בגיל 27, אלסנדרו מחמוד עדיין גר עם אמא שלו. עד לשריקת הפתיחה של האירוויזיון הפרט הזה עוד הסתדר עם הביוגרפיה של הנציג האיטלקי: זמר מתחיל, אלמוני, שהתפרנס מהכנת אספרסו בבר קפה במילאנו. אבל מרגע שנערמו הדוז פואה על "סולדי", מחמוד עלה בבת אחת מליגה ג' לליגת־העל. הוא הפך לתופעה יוצאת דופן שכובשת את אירופה, את ישראל, ושולחת זרועות אפילו למצעדים בארגנטינה ובהונג־קונג. הכי רחוק שיש מסיר הפסטה של אמא.
לכאורה, הסיפור של מחמוד היה אמור להסתיים בזמן ההכרזה על תוצאות האירוויזיון: הוא זכה רק במקום השני. הישג יפה, אבל בכל זאת, מי זוכר את מספר שתיים של דנה אינטרנשיונל או של אבבא. אלא שמשהו לא צפוי קרה אחרי התחרות. במקום להשאיר את הבמה לזוכה דאנקן לורנס מהולנד, מחמוד השאיר לו בעיקר אבק. "סולדי", כסף באיטלקית, הפך ללהיט הגדול של קיץ 2019. הוא בילה שבועות בפסגת המצעד השבועי של גלגלצ, מככב בדירוגי ההשמעות באפליקציות המוזיקליות, ואין אף מסיבה או חתונה שבהן לא מרימים איתו. באיטליה הוא הגיע למעמד פלטינה משולשת, בשווייץ, בספרד וביוון לפלטינה, בהולנד לזהב. הוא צבר כמעט 130 מיליון צפיות ביוטיוב, ועקף אפילו את "טוי" של נטע ברזילי, שעומד היום על 121 מיליון צפיות.
השאלה איך הצליח להגיע לכזה הישג מעוררת במחמוד אי־נוחות. "אני לא יודע איך זה קרה", הוא נאנח. "אני מאוד מופתע. לא ציפיתי לכזאת הצלחה מ'סולדי'. שום ציפייה, זירו, זירו, זירו. זה דבר ענק ש'סולדי' הפך ללהיט באיטליה. אז העובדה שהוא הפך ללהיט בישראל ובמקומות אחרים? אני מאוד גאה בזה".
בטח עדיין יש לך תחושת החמצה על הפספוס של המקום הראשון.
"לא, ממש לא. מבחינתי גם המקום השני היה הישג בלתי אפשרי. למעשה, כשהגעתי לאירוויזיון בכלל לא חשבתי על הדירוג. השאיפה היחידה שלי הייתה לתת הופעה מעולה ולשיר את השיר שלי בצורה טובה. אם אני אגיע למקום ראשון, שני, שלישי? זה לא היה כל כך חשוב בשבילי".
ובטח עשית בינתיים לא מעט סולדי מ"סולדי".
"את זה תשאלי אותי בעוד כמה זמן".
מחמוד רחוק מלהיות נער פוסטר איטלקי קלאסי. שם הבמה שלו, באיות שמחבר בין שם משפחתו לטייק אוף על צמד המילים "My Mood", מבליט את השורשים שלו, כמי שנולד בפרברי מילאנו לאם איטלקייה מסרדיניה ולאב שהיגר ממצרים. אם קובי מרימי היה צריך להתמודד עם הר של טוקבקים על כך שהשיר שלו מנומנם, אצל מחמוד היה מדובר בהר געש שהתפרץ על עניינים שבכלל לא קשורים למוזיקה. הבחירה בו הגיעה על רקע המדיניות הקשוחה של ממשלת איטליה כלפי גל המהגרים ששוטף את המדינה. מחמוד לא בא טוב לכמה אוזניים ועיניים שלא אהבו את מוצאו המעורב. והבחירה לשלב שורה בערבית בתוך השיר? עבור הימין הלאומני זו כבר הייתה ממש הגזמה פרועה.
שיטת ההצבעה בפסטיבל סן־רמו — שהזוכה בו הופך לנציג האיטלקי לאירוויזיון — הלהיטה את היצרים אפילו יותר משום שהזמר המתחרה, אולטימו, ניצח בפער עצום את מחמוד בהצבעת הצופים. הוא זכה ב־46 אחוז מהקולות בעוד שמחמוד קיבל 14 אחוז בלבד. רק בזכות צוות השופטים, שאחראי ל־50 אחוז מהקולות הסופיים, מחמוד זכה בכרטיס לאירוויזיון. מיד אחרי הזכייה שלו צייץ מי שהיה אז סגן ראש הממשלה ושר הפנים האיטלקי, מתאו סלביני, בטוויטר: "מחמוד, השיר האיטלקי הטוב ביותר? אני הייתי בוחר באולטימו".
