רינת גבאי בסך הכל רצתה לעשות את מה שהיא עושה כל שנה בחנוכה - להעלות מחזמר חדש לילדים, רצוי משהו יהודי, לתקתק כמה עשרות הופעות בפרק זמן לא סביר, ולעבור הלאה לפרויקט הבא. דורון מור, הבעל והמנהל הדומיננטי שלה, ננעל על 'שלמה המלך ומלכת שבא', גבאי התחילה לכתוב שירים, ואין חדש תחת השמש.
אבל די מהר התבררה לגבאי אמת מרה: לפעמים הדבורה עוזרת לך, ולפעמים היא עוקצת לך את האף. "תיכננתי לסגור את הקיץ בשקט ולצאת לחופש של חודש וחצי, עד שיתחילו החזרות ל'שלמה המלך ומלכת שבא', ופתאום נפל עליי הוריקן", היא אומרת. "האתיופים טוענים שאני לא יכולה לשחק את מלכת שבא בגלל שאני בלונדינית. תסתכלי עליי", היא לופתת שתי קווצות שיער, "זה בלונד או חום? אחרי ההתקפה בטלוויזיה הסתובבתי בבית עם צוואר מתוח ואמרתי לדורון, 'קיבלת אישה בלונדינית!' והוא צחק".
צחוק בצד, היה מי שנעלב.
"ממני?" היא מוחה. "הרי גדלתי בלוד עם שכנים אתיופים שנכנסו לי לנשמה. לתומי חשבתי שמלכת שבא הייתה מלכת אפריקה, בעקבות המהומה התחלתי להקשיב לשיעורי תנ"ך באינטרנט, של הכנה לבגרויות, ואפילו שם אומרים שלא בטוח במאה אחוז שהיא הייתה אתיופית, אבל אני מודה שבפוסטר לא יצאתי הכי אותנטית. אז תגידו מה חסר לכם כדי שאיראה יותר אותנטית, אל תתערבו באג'נדות האמנותיות שלי".
למה, בעצם?
"בגלל שדורון ואני לא תיאטרון רפרטוארי, אף אחד לא מממן אותנו, אנחנו עושים הכל לבד והחופש האמנותי שלנו הוא משהו שאין לו תמורה. מכספנו הפרטי העלינו לבמה את טהוניה ואת עדן סבן, ועכשיו דורון כתב תפקיד לטיטי איינאו, היא תהיה הפנתרה השחורה, אשת הסוד של המלכה, ואת יודעת איך מכסחים אותה ברשת? אנחנו בטראומה. כותבים לה באמהרית, 'יצאת פארשית'. מזה בא הכאב שלי. אם מלכת שבא באמת הייתה אתיופית, אז למה אתם לא אומרים לי תודה על זה שאני שמה אתכם על המפה?"
העליהום הקולני השפיע עלייך?
"כן, הוספנו להצגה סצנה שבה מלכת שבא לובשת שמלת כלה אתיופית אותנטית. אני גם מוכנה לחבוש פאה עם ראסטות".
× × ×
גבאי, בת 46, נמצאת בעולם הילדים כבר כל כך הרבה שנים, שקשה להבין איך היא לא ראתה את הסערה המתקרבת. אבל היא מעידה על עצמה שהיא לא קוראת הרבה עיתונים ולא מעורה מאוד בחדשות, ובואו, "ניכוס תרבותי" זה לא צמד מילים פופולרי במחזות זמר לקטנטנים. אבל בעידן הנוכחי, הבחירה שלה לגלם את הדמות האפריקאית הכי מפורסמת במסורת היהודית נראתה לרבים כמו אצבע בעין. מריה דומרק למשל, אמרה בטלוויזיה ש"הרבה ילדים הולכים להיחשף אל מלכת שבא בפעם הראשונה" ושזה "דווקא חשוב מאוד להראות אותה כמי שהייתה באמת, כהת עור".
