אחרי שסידר לעצמו חוף ים באילת, השלב המתבקש הבא עבור מוש בן ארי היה לכבוש מחדש את סיני או לבנות מלון איפשהו. הוא בחר באופציה השנייה. "הרעיון הבא שלי הוא להחזיק במלון בארץ, עם שותפים, לא יכול להגיד עדיין איפה, זה עוד סודי", הוא מסביר, ומוסיף שכל הסיפור הזה שנקרא קריירה, שהתחיל ב־1995 עם להקת שבע, בהחלט פגע לו בשגרה הנינוחה שלקחה אותו מדי חצי שנה לטיול במקום אחר בעולם. נכון שרק עכשיו חזר מטיול גלישה בסרי־לנקה עם יובל בנאי ושלומי ברכה, "ואחרי זה המשכתי להודו לחודש, רג'סטאן, לנוח, לנגן מוזיקה", הוא אומר, "אבל אם פעם זה היה חצי שנה בשנה, היום זה רק חודש בשנה".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
החיים שלך טובים מוש.
"כל אחד והבחירה שלו".
רוב האנשים לא באמת בוחרים.
"כשהייתי נוסע לתקופה ארוכה לחו"ל, היה לי אולי שקל וחצי בכיס, אולי. עוד לא הייתי זמר מצליח, רק התחלתי. וככל שהצלחתי החופשות התקצרו. היום, כשאני מצליח ומבוסס, אז כאמור זה רק חופשה של חודש. אז יש פה סוג של רמאות. ככל שאתה משתעבד לחלום שלך ולמה שאתה רוצה להגשים מבחינת קריירה וכסף, החיים מצטמצמים".
סליחה, יש לך חוף ים ואתה מנגן מוזיקה לפרנסתך. כל החיים שלך נראים כמו חופשה.
"ממש לא. חלום זה כמו עץ. כשהוא קטן זה חמוד, מתישהו הוא גדל ועושה המון צל עליך ועל מי שאתה אוהב. אז חשוב לבחור את החלום נכון ומה אתה רוצה לעשות בחיים, אבל תמיד תזכור שהמשהו הזה יכול להיות גדול, אבל לא כל החיים עצמם".
איך נראה היומיום שלך? קם בבוקר, הולך לים, כותב שיר, הולך לים וכו'?
"אין לי סדר יום, אין דבר כזה. אין לי ימים רצופים שהם אותו דבר. אם זה יום חופשי אז אקום בטבעי שלי, שמונה־תשע בבוקר. אעשה לעצמי קפה, אצא לבוסתן ששתלתי בו עצים שאני אוהב, אטפל בחתולים, יש שלושה, ובכלב, ואז לאולפן, אקשיב לאיזו סקיצה שהקלטתי לפני ואולי אתחיל לעבוד עליה ואז להידרדר לאיזה חוף".
כמה ימים כאלה יש לך בשנה?
"אולי 15. גם כשאני יוצא לטייל, השגרה שלי תהיה קשורה למשהו. אין לי מושג איך זה לשבת ולהשתזף בחוף הים. אם אני הולך לים אני אגלוש, אדוג, אעשה סאפ. אבל בחוסר מעש? לא יקרה. מיטת שיזוף? לא מכיר. אין הרבה רגעים בחיים שאני יושב בהם או שוכב בהם. אני צריך לעשות משהו. זה לא חייב להיות גרנדיוזי. אבל לא יודע להתבטל. כשאומרים לי חופשה אני הולך אחורה".
ריזורט של חמישה כוכבים עושה לך את זה?
"יותר חושות בסיני, תאילנד. זה גם יכול להיות מאוד יקר. באופן נדיר אלך לבית מלון. רק אם אני מופיע איפשהו".
