חלק מהן. מעולם לא קיבלנו הוראה לקדם משהו או לצנזר משהו".
בוא נדבר על החיקוי שלך של גלי עטרי.
"זה חיקוי שעשיתי אותו לאורך השנים. הגרסאות הראשונות שלו היו יותר גרוטסקיות וקריקטוריות ממה שנהיה עכשיו. בסיבוב העכשווי, אלי, מריאנו ואני המצאנו שגלי עטרי אומרת 'שמה?' רצנו עם השטות הזאת שנים בינינו. העניין המצחיק הוא שזה משהו שהיא לא אמרה מעולם. אחד הכותבים שלנו שמע את זה, וכשהתחלנו להתעסק באירוויזיון הציע להכניס את 'שמה?' 600 פעם לתוך המערכון. לא הייתי בטוח שזה יעבוד. גם לא הבנתי מי יבין את השטות הזאת, אבל בפעם הראשונה שאמרתי 'שמה?' באולפן זה יצר תגובה מאוד מפתיעה, וכמו רוב הדברים שאתה לא יודע לתכנן, זה תפס".
איך גלי עטרי הגיבה לזה?
"פגשתי את חנה לסלאו כמה ימים אחרי שעשיתי את החיקוי והיא אמרה לי, 'אני כותבת עכשיו קטעי קישור למופע של גלי עטרי. היא באה אליי, ושאלתי אותה אם היא ראתה את החיקוי שלה בארץ נהדרת. היא אמרה, לא, לא. אני לא רוצה לראות'. ברור שהיא הושיבה אותה לראות. הבנתי מחנה שהיא ראתה את זה ונחרדה. זה היה נורא. היא שאלה, למה הוא מעקם ככה את הפה. חנה אמרה לה, 'ככה זה בארץ נהדרת, כשהם חיקו אותי הם עשו לי פימה כזאת גדולה. תסתכלי עליי, מה הקשר? זה הראי שלהם, זה מה שהם רואים. הם מגזימים'".
אז לא שמעת מגלי עטרי עד היום?
"לא. היא שמה בפייסבוק תמונה של החיקוי בפורים וכתבה 'חג שמח'. לא הייתי רוצה שהיא תיפגע. זה ברוח טובה. אני מאוד מקווה שהיא שמחה בזה. לא רק שהיא בסקציית האמנים שיש לי אליהם יחס חם ומיוחד, היא גם זמרת שאני מאוד אוהב".
אם היית יודע שאדם שחיקית נעלב נורא, היית מפסיק אותו?
"לא תמיד זה תלוי בי. אני עושה הפרדה בין חיקויי אמנים לאנשי ציבור. עם זמרים, אמנים, אנשי תרבות, אין לי עניין שמישהו ירגיש לא בנוח עם חיקוי שלו. יש לי עניין שהם ישמחו בזה".
גם אסי עזר?
"אסי מרגיש לי חלק מאיתנו. גם כי הוא כותב ויוצר, גם כי הוא מבין עניין. אבל כן, היה לי חשש קל מהתגובה שלו, כי הוא אדם שלא בוחל בתגובה אם משהו לא לרוחו. בפעם הראשונה שחיקיתי אותו שלחתי לו תמונה ומיד כתבתי, 'לעיניך בלבד', כדי שהוא יפיץ את זה באינסטגרם ויעשה לנו פרומו. יש לי הרבה ריספקט לאסי, והוא החיקוי שאני הכי נהנה לעשות, בגלל ההיבט האקסהיביציוניסטי שלו. אני הרבה יותר מופנם ולכן זה כיף גדול להיכנס לדמות כזאת, ואוטומטית יותר נוח לי לעוף על עצמי. אני מאוד לא רוקד בציבור, אבל חבר אמר לי שהוא קלט אותי בין הפרסומות רוקד בתוך הדמות של אסי, ונהניתי. כיף לדהור עם הדמות הזאת".
× × ×
בסוף השנה יהיה בן 43. חבר העיר לו לא מזמן שהוא מרבה לשאול 'מה?' למחרת כבר ישב על כיסא פלסטיק במכון שמיעה וחזר אחרי מילים — דגל, מהמורה, דשבורד — כדי לוודא שהאוזניים שלו עדיין עובדות. הבדיקות חזרו בסדר, כצפוי, אבל בר נתן הבין את מה שאמור להבין כל אדם באמצע החיים: אתה הכי צעיר שתהיה אי פעם. "ברור שיש לי הרהורים בעניין, אני מבין שהזמן עובר, מכיר בו. מבין שהוא משאב מתכלה. מה שפעם היה נדמה לי כמו משהו שיעצור, אני כן מבין שאני זז על ציר הזמן. אני לא מרגיש שאני תכף בן 43. כשזה נוחת עליי, אני יכול להתעורר מזה בשוק. אלה לא מספרים שמסתדרים לי.
"יצא לי לספר משהו שהתחיל במשפט 'לפני 20 שנה היינו'... זה היה מוזר. כשזה מגיע אליי אני הרבה יותר זהיר בצורך להיות נוסטלגי. אני לא מסתכל על עצמי כמעט מפעם. קשה לי עם אירועים חברתיים שבהם מעלים, אפילו מטאפורית, ערב שקופיות. איך היינו ומה עשינו בצבא. אני משתעמם מזה מהר. אין לי געגוע למי שהייתי. שלחו לי קטע וידיאו מטקס אנשי השנה לפני 20 שנה, כש'דומינו' זכתה בתוכנית השנה. לא יכולתי לראות את זה מרוב שזה היה נורא מכל הבחינות. אני באמת מרגיש שעכשיו זה הזמן הכי טוב שלי, ומכאן זה מתחיל להידרדר. בסדר, זה חלק מהדיל".
אז אם יגידו לך לזוז ממרכז הבמה, אתה ערוך לזה?
אני ערוך לזה, אני מפוכח כי ככה אני בנוי, ואולי בגלל שאני מתבונן על הדור הקודם בדקדקנות, הבנה והזדהות. אני מבין שדברים משתנים. יום אחד שלמה בראבא בא לסט של 'ארץ נהדרת', הוא התארח באחד המערכונים. כולנו מיד נעמדנו על האצבעות. הוא אמר לנו, תסתכלו על מה שאתם עושים עכשיו ותקפיאו את זה בתחושה. יש לכם את הפרטנרים הכי טובים שאי פעם יהיו לכם. אתם נמצאים בשמנת של השמנת. תזכרו את זה. המשפט הזה נשאר איתי בשבע השנים אחרונות. הוא בא 'משם'. אנחנו מבינים שאנחנו מרופדים מכל הכיוונים, וזה לא תמיד יהיה ככה. יש שלב שאנחנו לא נהיה שם ומישהו אחר יהיה. זה הסדר של העולם, וזה נראה לי לא לעניין לא לקבל את זה שיש אחרים בתור".
'ארץ נהדרת' נחשבת לפסגת החלומות של הרבה קומיקאים. אחרי שכובשים את היעד הזה, יש עוד על מה לחלום?
"אין לי חלומות ממשיים. אני לא מבוסס שאיפות. אני רוצה לעבוד בסביבות עבודה נעימות, בחברת אנשים מוכשרים שאני אוהב, תופס מהם, ונעים לי איתם, ואני רוצה להעביר את החיים בשמחה ובתענוג".
אם לא תעבוד יותר בביזנס הזה, מה הדבר הכי סביר שתעשה?
"נראה לי שהייתי יכול לעשות דברים עם ילדים. לא בנוורלנד".
