ידידיה: "בגיל 24 התחתנתי עם אשתי הראשונה. הייתי נשוי כארבע שנים ונולדה בתי הבכורה, כיום בת 22. שנתיים אחרי הגירושים נישאתי שוב. הייתי נשוי ארבע שנים, ונולד בני, כיום בן 14. כעבור שמונה שנים הכרתי את רוני, אנחנו נשואים כבר חמש שנים".
רוני: "יש לי בת מהנישואים הראשונים, ושני בנים מהנישואים השניים. ילדתי את בתי כשהייתי בת 28, ונפרדנו כשהיא בת פחות משנה. מבן זוגי השני נפרדתי לפני עשר שנים. לפני שש שנים הכרתי את ידידיה".
ידידיה: "אחרי שמתגרשים פעם שנייה כבר לא ממהרים להיכנס לקשר. הידיעה שגם רוני גרושה פעמיים עודדה אותי לצאת איתה לדייט, חשבתי שזאת מישהי שיכולה להבין אותי. ההורים שלי היו נשואים כל החיים, גירושים לא היו בכלל בתסריט שלי. הרגשתי תחושת כישלון. לא הצלחתי ליישר את הפרדוקס הזה, שאני בחור כזה חמוד ונחמד, אז איך אני גרוש פעמיים. אבל כנראה בגלל הדיסוננס הזה לא ויתרתי על אהבה".
רוני: "אני לא פחדתי להתחתן שוב, למרות שכשהכרתי את ידידיה בכלל לא חשבתי על חתונה. חשבתי שכל אחד יחיה עם הילדים שלו ושנתראה בסופי שבוע, אבל דווקא מתאים לנו להיות ממוסדים, כי אנחנו אנשים מאוד מחויבים".
ידידיה: "דווקא מבחינת הילדים זה היה נכון להתחתן. מה יותר חזק עבור ילד שרואה את אבא שלו נכשל ומפרק את הנישואים, מקים משהו חדש ומצליח? במובן הזה אני נותן חוויה מתקנת לילדים שלי שהבתים הקודמים שלהם חרבו".
רוני: "היו לי רגשות אשמה קשים על זה שפירקתי בית פעמיים. בפעם השנייה זה היה יותר קשה, כי בתי כבר נכנסה איתי לבית שיש בו זוגיות ונולדו לה אחים, ופתאום זה שוב מתפרק".
ידידיה: "שנים התהלכתי עם רגשות אשמה, כאב לי לראות את הסבל שהילדים שלי חווים. בניגוד לרוני שהמשיכה לגדל את הילדים שלה, הילדים שלי לא גדלו איתי. זה מאוד כאב לי. אבל זה לא היה סתם, כל הסבל הזה. אני לא ממליץ לאף אחד להתחתן שלוש פעמים, אבל אם זה קורה לך, נתת לילדים שלך יכולת שהם לא היו מקבלים אם הם היו גדלים רק עם האחים הביולוגיים שלהם. לילדים שלי ושל רוני יש הבנות על החיים, שאלמלא מה שהם עברו, הם לא היו מבינים".
רוני: "אחת ההתמודדויות הבסיסיות, היא איך מנהלים קשר שבו ההורה שבבית הוא לא ההורה הביולוגי. היה לי ברור שאם אני לא אקבל את ידידיה כמישהו שיש לו סמכות הורית מול הילדים, אז לא יהיה לו מקום באמת. אבל היו רגעים שבהם ידידיה חלק על דעתי והיה מאוד קשה לקבל את הביקורת שלו".
ידידיה: "אני זוכר שקיבלתי פידבק מהבת שלי שאולי אני רואה את הילדים של רוני לפניהם, הרי אני חי עם הילדים של רוני בבית. אם הילדים שלי היו רגילים לבוא לפגוש רק את אבא, אז עכשיו פתאום יש עוד משפחה".
רוני: "כשמשפחה כזאת מתחברת זה לא רק הגבר והאישה מתחברים, כל המשפחה מתחתנת".
ידידיה: "לא יכול להיות שאני ורוני נהיה מאושרים ביחד, אבל הילדים שלנו יישארו מאחור אומללים. הבת שלי, סטודנטית, גרה לבד, והבן שלי הוא תלמיד ישיבה וגר אצל אמא שלו בירושלים, אבל הם באים כל הזמן. מהרגע הראשון רוני דאגה לאיך אנחנו עושים מקום לילדים, בין אם זה מקום פיזי או רגשי. במשפחה משולבת כזו, אם לא שמים לב, דברים יכולים להתפספס. אם קונים בגדים, קונים לכל הילדים, גם אם לא כולם פה".
רוני: "ברור שיש לנו חמישה ילדים עכשיו, ולא רק שלושה שגרים בבית".
ידידיה: "גם היינו מאוד מכוונים ליצור חוויות משותפות לחמשת הילדים. אחרת לא ייווצר ביניהם קשר".
רוני: "לאסיפות הורים אנחנו הולכים: אני, אמא שלהם, ידידיה ואבא שלהם. בחיים לא הייתי מתחתנת עם ידידיה אם הייתי רואה שהתקשורת עם הילדים לא מצליחה. התפקוד של הילדים שלי היה הברומטר הכי טוב לזה שאני במערכת יחסים מצוינת. כי לילדים אין פילטרים".
ידידיה: "באנו עם רצון להצליח. אני חושב שאם הייתי עושה את זה בזוגיות הקודמת שלי, יכול להיות שגם היא הייתה מצליחה".
רוני: "ברור. גיליתי שבמערכות יחסים הנטייה שלי הייתה די לבטל את עצמי. היה לי נוח להיבלע בתוך השגרה, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי מרוקנת. פתאום אמרתי לעצמי, איפה אני? הייתי כנראה צריכה לעבור פעמיים גירושים כדי להבין שזה הדפוס שלי, ושאם אני לא אפתור אותו, זה יחזור שוב ושוב. הבנתי שיש לי הזדמנות עם ידידיה, וכשעבר זמן אחרי ההתאהבות והפרפרים פגשתי את זה עוד פעם. אז אמרתי לעצמי, עד שמצאתי את הזוגיות הזאת, אני אזרוק אותה לפח? היום הילדים שלי אומרים לי, 'אנחנו לא מבינים איך היית נשואה לאבא', ויש להם אבא מה־זה מגניב. כי הם כל כך מכירים את הזוגיות שלי עם ידידיה, שקשה להם לחשוב שהייתי עם גבר אחר".