× × ×
מגיע לו מזל טוב לא רק על המלון החדש, אלא כי הוא מתחתן שוב. בגיל 49. בפעם הרביעית. עם ג'ני זבישה, מעצבת בת 24 שהכיר בחוף שלו באילת. כבר ארבע שנים שהם ביחד, גרים במשק של מוש במושב אמץ ביחד עם בנו ניתן בן ה־23. הפעם, הוא חושב, זה לנצח. "אהבה זה דבר שאתה לא יכול להחליט אם הוא נכון או לא נכון. אני לא יודע באיזו צורה נתחתן, ברבנות או לא, אבל אני יודע שהצעתי לה להיות בת זוג שלי לכל החיים והיא אהבת חיי ואני רוצה להיות שם".
אני מניח שגם בפעמים הקודמות חשבת שאתה אוהב.
"תמיד אתה אוהב ונותן צ'אנס אמיתי. ארבע שנים אנחנו יחד והשאיפה שלי היא שנהיה יחד לנצח. אני עדיין מאמין לגמרי בזוגיות. אני חושב שיש בזה שקט שאתה לא יודע למצוא עם עצמך ואתה לא יודע למצוא בשום נוסחה אחרת שלא קשורה לבת זוג. אני בשלן טוב אבל לא לעצמי. אני אהיה בשלן מדהים לאישה שלי ואהיה עסוק יותר בדברים נכונים ומהותיים כשהאישה שלי לפניי או מאחוריי. זה הבסיס, וכשאני לבד, פחות מעניין בלהתעסק בדברים האלה. אני אשאף לא להיכשל הפעם ואתפלל כל יום".
לפני כן נכשלת?
"לא, כי קרו דברים מדהימים ויש לי שני ילדים, אבל כל תקופה וכל מה שקרה בחיי הביאו אותי למי שאני עכשיו. ואני מאוד שקט מול מי שאני היום".
יש דברים שעשית ואתה מצטער עליהם?
"לא ממש. אין שום דבר בעבר שלי שהייתי משנה. היו אנשים לא נכונים בחיים שלי, אבל אני חולה על טעויות כי הן מי שהמציאו אותי. ככה אתה לומד מי אתה. אם לא טעית בדרך אתה לא לומד. אני לא רוצה חיים כאלה, זה משעמם רצח".
זה קצת לסבול, לטעות?
"אני לא יודע לסבול. ברגע שאני סובל דקה יותר מדי, אני לא אהיה שם".
כל יצירה טובה מתחילה מסבל.
"אם היינו באייטיז הייתי אומר לך שזה נכון. הייתי שם עם מוהוק. ילדי הפרחים הפכו להיות פאנקיסטים, והפאנקיסטים הפכו להיות אנשי עסקים".
אתה לא?
"יש לי שותפים שיודעים להחזיק את זה. אני יודע לחלום, לצייר ולהוציא את זה לפועל".
ובזוגיות?
"אני שלם עכשיו, אני יודע שיש שם שקט ואני רוצה משפחה".
שוב?
"לא חייתי עם משפחה אף פעם, למרות שניתן חי איתי מגיל 16. עד גיל 16 הוא היה עם אמא שלו והייתי רואה אותו הרבה. אבל לא חייתי במבנה משפחתי שלם כמו שראיתי בבית שבו גדלתי. היום אני צריך לדבר עם הבן שלי פעמיים ביום ולא משנה מה קורה איתו. ללוות אותו בחיים. המבנה המשפחתי זה דבר שאני רוצה, קידוש וכו".
ובא לך לחזור לעגלות ולמוצצים?
"אני חוגג עכשיו 49 וכן, בא לי ילדים. אין לי פחד מעגלות ומוצצים, אני מרגיש נוח עם זה. לכל החברים שלי יש ילדים בכל מיני גילים, ואתה רואה מה הם עוברים וכמה קשה או לא קשה להם. הרצון שלי להיות בתא משפחתי הוא בוער, והרצון הזה בוער רק כשאתה מוצא מישהי מתאימה".
