ב־1 בספטמבר, בארבע ושש דקות אחר הצהריים, הייתה ישראל קרובה יותר מאי פעם בעשור האחרון למלחמה בלבנון. באוויר, מעל הים התיכון, כבר חגו מטוסי קרב. על הקרקע המתינו עוד כמה עשרות מטוסים חמושים בפצצות. הטייסים חיכו לפקודה. כ־300 מטרות אמורות היו להיות מושמדות בתוך שעה, וזה היה רק גל התקיפות הראשון.
דקות ספרות אחרי שנורה טיל נ"ט לעבר האמבולנס שנע על כביש הצפון, וטיל נוסף פגע במוצב אביבים הסמוך, כבר התקבצו סביב הרמטכ"ל אביב כוכבי, בלשכתו בקריה בתל־אביב, סגנו האלוף אייל זמיר, ראש אמ"ן האלוף תמיר היימן, ראש אגף המבצעים האלוף אהרון חליוה ודובר צה"ל, תת־אלוף רונן מנליס. מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, ישב באותה עת במוצב הפיקוד של חיל האוויר, ממתין לפקודה "פעל". ריח כבד של מלחמה נישא באוויר.
במוצב אביבים שנפגע לא היו אנשים. הירי לעבר האמבולנס, לעומת זאת, היה מבחינת צה"ל אירוע בלתי צפוי. גם אנשי הכוחות המיוחדים של חיזבאללה, שביצעו את ירי הנ"ט, קיבלו את האמבולנס הזה, שנע במפתיע על הציר, כבונוס, מטרה מזדמנת. המטרה המתוכננת שלהם היה ככל הנראה המוצב.
חיל האוויר היה דרוך כבר כמה ימים קודם לכן. חלק לא מבוטל ממערך ההגנה האווירית והגנה נגד טילים, הכולל אנשי מילואים רבים, היה פרוס בצפון הארץ. החודש האחרון היה צפוף פעילויות בהיקפים שכבר הרבה זמן לא נראו בחיל האוויר. שבוע קודם לכן הותקף מבנה באזור דמשק שהשתייך לכוח אל־קודס של משמרות המהפכה האיראניים, שעמד לשגר רחפני נפץ לתוך שטח ישראל. המודיעין על החוליה שעמדה לבצע את הפיגוע הגיע דקות ספורות לפני ההמראה. מטוסי האף־16 שהשמידו את המבנה שבו שהתה קבעו שיא: 13 דקות מרגע שנתוני המטרה הוכנסו למחשב ועד להשמדתה. איש לא הספיק להימלט מהמבנה בחלון הזמנים שבו נסגר המעגל.
המשבר בין ארצות־הברית לאיראן במצרי הורמוז הצית עוד שש זירות: תימן, עיראק, סיני, עזה, לבנון וסוריה. בכל המקומות הללו האיראנים פעלו, או שהניחו תשתית לפעולות עתידיות – חלקן נגד הסעודים ומדינות המפרץ ומרביתן נגד ישראל — על מנת להבהיר לאמריקאים שיש מחיר להחרפת הלחץ על איראן. כדי לכבות במהירות חלק מן הבעירות נכנס חיל האוויר הישראלי לפעילות אינטנסיבית שכמוה לא נראתה כבר זמן רב.
לאחר ירי הטילים של חיזבאללה ביום ראשון השבוע, כשהתברר שאין לצה"ל נפגעים, החלה בלשכת הרמטכ"ל התייעצות. על הפרק עמדו שלוש חלופות: לתת לחיל האוויר הוראה לצאת לדרך, תוך נטילת סיכון שהאירוע יתרחב לכמה ימי קרב ואפילו למלחמה, להסתפק בתקיפה של כמה מטרות בודדות בלבנון כדי להרתיע, או להמתין. "הסיבה היחידה שמדינת לבנון לא נפגעה ביום ראשון היא העובדה שהרמטכ"ל ידע מהר מאוד שאין נפגעים לכוחותינו", אומר גורם צבאי בכיר, ששהה באותו זמן בחדר. "אם הרמטכ"ל היה מקבל מידע על נפגעים – ההחלטה הייתה שונה לחלוטין. לא רק חיזבאללה היה משלם מחיר; גם ממשלת לבנון הייתה משלמת מחיר כבד מאוד. המטרות שנבחרו לא היו רק מטרות של ארגון חיזבאללה. הן כללו גם אתרים ותשתיות של ממשלת לבנון שחיזבאללה נהנה מהם".