גם עכשיו, גבאי לא ממש מבינה מה רוצים ממנה. "קיבלתי תגובות בעקבות הביקורת שמריה דומרק מתחה עליי בתוכנית הבוקר של רסקין. עניתי לה בפוסט. כתבתי שמותר לי לגלם את מלכת שבא כמו שלמריה, כישראלית שעלתה מרוסיה, מותר לגלם כל דמות שהיא תרצה ולא רק דמויות של עולות חדשות או של בובות ברבי. גם הצעתי לה לגלם אצלנו, בשנה הבאה, את הדמות של ושתי, למרות שוושתי הייתה פרסייה וכהת עור ואילו היא, מריה, בהירה".
אאוץ'.
"הדיאלוג הזה הביא המון תגובות. לא קראתי את הטוקבקים, דורון קרא ודיווח לי שחלק מהתגובות היו ממש עוינות. מישהו איחל לי שיזרקו עליי תבלין אתיופי, שישרוף לי את העיניים ואז לא אוכל לגלם את המלכה והתפקיד יעבור לטיטי. זה שיח אלים, אבל אני לא מייחסת חשיבות לרוע של טוקבקיסטים, אני מתרכזת רק באמת הפנימית שלי. אני מגיפה את התריסים בפני כל הלרלרת הציבורית שיוצרת רק קצף. אסור לי לאבד את המחויבות והנאמנות שלי לפרויקט שמונח על כתפיי".
אולי אין לכם סיבה להתלונן. כל ההפקות שמיועדות לחנוכה עדיין מתבשלות על אש קטנה ואתם כבר קיבלתם יחסי ציבור אדירים ובחינם.
"לא בזכותי ולא באשמתי, אני רק הטריגר. שאלתי את בורא עולם למה ההוריקן הזה הגיע דרכי, והגעתי למסקנה שאולי הוא בחר בי כדי לעורר שוב את השיח הציבורי בנושא האתיופים, שעדיין לא קיבלו הכרה מלאה. הבוקר הייתי עם אמא שלי באיכילוב וזכינו בישועה. בחנוכה של השנה שעברה היא קיבלה אירוע מוחי באמצע הקניון, כשהייתה באמצע הדווארות, סידורי הבוקר שלה, ולפני שבוע התעורר חשד למשהו אחר, לא בראש ולא בלב, והייתי לחוצה, 'אמאל'ה, אל תעזבי אותי' ולשמחתנו התבשרנו שזה משהו שפיר. אבל רגע, איך הגעתי לזה?"
אין לי שמץ.
"נזכרתי! הבוקר, כשחיכינו להיכנס לרופא, אמא שלי סיפרה לי כמה קשה היה כשהוריה עלו ממרוקו ועברו ריסוס והיא אמרה שאולי זו השליחות שלי בעולם - לתת כבוד לעדה המקסימה".
אז איך תגיבי אם אחת מבנותייך תביא הביתה אתיופי מקסים?
"אני לא מתערבת בזיווגים. לשירי, הבכורה שלי, אני אומרת, מה שחשוב זה שהוא יהיה בחיר ליבך ושישמור שבת".
ואם היא תביא חתן שלא נולד ליהודייה כשרה ולא עבר ברית מילה?
"אנחנו לא נסכים לשידוך הזה. בעזרת השם הילדה שלי תביא חתן יהודי, רצוי דתי, בעל מידות טובות ועיניים טובות. על זה אני מתפללת, שלא יהיו טעויות. גם הזיווג בין דורון לביני עלול להיראות כמו טעות מפני שאנחנו שונים זה מזו, אבל זו שונות שמשלימה ושמצליחה לשרוד גם סערות".
שירי מור, כבר בת 16 וחצי, היא זו ששאבה את אמה לעולם הילדים. "עד אז הייתי ילדת פלא שבגיל 14 הופיעה באופרה, הופעתי פעמיים בפני האפיפיור, אחר כך הייתי סולנית תזמורת חיל האוויר ושרתי בכל הטקסים הממלכתיים, אחר כך הייתי 'ההבטחה שלא מומשה' כי עבדתי עם כל המפיקים הכי גדולים ואף אחד לא הצליח לקדם אותי והדיסק הראשון שלי נגנז, ובמקביל היו לי הרבה הפלות", מפרטת גבאי בפתיחות אופיינית את מעלליה. "באחרונה, בחודש החמישי, קיבלתי צירים באמצע הופעה ב'תמונע'. ההפלות לא שברו אותי, אבל הכניסו אותי למקום אפאתי שאצלי הוא הכי מסוכן, והחלטתי לטוס לאומן. לבד. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהתפללתי, ביקשתי פרי בטן והבטחתי שאם אהיה אמא אשמור שבת, שאם תיוולד לי בת שמה השני יהיה שרה ושאני אבוא איתה לאומן. אחרי תשעה חודשים שירי־שרה נולדה ודורון ביקש שאכתוב לרבי נחמן שהוא לא מרשה לי לטוס עם התינוקת כי אני קצת קלאמזית, אסטרונאוטית. אחריה באו לנו עוד שתי ישועות - נועה (14) ויעלה (9). ניסים".