× × ×
על אשתו לעתיד הוא אומר ש"זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אני ידעתי, ונראה לי שגם היא, אני מקווה כך. פער הגילים לא מטריד אותי. אני יודע שיש דבר חשוב אחד וזה עד כמה כיף לנו ביחד. היא בן־אדם עצמאי ויש לה את החיים שלה והיא יודעת מה היא רוצה. ראיתי נשים מבוגרות שלא התקרבו למה שאמרתי עכשיו עליה".
יש מקומות שבהם פער הגילים כן משפיע?
"עד היום לא".
בן ארי היה נשוי שלוש פעמים בעבר. אשתו הראשונה היא שירלי נאוי, שממנה נולד בנו ניתן. השניים התגרשו כשניתן היה בן שבע. אחר כך היה נשוי לפמלה סאפר, שממנה יש לו את הבת טל, היום בת 16. אשתו השלישית היא הדוגמנית הבלגית אינקה, שהתגיירה למענו. השניים התגרשו לפני שש שנים.
אתה וג'ני חיים יחד עם הבן שלך ניתן. איך זה עובד?
"אני חי במשק, לניתן יש בית משלו במשק. ג'ני וניתן בקשר טוב מאוד".
איך הקשר עם בתך טל?
"עכשיו היא חזרה מניו־יורק. כשהיא עזבה עם אמא שלה לניו־יורק נשבר לי הלב. אני מאחל למי שמתגרש שאשתו או בעלה יחיו פה ולא במקום אחר, כי זה היה הסיוט הכי גדול שהיה יכול לקרות לי. אין יותר מזה".
איך התגברת?
"החיים חזקים, היצירה. הייתי נוסע לחו"ל ורואה אותה. מאז שהיא בת 12 היא נוסעת אליי לבד, בהתחלה עם מלווה, הייתה מגיעה כמה פעמים בשנה. בביקורים שלה היה יותר נעים, אבל מושלם זה לא".
ניסית לשנות את זה, נאבקת על זה מול אמא שלה?
"לא, אתה לא יכול אף פעם להילחם בצורך של בן־אדם. אם אתה בוחר לעשות את זה באמצעות תביעה משפטית, אתה בוחר בדרך רווית שנאה שבסופו של דבר תפעל נגדך. אני לא מאמין בזה. גם אם בחרת בבת הזוג הלא־נכונה לחיות לצידך, אתה צריך לדעת להיות בן־אדם. היום אני בקשר טוב עם שתי האמהות".
חשבת כבר על החתונה עם ג'ני?
"זה עוד רחוק. כרגע החלטנו שמתחתנים, איפה ומתי זה סיפור אחר".
איך הצעת נישואים?
"פשוט. היינו בבית ושלפתי טבעת. גם הכנתי ארוחה יפה. אין לי צורך בדרמה מעבר לכך, זה מביך אותי".
חתונה זו דרמה, לא?
"זו מסיבה".
בן ארי הכיר את זבישה שלוש שנים אחרי שנפרד מאינקה. בתקופת הרווקות הוא כמעט לא היה יוצא לדייטים, לא בילה בטינדר. "אין לי אפילו מושג מה זה טינדר. הייתה לי זוגיות של שנה עם טיטי איינאו".
כשהייתם יחד הרגשת גזענות?
"מעולם לא. הפעם הראשונה שהרגשתי גזענות הייתה בטקס יום השואה בבית הספר. עמדנו בטקס ובכינו והתרגשנו מול הנאום שמישהו נשא, שבו אמר שאנחנו צריכים להתנער מגזענות. דקה אחר כך שמעתי את המורה קוראת 'פרענק' למישהו שעשה רעש".
× × ×
ולפעמים במשא ומתן החיים מורידים גם אותו נמוך. כשזה קרה, בן ארי עצר, חישב מסלול מחדש על הטרקטור במושב. לפני ארבע שנים הוא מצא את עצמו בתוך מרוץ בלתי פוסק של הופעות, צילומים ל'דה וויס' ועבודה על אלבום, עד שהחליט לקחת צעד אחורה וחופשה ארוכה. "במשך שנים עשיתי אלבום אחרי אלבום אחרי אלבום, ופתאום קלטתי שאני לא ממש מחובר לדברים שהקלטנו", הוא מסביר.