כנראה שעם תחילת הכוננות היה מי שטיפטף לאוזנו של נסראללה פרטים על כמה יעדים שסימנה ישראל, בהם כמה מטרות בולטות שהפגיעה בהן תהיה כואבת במיוחד, מה שמוגדר אצלנו כ"נכסים חיוניים וסמליים". צה"ל הכין סדרת תוכניות להפעלת אש מיידית מהקרקע ומהאוויר. אותן עשרות מטרות שעמדו על הפרק נתנו מענה לאירוע מוגבל עם נפגעים בצד הישראלי. אם חיזבאללה היה בוחר לבצע תקיפה רחבה יותר – כמות כלי הטיס של צה"ל באוויר הייתה מוכפלת.
מסך עשן
כשהתברר לצוות החשיבה של הרמטכ"ל כי אין נפגעים והוחלט להמתין, הוצאה אל הפועל תוכנית הונאה שהוכנה מראש, ושמטרתה הייתה להרוויח פרק זמן של לפחות שעתיים שבהן יהיה האויב שרוי בערפל לגבי תוצאות הירי. לצורך כך בוצע אותו מופע של פינוי נפגעים. "תצלומי הצבע" ששודרו מהמנחת ברמב"ם היו שוליים במופע הזה. מה שהאויב היה צריך לראות כדי להשתכנע הם מסוקים הנוחתים בשטח ומפנים לכאורה נפגעים. כדי למנוע מחיזבאללה לבצע תצפיות ולהגן על המסוקים מפגיעה הוכנה גם תוכנית אש של ירי פגזי עשן שמיסכו את השטח. ואכן עד עכשיו נסראללה משוכנע שישראל משקרת כשהיא טוענת שאין לה נפגעים. אילו חיזבאללה היה מגלה מוקדם יותר שהתקיפה שלו כשלה, קרוב לוודאי שהיה מנסה שוב לשגר טיל מנקודה אחרת על הקו. אגב, אותה חוליה ששיגרה את טילי ה"קורנט" לעבר האמבולנס והמוצב, והותקפה על ידי מסוק של חיל האוויר, כנראה לא נפגעה.
צוות האמבולנס — הנמצא עכשיו בתחקיר של אלוף הפיקוד אמיר ברעם – היה משוכנע שהוא נע על ציר מוסתר. וזה לא התחקיר היחידי שהאלוף יצטרך לקיים: זמן קצר אחרי שדעכה האש נכנסה לתוך המוצב באביבים עיתונאית של רשת השידור הרוסית בערבית, אר־טה, וטיילה במוצב הריק. המוצב שייך לאותה יחידה שאליה השתייך גם צוות האמבולנס. בשני המקרים הייתה, ככל הנראה, חריגה מהפקודות.
מרגע שהבינו בצה"ל כי תגובת נסראללה לא תהיה באזור הר דב, החלו להיערך לספיגת אש לאורך 130 הקילומטרים של גבול לבנון. במסגרת ההיערכות הכין פיקוד הצפון תוכנית שכללה פתיחת צירים עוקפים, קביעת צירים בטוחים הנסתרים מעין האויב, שינוי בשגרת התנועות ומהליכים אחרים של הטעיה והונאה. התוכנית אמורה הייתה לתת לאויב את התחושה שיש לו מטרות ראויות בקו הגבול. החיילים של מוצב אביבים היו אמורים לחזור אליו, אלא שהם התעכבו מסיבה לא ברורה, וכך נקלעה למוצב אותה עיתונאית. אגב, גם אותו חיל שנפצע קשה ביום שלישי האחרון מפגיעת אבן בראשו בגלל חוסר משמעת שייך ליחידה הזו.