למה נעצרתם אחרי שלוש בנות?
"רציתי עוד ואני עדיין רוצה. כבר חמש שנים אנחנו לא נמנעים, אבל אני לא נפקדת. הכל בידיו", היא מצביעה לעבר השמיים. "אין לי זמן לטיפולים בגלל שאני חיה מהפקה להפקה. תמיד יש את הדבר הבא. הפסיכולוגית שלי מטיפה לי, 'אל תזניחי את עצמך', אבל הגוף שלי מותש. פעם קפצתי לגינקולוג ידוע והוא רשם לי הורמונים, אל תשאלי אותי איזה, דורון לקח את המרשם, אני לא מתבדחת, באמת שאין לי מושג, גם אם תשאלי אותי מה אני עושה מחר בבוקר אני אענה לך, 'תשאלי את דורון' בגלל שהלו"ז שלי אצלו, אבל בסוף הביקור הגינקולוג אמר לי שאם אני מאמינה בבורא עולם עדיף שאתפלל אליו".
× × ×
במשך חודשיים, נראה שגבאי התפללה בעיקר שיגיע כבר 1 בספטמבר. עם 78 הופעות בחודשיים, אין פלא שהגוף שלה מותש. כדי להתאושש, היא ארזה רק "את ספר הזוהר, סלולרי ומשקפי קריאה", קנתה אוהל, והתמקמה בחוף, צעד וחצי מהים.
בסוף אוגוסט לקחתי את נכדתי ל"נסיכה והצפרדע" שעשית עם יובל המבולבל. קצת ריחמתי עלייך. נראית נבולה.
"אני? נבולה?" היא שואלת. "בשבוע האחרון של החופש הגדול הגעתי לאפיסת כוחות, לא תמיד הצלחתי להתניע. מה לעשות, אני לא פאואר־ריינג'ר, אני בסך הכל אישה שבלוטת התריס שלה לא מאוזנת, לכן כל כך קר לי במזגן, וחסר לי ברזל ואני כבר בת 46, למרות שברגיל אני לא מרגישה את הגיל".
ואיך היה לעבוד עם יובל? לא חששת לחבור אליו אחרי פרשת הסמים?
"יובל הוא חבר ותיק. אני קוראת לו 'חברי לספסל הלימודים' מפני ששנינו התחלנו באותה השנה ומאז, ברוך השם, אנחנו מובילים בעולם הילדים. שנינו מנהלים קריירות שדורשות המון כוחות גוף ונפש וזה לא פשוט בכלל. לכן אני לא שופטת אותו על מה שהוא כן או לא עשה, רק מחבקת אותו חזק. היה לנו אחלה קיץ משותף, שימחנו המון ילדים ועכשיו אנחנו בניתוק לצורך התאוששות. אפילו לא מסתמסים".
הנשמות הטובות יגידו שאחרי מלחמת העצמאות שלך שתועדה ב'מחוברים', אחרי שדרשת מדורון להשתחרר מהופעות בקניונים, חזרת הביתה עם הזנב בין הרגליים.
"יש לי זנב? שיגידו", היא מפטירה.
ולמה באמת חזרת להופיע בקניונים?