למה?
"לא יודע. השירים היו טובים, אבל הנושאים פחות דיברו אליי. רגע לפני שהאלבום היה צריך לצאת בשנת 2015 החלטתי שאני גונז אותו. המשכתי להופיע, אבל לקחתי פסק זמן שאיפשר לי להסתכל על הדברים מבחוץ".
מה עשית?
"בניתי את החוף וטיילתי. החוף מלא במוזיקאים, רוב המוזיקאים בארץ יורדים לשם לנגן פרי־סטייל. בזמן ההפוגה שלקחתי רציתי להתבונן בעצמי מחוץ למותג מוש בן ארי. לא נולדתי מתוך הביצָּה. הייתי אמן צעיר בלהקת שבע, הלהקה הכי גדולה שיצאה מישראל, שהופיעה בפסטיבלים גדולים ועשתה טור של 24 הופעות בחודש באוסטרליה, כשלכל הופעה הגיעו 15 אלף איש. כשהתחלתי בקריירת סולו ונכנסתי למיינסטרים הלכתי בדרך שלי, אבל יחד עם זה המוזיקה יועדה לרדיו והייתי ילד גלגלצ".
חשבת לפרוש ממוזיקה?
"זה לא דבר שאתה יכול לשחק איתו. מוזיקה זה בדם. אבל אני מבין מאיפה באה השאלה. בישראל להיות אמן זה קצת כמו להיות חקלאי, רמת ההוכחה היא עליך — איך היבול שלך בכל רגע נתון. אבל אמן שבאמת מחובר לאמנות שלו חייב לצאת החוצה פעם בכמה זמן ולראות עד כמה האמנות שלו נקייה, כמה הוא אמין ועד כמה הוא באמת רוצה להעמיד ראי מול החברה, מול עצמו, מול הזוגיות שלו, לראות איך הוא כאבא".
וכשהסתכלת על עצמך מבחוץ, מה ראית?
"זה לא היה כזה דרמטי. הדבר הראשון שרציתי היה לנוח. בגיל 23 התחלתי עם שבע ועד אז לא עצרתי. זה היה מסע שלא היה בו רגע אחד הפסקה. אתה מצליח מאוד ויש כל יום הופעה וצילומים ל'דה וויס' ופתאום אתה אומר, שנייה, אני חייב להבין אם אני מספיק מחודד לעצמי, אם אני כותב על הדברים הנכונים, אם המוזיקה זה דבר שבוער בי. בחיים אני יכול להתפשר. בזוגיות או בחברות אני אדם קל. אבל כשאני עומד מול הדף — שם אני לא קל ואני לא מתפשר. ואם אני ממלא צורך, אני רוצה לזוז הצידה ולהבין שהצורך הוא אני".
אולי הטלוויזיה השפיעה?
"לא חושב שבגלל זה. הייתה אז הרבה אינטנסיביות, ימי צילום, הופעות, ובנוסף לכך אתה צריך לחשוב על השיר הבא. אמן בישראל עובד פי עשרה יותר מכל אמן מצליח בחו"ל".
אחרי 'דה וויס', יש מצב שתחזור לריאליטי?
"היו הצעות, אבל הספיק לי. לא נראה לי שאחזור לשם, למרות שאי־אפשר לדעת".
רואה בכלל טלוויזיה?
"רק סרטים, סדרות. כל השאר לא מעניין אותי".
חדשות?
"אצל ההורים ביום שישי. אני מחובר דרך אנשים. מספרים לי מה קורה. בחדשות האמיתיות והבוערות אתה נתקל גם אם אתה לא רוצה".