משם, הדרך הייתה קצרה לגל ציוצים גזעניים. חלק מהגולשים כינו את מחמוד "עלי באבא" וטענו שהאליטה הליברלית סידרה לו את הניצחון, אבל מחמוד מסרב להתייחס לסערה הזו כעניין פוליטי. "סלביני בסך הכל אמר שהוא לא אהב את השיר שלי", הוא טוען. "הוא רק הביע את דעתו על סמך הטעם המוזיקלי האישי שלו. אני יוצר וממשיך בדרך שלי למרות כל הביקורות".
הסערה לא גרמה לך להרגיש שאנשים באיטליה רואים בך מהגר, למרות שנולדת בכלל במילאנו?
"לא. אנשים לא, אולי התקשורת קצת כן. אני איטלקי ומרגיש איטלקי. גדלתי במקום שיש בו הרבה ילדים כמוני, עם הורים לא בהכרח איטלקים. זה דווקא מאוד נדיר למצוא מישהו שהוא איטלקי במאה אחוז".
איך אתה מגדיר את עצמך? ערבי? נוצרי? מוסלמי?
"אני באמת לא חושב שכשאתה עוסק במוזיקה יש חשיבות להגדרה הזאת".
מעליב אותך כשהמבקרים שלך באיטליה קוראים לך "חצי איטלקי"?
"מי שאומר את זה אולי לא יודע שאני איטלקי. בכלל, אני לא אוהב את הרעיון שהמוזיקה שלי עשויה לשמש למטרות פוליטיות. אבל בסופו של דבר, כל הדיבורים על פוליטיקה נמשכו זמן קצר והשיר שלי המשיך להמריא הרבה אחרי הפסטיבל. אנשים כבר לא מתייחסים אליו בדרך הזו".
ובכל זאת, העולם לא אוהב בימים אלה מוסלמים או זרים בכלל. זה אמיץ לשבץ משפט בערבית בשיר שלך.
"אני מאמין שהעולם, אם מישהו מאיתנו יכול לדבר בשם שאר העולם, לא מחליט אם לאהוב אנשים בהתאם לדת שלהם. אני גם חושב שזו טעות להגיד שהעולם הולך לכיוון של שנאת זרים. יש כל כך הרבה אנשים מכילים, ואני מרגיש קרוב אליהם. המשפט שבשיר הוא בכלל זיכרון מהילדות שלי. המשמעות שלו היא, 'בני, בני, אהובי, בוא לכאן'. אני לא מדבר ערבית, אני מדבר סרדינית בבית. אבל יש לי זיכרונות מאבא שלי".
הוריו של מחמוד התגרשו כשהיה בן שמונה. אביו נטש אותו ונסע חזרה למצרים. מאז התחתן ארבע פעמים נוספות, כשהוא מנתק את הקשרים עם ילדיו שוב ושוב. מחמוד כתב את "סולדי" כשיר אוטוביוגרפי על נטישת האב ועל כך שבזמן הגירושים הדבר היחיד שעניין אותו היה כסף, ולא הבן שלו. "'סולדי' הוא שיר שמדבר על איך כסף יכול ליצור קונפליקטים ביחסים בין אנשים, אבל זה לא שיר עצוב מבחינתי, זה שיר מלא כעס. כעס טהור ושחרור. הסיפור שלי הוא לא סיפור עצוב, זה סיפור שקורה להרבה אנשים. גירושים הם דבר נפוץ בימים אלה".
לא מוזר שרוקדים בשמחה לצלילי מילים כאלה? מן הסתם רוב האנשים פשוט לא מבינים את המילים באיטלקית.
"לא. אני דווקא אוהב את העובדה שהסיפור שלי מצליח להפוך אנשים לשמחים. 'סולדי' הוא לא להיט קיץ קלאסי, אבל בתוך השיר יש מסר של שחרור, אז כשאנשים רוקדים לצליליו זה סוג של שחרור עבורי וזה משמח".