"נראה לך שדורון יכול להתחייב שחסל סדר קניונים? במקצוע שלנו יש קיץ מטורף ואחריו, בספטמבר ובחגים, אין הופעות בכלל. זה מקצוע שדורש קלקולציה. בעיקרון הוא משתדל לתת לי את המקומות הקרובים והמכבדים, כמו מלחה ושרונים, אבל עזבי קניונים, אני מופיעה גם בחניונים. שטח פתוח שתוחמים אותו בגדר וחום אימים. אין בזה שום סטייל. תראי", היא נוגעת ברווח שבין האף לשפה העליונה, "יש לי פיגמנטציה נוראית, אני מורחת טונות של קרם הגנה מעל האיפור ומתחתיו, ובסוף 40 דקות של הופעה אפילו הנשמה שלי רטובה מזיעה, אבל בעיניי זה שיא הישראליות".
אבל רצית לשיר לקהל הבוגר!
"נכון, במשך שנה שלמה נגעתי בחלום הזה שעדיין מקנן בי, רציתי פלקט שעליו יהיה כתוב: 'רינת גבאי אקוסטי, רינת גבאי אנפלגד, רינת גבאי והפילהרמונית', גם אבא שלי ממשיך לשאול אותי מתי הוא יבוא להיכל התרבות וישמע אותי שרה את 'היו לילות' של אסתר עופרים. השקעתי 200 אלף שקל בדיסק, כסף שהרווחתי בהופעות. אבל דורון לא היה מאחוריי ואיתי והבנתי שאני לא מסוגלת לעבוד לבד בלקדם את עצמי. זה לא תפקידו של האמן".
ויתרת על החלום?
"מה פתאום. החלום הזה הוא אני ואני לעולם לא אוותר על המהות שלי, עדיין כואב לי שאני מלכת הילדים, אבל את התואר 'זמרת' לא מעניקים לי מפני שעוד לא עשיתי קיסריה. הייתי מתה להפוך לזמרת ייצוגית כמו יפה ירקוני, ירדנה ארזי וחוה אלברשטיין. אני מעריצה את עפרה חזה ואת אריק איינשטיין, הלוואי שהיה לי אומץ לשיר כמוהו את 'למה לי לקחת ללב' בג'ינס נצחי, אבל זה לא נכון שנכשלתי. מבחינה פמיניסטית עשיתי צעד אדיר. ניסיתי. ולא סתם ניסיתי, עשיתי את זה בפריים־טיים, ב'מחוברים'. אחרי התוכנית, שאני לרגע לא מתחרטת על כך שדורון ואני השתתפנו בה, לקח לי שנה להתאושש, לחשוב וחזרתי לקניונים כאישה אחרת. עכשיו אני חיה את ילדותי השנייה".
הרבה מילים, צקצוקים וגלגולי עיניים נשפכו על הזוגיות המעורטלת של גבאי ומור ב'מחוברים', וגם פרידה - מקצועית ואישית - כבר נבחנה. אבל יותר משנה אחר כך גבאי מתעקשת שהכל בין השניים דבש, תותים וסושי כשר. וחוץ מזה, היא בטוחה, זה הגורל.
"את יודעת איך דורון ואני הכרנו? אני אגלה לך, למרות שזה קצת פולשני", היא משתפת. "ביום השואה, לפני 19 שנה, יצאתי מערוץ הילדים, שרתי שם את 'שריפה אחים שריפה' והייתי בדיכאון. הגעתי לדירה השכורה שלי בדיזנגוף, ראיתי שכל החנויות כבר סגורות, אז נעמדתי על שפת המדרכה וחיכיתי לחברה שלי. פתאום עצרה לידי מכונית עם שני בחורים שהתחילו לפטפט איתי. דורון סיפר שהוא מפעיל את הקפטריה בבניין האופרה וחבר שלו אמר לו, 'אל תראה אותה ככה, זו רינת ששרה באופרה'. אחרי יומיים, בדרך חזרה מהדייט הראשון, התעקשתי שזה יהיה דייט מרובע, החברה שלי עם החבר שלו, אמרתי לדורון שאני עדיין מתגעגעת לחבר הקודם שלי. הוא התעצבן עליי, ובצדק, עצר את הרכב ואני, עם האגו המוגזם שהיה לי אז, פתחתי את החגורה ופתחתי את הדלת וטראח, נכנסה בי מכונית והמצח שלי נפתח. דורון היה איתי באמבולנס שבו תפרו אותי ושנינו הרגשנו שברגע ההוא נכרתה בינינו ברית דמים. למחרת עברתי לגור אצלו. איך אני יכולה להיפרד מגבר שבזכותו יש לי צלקת במצח לעולמי עד?"