× × ×
בן ארי הוא לא חיה פוליטית, אבל מזדהה עם מיעוטים ועם אי־צדק, ועם בעיות כמו יוקר המחיה והפערים בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. "הפסקתי להאמין בפוליטיקה כבר כילד. זה מבנה שתפור כולו על אגו. יכול להיות שנכנסת לפוליטיקה עם מחשבה ראשונית לעשות שינוי, אבל הדרך משם רוויה בחובות אישיים, וברגע שאתה חייב יותר מדי, החוב האחרון שתממש יהיה לאזרח, שבזכותו עלית".
והפילוג בתוך העם? ההתלהמות ברשתות החברתיות?
"אני לא נמצא יותר מדי ברשתות. אנחנו מדינה שלא יכולה לתת לעצמה להתעסק בגזענות ובלשון הרע ולהעלות כל היום טוקבקים נוראיים אחד על השני. בהיסטוריה שלנו נפלנו שם פעם או פעמיים, ואיכשהו גם עכשיו אנחנו נהנים לא לפרגן, נהנים מלשון הרע ומדברים אחרים שצריך להיזהר מהם. אי־אפשר שפעם בשנה נעצור את כל המדינה ונזכור את השואה, ודקה אחר כך נחזור בדיוק לאותם דברים שהובילו לשואה כמו גזענות. הייתי מכניס את זה לחוק. אם מישהו מעיר הערה גזענית באינטרנט, צריך לעצור אותו".
במציאות הנוכחית בישראל, יש מקום לשיר נאיבי כמו "סאלאם" שנכתב לפני שלושים שנה? אתה עוד יכול לשיר "עוד יבוא שלום עלינו"?
"זה כמו שתשאל את שלום חנוך אם הוא מחובר לשירים שכתב כשהיה ילד. 'סאלאם' נכתב לפני 28 שנה, כשהייתי ילד בן 19. הוא היה נאיבי גם אז. יצא דקה אחרי שרבין נרצח. האווירה הייתה שהשלום מת יחד עם רבין ואנחנו לפני קריסה תהומית והולכים לאבדון.
"גם היום ברור שיש ענן מטורף שקשור למלחמה, אבל יש ענן אפילו יותר גדול שקשור לחיי היום־יום של האזרח במדינת ישראל. נהיינו מדינה יקרה מדי, רוויה במתווכים, על כל דבר אתה משלם עשר פעמים עד שהוא מגיע למדף. העגבנייה שלך יקרה, ואם זה תלוי בממשלה אז העגבנייה הייתה מגיעה מחו"ל. אני גר במושב ורואה הרים של מלפפונים שנשרפים, מול פיות רעבים שאין להם כסף. לממשלה יותר שווה להביא את הירקות האלה מחו"ל ולקחת עליהם תיווך בדרך. כשהם יגיעו לצרכן הם יהיו כל כך יקרים. לעומת זאת, לחקלאים לא שווה לקטוף את היבול שלהם, כי הם רק מפסידים בדרך למכירה".
הייתה על זה מחאה, פעם.
"המחאה החברתית הייתה מחאה נעימה, אוהלי פסטיבל, כולנו באנו לשיר בהם ונהנינו והבענו אחלה דעה ואחלה רעיונות. וזהו. אנחנו לא אנשים אלימים בישראל ומעדיפים לא לצאת ולעשות רעש".
אז מה הפתרון?
"חייבים שהממשלה הבאה שתקום תטפל בבעיות העיקריות. אזרח במדינת ישראל יוצא מהצבא ואנחנו יכולים להבטיח לו רק דבר אחד: שיהיו לו חיים קשים. ומעבר לזה שום דבר. האירופאים בחרו ברגליים ולא הגיעו לפה באירוויזיון, בזמן שאנשים מגיעים לכל מקום שיש בו אירוויזיון, רק כי עבורם זה היה מקום יקר מדי. אבל זו לא רק בעיה של תיירים. אנחנו מרוויחים את המשכורת שלנו בשקלים. אני לא מבין איך עם שלם מוכן לסבול את זה".
אתה מסתדר?
