שמו של אלי כהן ז"ל, המרגל הישראלי שהציל נפשות רבות ונתלה למוות בדמשק, עלה לאחרונה שוב למודעות הציבור בעקבות סדרת הטלוויזיה אודותיו. אבל אף אחד לא הכין את אלמנתו, נדיה כהן, לביקור המרגש באחת מתחנות חייו העלומות של בעלה בדרכו לסוריה. בית משפחת נג'אר בכפר פסוטה בגליל, שם למד אלי במשך חודשיים את סודות המטבח הסורי, את השפה הסורית האסלית ואת דפוסי ההתנהגות בבית. "כל כך רציתי לראות את המשפחה, את החדר של אלי. זאת עוד נגיעה בו, זה הריח", אמרה נדיה בגעגועים, וגוללה את הסיפור לאחר 60 שנה.
"בתקופת ההכשרה שלו הובא אלי לבית המשפחה על ידי המוסד. האמא הייתה במוצאה מסוריה והכירה אותה ואת התבשילים שלה היטב. היא עדיין סורית מקורית מהבית", סיפרה נדיה. "אלי הגיע כשהוא בבגדים קרועים ובנעליים קרועות וסיפר למשפחה שהוא ברח ממצרים ללא הורים וללא קרובים. הם אירחו אותו ונתנו לו את החדר הכי טוב, שבו הגג לא דלף", נזכרה בהתרגשות.
מי שאירח בחום ובאהבה עמוקה את נדיה ומשפחתה היו מרסל ומוניר, בני משפחת נג'אר, שהיו אז צעירים מאוד. מוניר, הצעיר בבני המשפחה, היה בן 9 כשאלי כהן הגיע, אבל זוכר מאז כל פרט. "בא אלינו מושל צבאי והביא מישהו עם בגדים קרועים, אמר שקוראים לו פתחי נאסר ושהוא יישאר אצלנו 28 יום", הוא נזכר. "האריכו לו את השהייה והוא נשאר 58 יום - עד חג הפסחא". אלי היה קם בבוקר, שוטף את הפנים במים קרים, שם סבון על המסרק ומסתרק, וככה התסרוקת שלו נשמרה למשך כל היום. הוא הסתובב עם אמא שלי, ישב וראה מה היא עושה ומה היא מבשלת. פעם בשבוע התרחץ במים שחיממנו. לימד בבית הספר היסודי שבו למדנו והיה חבר של כל המורים. הוא אפילו ישן אצלם בבית מדי פעם. בנות הכפר באו לאמא וביקשו להתחתן איתו".
נדיה, שכבר הייתה נשואה לאלי, צחקה בקול גדול. "אפילו אם היה מביא מהן עשרה ילדים, הייתי מגדלת אותם", אמרה. ומוניר ממשיך: "בפסחא קמנו ב־4 בבוקר, אבל אלי קם בשעה שלוש וחצי, שם על השולחן מפית לבנה ועליה כסף, אמר שזאת מתנת החג שלנו. כשעמד לעזוב כולנו בכינו, הוא היה כמו אח. אלי ישב בפינת החדר, אמא ראתה שהדרכון שלו קרוע והיא ישבה ותפרה לו אותו. באחד מימי שישי הוא נסע, חזר ביום ראשון ולקח את אחי הגדול, שהיה בן 14, למלון קרלטון בנהריה. הוא נתן לו כרטיס נסיעה באוטובוס לכפר, ומשם לא חזר אלינו יותר. כשהעלו אותו לגרדום בסוריה ראינו שזה הוא. אמא מיד זיהתה אותו", הוא סיפר בכאב.
לביקור של נדיה הצטרפו גם חברי "לב אל לב", קבוצת מטיילים יהודים ודרוזים, שהקימה צילה שקד לקירוב לבבות ואשר עימה נמנית גם נדיה. חבריה לקבוצה הפתיעו אותה במהלך ביקור בביתו של אלוף־משנה נביה מרעי מהכפר חורפיש, שנפל ברצועת עזה, וחגגו לה את יום הולדתה ה־84.
על הסרט אודות אלי כהן אמרה נדיה: "יש בו אי־דיוקים, דברים לא אמיתיים. היה לי קשה לראות את זה".