מרגע שהסתיים הירי, ותוך כדי מבצע ההונאה, החלו להגיע ללשכת ראש הממשלה מסרים מהממשל האמריקאי ומממשלת צרפת. במקביל הגיעו ללשכת הרמטכ"ל פניות ממיפקדת יוניפי"ל. כולם דיברו על כך שהן חיזבאללה והן ממשלת לבנון מבקשים שלא להביא להסלמה נוספת. מבחינתם, האירוע הסתיים. לאחר התייעצות בין ראש הממשלה לרמטכ"ל הוחלט לקבל את הבקשה ולדחות את המלחמה. מבחינת ישראל, העובדה שנסראללה פנה דרך ממשלת לבנון לישראל כדי לעצור את האש היא עוד הוכחה לכך שהוא מורתע. אבל ייתכן מאוד שהוא מורתע פחות מעוצמתה הצבאית של ישראל ויותר מהמחיר הגבוה שהוא עלול לשלם בזירה הפנים לבנונית.
נסראללה נתפס היום כ"מגן לבנון": הוא הפיגורה המדינית המרכזית בארץ הארזים, יש לו עוצמה פוליטית אדירה, והוא חולש באופן עקיף על צבא לבנון וממשלתה. וכגודל ההצלחה כך גודל האחריות. בתוך הארגון עצמו וברשתות החברתיות עולה שוב ושוב המסר שלבנון הייתה ונותרה במקום הראשון מבחינת חיזבאללה. אין לו שום אינטרס להביא להרס המדינה רק כדי לשרת את האינטרסים האיראניים. זה הפוך לחלוטין מן ההתבטאויות הפומביות של נאסרללה האומר בכל הזדמנות שאם איראן תותקף חיזבאללה יעמוד לצידה. הוא רק לא אומר עד היכן יהיה מוכן להקריב את לבנון לטובת האיראנים.
שעון הלחימה מתקתק
המלחמה סביב הנשק המדויק בלבנון עוד תגיע. תמונת המודיעין מלמדת שפריסת מערך ייצור הטילים המדייקים בלבנון נמצאת עדיין בשלב ראשוני של התארגנות, הבאת ציוד והקמת מתקנים. המתקן שאת דבר קיומו חשף דובר צה"ל השבוע, בנבי שית שבבקעת הלבנון, הוא מפעל ותיק ומוכר המהווה חלק מהתעשייה הצבאית העצמאית של חיזבאללה. עד כה ייצרו שם פגזים, רימונים וסוגי תחמושת נוספים. קו דיוק הטילים החל להיבנות שם רק לאחרונה. הציוד הובא מאיראן וממקומות אחרים. למתקן הזה, כך נראה, היה אמור להגיע גם אותו "מערבל פלנטרי", שנפגע על ידי רחפנים בתקיפה המיוחסת לישראל בביירות, ב־24 באוגוסט. המערבל הזה נתפס כמרכיב קריטי בתהליך הייצור של רקטות מדויקות, ומאחורי השמדתו עומדת החלטה אסטרטגית שחיזבאללה לא היה מודע לה עד לפני כשבועיים. מי ששלח את הרחפנים הכריז למעשה: אני מוכן להסתכן במלחמה כדי למנוע את פרויקט הדיוק בלבנון. אם מדובר אכן בישראל, הרי שהיא מתייחסת לפרויקט הדיוק באותה רמת חומרה שבה התייחסה לחטיפת החיילים בקיץ 2006, שהובילה למלחמת לבנון השנייה. כך שמרגע שנשלחו הרחפנים, שעון המלחמה החל לתקתק.
השעון הזה החל לתקתק דווקא בשבוע האחרון של אוגוסט, עיתוי המוגדר בצבא כ"הדממה". אנשי הקבע באגפי המטכ"ל בקריה מצמצמים את היקף הפעילות ורבים מהם נמצאים בחופשה, מבלים עם ילדיהם בשבוע האחרון של החופש הגדול. אם לוויין ריגול איראני היה נקלע לשמי הקריה, הוא יכול היה לדווח על חצי שבתון. אלא שבשבוע האחרון של אוגוסט 2019 הסתובבו בקריה, מתחת לאדמה ובחדרים סגורים, לא מעט אנשים טרוטי עיניים במדי ב'.