"אנחנו פשוט יודעים לחיות עם המינוס. הרבה יותר זול להיות בחו"ל. בכל פעם כשאני יוצא החוצה לחודש, אני חוסך כסף. סע ליוון לחודשיים, הכל הרבה יותר זול. לוקח איזו וילה בסאבלט, הילדים נהנים, כולם נהנים, אני מכיר משפחה שעשתה חודשיים ביוון רק בשביל לחסוך כסף".
אז מה צריך לעשות?
"מצאת גז, בוא תראה איך אתה מקל על העם. איך יכול להיות ששנים משפחה אחת מתעשרת בים המלח מנכס ששייך לכולנו? הייתי מעורב במחאה נגד מתווה הגז. כל עוד האזרח במדינת ישראל לא מקבל דיבידנדים אמיתיים מאוצרות הטבע, בלי רמאויות של כל מיני גורמים בדרך, אנחנו אחלה עם ויודעים לפתוח את הלב ויודעים להיות סובלניים, לפעמים יותר מדי. אז הייתי רוצה שהפוליטיקה הישראלית תיישר קו ותהיה רחבת לב וסבלנית אל העם, שנותן את החיים שלו בשביל המדינה. למה מעלים את המים בשנת בצורת ולא מחזירים כשהכל בסדר? למה מתייחסים לאזרח כאילו הוא פליט?
"יש פה הזדמנות לקחת את כל המוחות המדהימים שנמצאים בארץ ולייצר מבנה נכון של איך מתעסקים גם באויבים שלנו וגם באויב הכי גדול שלנו, שהוא הממסד הישראלי. כשאתה קם בבוקר, אתה לא מרגיש את איראן, אלא את הפקיד שמתאכזר אליך, את הממסד שלא מפרגן. עסקים נסגרים, חבר'ה טובים בורחים מישראל. כבר לא מדברים יותר על הירידה, אבל מספר האנשים שעוזבים את ישראל הוא גדול ומדובר באנשים איכותיים. הם עוזבים לאו דווקא מבחירה. אנשים אוהבים את הארץ".
אנשים במשפחה שלך עזבו?
"יש לי דודים ודודות שלא חיים פה, וגם חצי מלהקת שבע לא חיים בארץ. הם מתעשרים בחו"ל, אז למה הם צריכים להתפשר בחיים האלה כאן?"
מה אמרת לבנך ניתן כשהוא בחר להיות מוזיקאי?
"תראה, לא עברתי חיי סבל במוזיקה ואני נהנה מכל רגע. כשניתן בא ואמר לי שהוא רוצה להיות מוזיקאי, זה בא רק מהמקום הזה שהוא מנגן בגיטרה מאז שהיה ילד וחי את זה. גם אני כילד ראיתי את הגיטרה של אבא שלי. אם זה בוער בך, זה בוער. השאלה אם תצליח זה כבר סיפור אחר. בין לרצות להיות מוזיקאי לבין לדעת שתוכל לחיות מזה יש פער גדול. אבל זה שניתן יודע שזה מה שהוא רוצה מדהים בעיניי, שזה בוער בו".
איך אתה עוזר לו?
"לא יותר מדי מתערב. אני בעד לתת לו להביע את עצמו כמה שיותר, להגיע למקומות נכונים לו ולאו דווקא לי. אם הוא עושה משהו לא נכון או הולך בכיוון לא נכון, פשוט תגיד לו מה יכול לקרות. לא לבוא ולנווט את הבחירות שלו".
תפיק לו אלבום?
"אולי יום אחד זה יקרה".
לאן הטיול הבא שלך?
"כשאני יוצא למסע עם עצמי זה עם האופנוע, מרחקים גדולים בהודו, ברג'סטאן, בכל מיני כפרים קטנים שקשורים למוזיקאים, ובכל מקום אתה מנגן וישן לילה או חווה מקרוב את התרבות. זה להיות קצת אנתרופולוג. בקלות אתה יכול למצוא את עצמך בחדר מפואר של מהרג'ות ויום למחרת באיזה מקום דל, ואני סבבה לגמרי עם זה. מספיק לי שהמקום נקי".