בתוכנית כבר היה לכם הסכם גירושים מוכן למקרה הצורך. הוא עדיין מונח על השולחן?
"לא, מפני שהיה לנו שכל להכניס למערכת הזוגית גורם שלישי ניטרלי. במשך שנה היינו בטיפול, וגם היום, מדי פעם, אנחנו דוחסים ללו"ז שעה של טיפול שבה כל אחד מאיתנו מדבר ומקשיב. לדעתי, 'מחוברים' עזרה לדורון יותר מאשר לי מפני שבזכותה הוא פתח את כל הפנדורות של חייו, אבל הבנתי שעוגמות הנפש שאני מביאה על שנינו לא מועילות לאף אחד. דווקא מפני שהגענו לקצוות, היום אנחנו יודעים להיזהר".
מאחורי 'מחוברים' עומדת 'קודה תקשורת', ששתלה ראיות בהפקה של 'מחוז ירושלים'.
"אצלנו התנהלו בצורה מאוד מקצועית. כשדורון ואני באנו לפגישות עם העורך עמי טיר הייתי מי שאני, אישה שקופה שלא מסתירה את דעותיה, והסכמנו להיחשף עד הסוף בתוכנית שמטרתה לתעד את החיים שלנו".
לתעד או לעוות?
"מהרגע הראשון היה ברור שזה לא סרט דוקומנטרי ושאנחנו מחויבים לקריאייטיב. הייתה הסכמה הדדית שאנחנו נצלם את חיינו וברגע שנעביר את הכרטיסים ניזרק לידיים של העורך, לטוב וגם לפחות טוב. באתי נקייה, בפתיחות מוחלטת ומלאה. תוך כדי תנועה הם גילו שיש לי דיסק גנוז במגירה, וכשחשפו אותו הרגשתי שהם נגעו לי בלבלב, וכל המהלך של התוכנית השתנה. עמי טיר היה שם כדי להחזיק לי את היד ולומר, 'בואי נברר את הנושא הזה, גם אם זה יכאב'. וזרמתי איתו, וטוב שזה קרה".
והילדות לא התבאסו כשכל עם ישראל ראה אתכם צורחים זה על זה?
"התבאסו. בזמן עבר. היה ונגמר. מה, בבית שבו גדלתי לא היו צעקות? בכל בית נורמלי צועקים ובוכים וכואבים ומתפייסים, אלה החיים, אף אדם לא מושלם. עם שירי, הגדולה, היה לי הכי קשה. היא יצאה עליי ב'אף פעם לא גידלת אותי כמו אמא, הסבתות שלי גידלו אותי'. ואחרי שספגתי ונעלבתי אמרתי לה, 'עוד לא מאוחר, בואי נצא ביחד, נטוס ביחד, נישן ביחד באוהל בים'".
אז את מסכימה שהתפקוד האימהי שלך הוזנח בגלל הקריירה?
"התפקוד האימהי שלי שונה מזה של רוב האמהות כי הבית שלנו שונה ואורח החיים שלנו אחר. כששירי הייתה קטנה לא הייתי בשלנית, אפילו לא ידעתי איפה המטבח, וכשהחלטתי להשתפר למדתי בכוחות עצמי, ופתאום יוצא לי אוכל טעים. אולי הייתי צריכה להוריד הילוך כבר לפני כמה שנים. אולי חבל שהורדתי רק עכשיו".
78 הופעות בחודשיים זה להוריד הילוך?!
"ברור, כי עכשיו יש לי חודש וחצי בבית. בעבר, בתקופה הזאת, בין סוף הקיץ לבין תחילת העבודה על חנוכה, צילמנו די־וי־די ותוכניות טלוויזיה ולא נחתי דקה בגלל האוטוסטרדה של חזרות ותלבושות. לפני שבוע פגשתי מפיקה שעבדה איתנו והיא שאלה אותי, 'נו, את עדיין ברכבת הרים?' עניתי לה שהמציאו מתקן חדש - חללית שבה אני יכולה להסתגר ולאגור כוחות".