אחרי אירוע הרחפנים דרך הרמטכ"ל את הצבא לקראת אפשרות של מלחמה. לישראל הייתה כנראה תמונת מודיעין של המתרחש מהעבר השני של הגבול, מה שאיפשר למפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, לצאת באותו שבוע לביקור עבודה בן יומיים בארצות־הברית. מטרת נסיעתו של נורקין הייתה לחתום עם עמיתו האמריקאי, גנרל דיוויד גולדפיין, על סדרת הסכמים לשיתוף פעולה בתחומים המבצעיים באזור, כולל הידוק תחלופת הידע בין הצדדים בכל הנוגע למטוס החמקן אף־35.
כמו תמיד, מתברר שהבריתות הצבאיות בין אנשי המקצוע הרבה יותר הדוקות ומשמעותיות מהבריתות הפוליטיות. רק לפני כחודש טסו מעל הים התיכון שישה מטוסי אף־35: זוג אמריקאי, זוג בריטי וזוג ישראלי. זה לא היה רק תרגיל משותף: זה גם היה מסר לאיראן ולמעצמות התומכות בה. אגב, האלוף נורקין הצטרף אתמול לנסיעת הבזק של נתניהו לבריטניה כי חיל האוויר הישראלי מבצע בימים אלה פריסה על אדמת בריטניה כחלק מתרגיל משותף עם חיל האוויר המלכותי. מהאוקיינוס ההודי ועד הים התיכון פועלת זרוע אווירית המורכבת ממספר חילות אוויר המתואמים ומשולבים זה בזה באופן שלא היה כמותו בעבר. לא במקרה זכה האלוף נורקין במהלך ביקורו בוושינגטון בשבוע שעבר ל"אות לגיון ההצטיינות" שמעניק הקונגרס לאנשי צבא על תרומתם לשיתוף הפעולה עם ארה"ב. גדי איזנקוט, הרמטכ"ל הקודם, קיבל גם הוא את המדליה הזו.
תמונת המצב שהצטיירה ביום שישי שעבר הקפיצה את רמת הדריכות בישראל בדרגה נוספת. במהלך סוף השבוע הפעיל חיל האוויר כמות עצומה של כלי טיס בלתי מאוישים שביצעו כ־3,000 שעות טיסה מעל לבנון לטובת אמ"ן. במקביל בוצעו גיחות של מטוסי צילום בכמות חריגה. ברקע הידהדו דבריו של מזכ"ל חיזבאללה שהזהיר כי יפיל מטוס או כטמ"מ ישראלי שיטוס מעל לבנון. הפקודה שירדה ממפקד חיל האוויר למפקדי הטייסות הייתה להשמיד כל איום מהקרקע לעבר כלי טיס ישראלי. כאן לא צריך אישור מהקבינט או מהמטכ"ל. הפקודה לטייסים לביצוע היא מיידית.
להוריד את נסראללה מהעץ
עוד לפני ירי חיזבאללה נכנס מוצב הפיקוד העליון החדש של צה"ל, הקרוי "מצודת ציון", לנוהל עבודה של שעון לחימה: תדריכים, דיווחים, הערכות מצב, פקודות. הרמטכ"ל הנחה שאם ייפגעו אנשים בצד הישראלי מירי חיזבאללה, התגובה הישראלית תהיה מיידית. ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו אישר. במהלך הדיונים על תוכניות התקיפה שאלו קצינים בפיקוד הצפון את הרמטכ"ל האם הדרג המדיני יאפשר את המכות האלה. הרמטכ"ל השיב בחיוב. ישראל לא הצליחה להרתיע את נסראללה מלעמוד בהתחייבותו לביצוע ירי נקמה, אבל בזכות התנהלות מדינית וצבאית נכונה בחר חיזבאללה בתגובה מצומצמת באופן יחסי, אם כי הייתה בה סכנה לפגיעה בחיילי צה"ל.