מחמוד ביקר אצל אביו פעמיים במצרים: פעם אחת בגיל שמונה, ופעם נוספת בגיל 12. אבל הוא נושא אותו איתו תמיד. על פרק ידו השמאלית יש קעקוע של משולש שמרכיב את האות A. האות הראשונה בשמו, בשמה של אמו אנה, ובשמו של אביו אחמד. כשמגיעים לדבר על האב, משהו בקול של מחמוד משתנה. "הוא ואני עדיין בקשר פה ושם", הוא אומר. "עוד מלפני האירוויזיון".
מה אתה זוכר מהילדות שלך איתו?
"הסיפור שלי נמצא בתוך השיר. האמת היא שאני לא אוהב לדבר על החיים האישיים שלי כל כך".
אבל לשיר על זה מול יותר ממאה מיליון צופים אין לך בעיה?
"אין לי בעיה לשיר את זה כי כשאני שר את 'סולדי' אני חושב קצת על החיים שלי אבל בעיקר רוצה שאנשים ימצאו את עצמם, את הסיפור שלהם, בשיר שלי. הרבה אנשים כותבים לי באינסטגרם וברשתות החברתיות, 'אני מרגיש שאתה מדבר על הסיפור שלי, תודה'".
הוא לא כעס כששמע את השיר ואת כל סיפור הנטישה שלך מול כל העולם?
"התגובה שלו כשהוא שמע את השיר בפעם הראשונה הייתה אופיינית לו: הוא פשוט אמר לי שזה טוב".
באיטליה מחמוד הוא עדיין סוג של חידה. עד שנשלח לאירוויזיון זמן המסך שלו התמצה בהשתתפות קצרה ב"אקס פקטור", שממנה הודח כבר בפרק השלישי. "אהבתי לשיר אבל הם נפטרו ממני די מהר. אחר כך החלטתי ללכת בדרך חדשה, לקחת את עצמי ברצינות ולהתחיל לחבר שירים משלי". הוא כתב שירים לאמנים אחרים עד שבדצמבר 2018 התקבל לפסטיבל סן־רמו.
לערפל סביב מחמוד תורמת העובדה שגם על הנטייה המינית שלו הוא לא ממש אוהב לדבר. אף שרבים ממעריציו רואים בו אייקון הומוסקסואלי, הוא מסרב לומר שהוא בכלל כזה. ההתייחסות היחידה שלו לנושא הייתה בראיון ל"ואניטי פייר" באפריל, כשנשאל אם הוא לא חושב שיציאה מהארון של אנשי ציבור יכולה לעזור לאחרים. "זה נכון, אבל אני גם חושב שזה לא בסדר, במובן מסוים, לדבר על הדברים האלה", אמר. "ההכרזה 'אני הומו' לא מובילה לשום מקום. אם נמשיך עם ההבחנות הללו, ההומוסקסואליות לעולם לא תיתפס כדבר רגיל, כמו שהיא".
בזמן הראיון הוא נמצא בנסיעה, חורש את איטליה. בקרוב ייצא לסיבוב הופעות ברחבי אירופה ויגיע גם להופעה בישראל ב־3 באוקטובר, שבה ישתף פעולה עם עדן בן זקן על הבמה בזאפה לייב פארק בראשון־לציון. הביקור המחודש בישראל, חמישה חודשים אחרי האירוויזיון בתל־אביב, מרגש אותו. "מאוד אהבתי את המדינה שלכם. המקומות, הצבעים, הכל. תל־אביב היא עיר כל כך אנושית, כל כך חמימה, ואני מאוד שמח לחזור. אהבתי מאוד גם את הכותל המערבי, האנשים שם כל כך מרוכזים בדת שלהם. מעולם לא ראיתי אנשים מתפללים בכזאת דבקות. זו הייתה חוויה מגניבה בשבילי".
ציפית למצוא כאן מדינה יותר שמרנית?
"כן, טיפה. אבל ראיתי מקום חופשי שבו אנשים יכולים להתחבר עם אנשים אחרים. אני אוהב כשאנשים לא שומרים על ריחוק זה מזה".
בסופו של דבר, אתה מגיע להופיע כאן בזכות שיר אחד בלבד. איפשהו מנקר אצלך החשש שתישאר זמר של להיט אחד?
"למה אני צריך לחשוש? כבר הוצאתי את האלבום הראשון שלי, שכלל את 'סולדי', וממש עכשיו יצא הסינגל החדש שלי, 'באריו'. בשנים האחרונות כתבתי שירים לאמנים אחרים, והשירים האלו הפכו ללהיטים באיטליה. מוזיקה היא החיים שלי, והמסע שלי נמצא רק בתחילתו".