כשהבינו בישראל שאי־אפשר יהיה להוריד את נסראללה לחלוטין מהעץ, הלכו על ברירת המחדל שלא בהכרח תוביל למלחמה מיידית: ליצור הונאה שתאפשר לחיזבאללה לירות, ולחוש מרוצה מבלי שאזרח או חייל ישראלי אחד נשרט. ברירת המחדל הזו עבדה הפעם. ספק אם גם בפעם הבאה עדיין יהיה לישראל אינטרס להימנע מעימות.
המסר שמגיע בימים אלה מהצמרת הביטחונית הוא שאין מנוס מיציאה לעימות גלוי מול לבנון בנושא דיוק הטילים. לא במקרה הבהיר השבוע הגורם הביטחוני המוסמך ביותר: ההנחיה לצה"ל היא להתייחס לפרויקט הדיוק של הטילים מלבנון כאיום השני בחומרתו, מיד אחרי איום הגרעין האיראני. מבחינת חיל האוויר, זהו המשך ישיר לאחריות שהוטלה עליו כבר לפני כמה שנים – לבלום את תהליך הזליגה של נשק שובר שוויון מסוריה ללבנון, כלומר – מאיראן לחיזבאללה. גם אם הנשק הזה מוצב הרחק מהגבול הסורי – חיל האוויר אמור להגיע לשם. כך גם לגבי פרויקט הדיוק שקורם עור וגידים על אדמת לבנון – למרות שמאז 2006 נמנעה ישראל מלבצע שם פעולה רועשת.
אגב, פרויקט דיוק הרקטות בלבנון אינו חדש. ראש הממשלה חשף אותו בפומבי כבר בספטמבר 2018 בנאומו באו"ם, שבו פרס את מפת המפעלים שבונה חיזבאללה בשיתוף האיראנים סמוך לנמל התעופה של ביירות. בעקבות הפרסום פינה חיזבאללה את קו הייצור שהחל לבנות, מה שאיפשר לו להציג למבקרים באתר – החל בראשי השלטון הלבנוני וכלה בעיתונאים – את ה"בלוף" הישראלי. גם המתקן בנבי שית פורק בחלקו ברגע שהתברר לחיזבאללה כי מישהו עוקב אחריו. תצלומי האוויר שפירסם השבוע דובר צה"ל הם חלק מאותה מגמה של חשיפת מתקנים, שנועדה לגרום לחיזבאללה לקפל אותם מחשש לפגיעה.
בישראל עוקבים אחר מתקנים נוספים שבונה חיזבאללה בשיתוף האיראנים. ב־2017, למשל, איתר המודיעין הישראלי ניסיונות להקמת מפעלים תת־קרקעיים כאלה בלבנון. אחד מהם אמור היה לקום ממש מתחת לאפה של ישראל, בדרום לבנון. ישראל נמנעה אז מלחשוף את המידע שיש לה על אותם מתקנים. אבל מרגע שמטוסי חיל האוויר החלו לטוס מעל אזורים הרגישים הללו, הקפיא חיזבאללה את הפעילות התת־קרקעית הזו. אלא שלפני כמה חודשים הוא שב לעסוק בה בצורה אינטנסיבית, זאת בעקבות תקיפתם והשמדתם של מתקני ייצור הרקטות המדויקות בסוריה, בעיקר במפעלי התעשייה הביטחונית הסורית "סירס". ההחלטה לשוב ללבנון התקבלה, ככל הנראה, אחרי שהאיראנים הבינו שקיים קושי להמשיך את הייצור בסוריה.
מאז אירוע הרחפנים בביירות יצאה מלחמת לבנון השלישית מן הארון. איראן וחיזבאללה נחושים להשיג כמה מאות רקטות מדויקות שיהוו נשק הרתעה משתק מול ישראל. המדרון החלקלק הזה יכול להתמתן רק אם יקומו כוחות פנים לבנוניים או בינלאומיים שיצליחו לרסן את האיראנים מהמשך הפרויקט.
