פסטיבל עכו היה ידוע לאורך שנים כמקום המקדם עשייה אמנותית יהודית־ערבית נועזת, כזו שאינה פוחדת להביע עמדות מעוררות ויכוח. לפני מספר שנים הקו הזה כמעט שהביא לביטול הפסטיבל, אך הוא שרד, וטוב שכך. שתי הפקות המייצגות את הקו הזה בפסטיבל השנה הן "סילוואן בין הזמנים" ו"חוואג'ה ביאליק".
"סילוואן בין הזמנים" היא יצירת המשך להצגה "הטווס מסילוואן", שהועלתה בפסטיבל לפני כשבע שנים על ידי קבוצת יוצרים יהודים וערבים בהנהגת הבמאים, סיני פתר וחן אלון. בהצגה ההיא הוצג המאבק בין המתנחלים בשכונת סילוואן בירושלים לבין התושבים הערבים של השכונה דרך סיפור של בית אחד, שממוקם בדירה אמיתית בעכו העתיקה. מחזה ההמשך, שכתבה עלמה גניהר, מציג את הסיפור של אותו בית כעבור עשרים שנה בסוג של ממלכת ישראל עתידנית, שבה לא רק שהערבים סולקו מהארץ אלא שגם זכרם נמחק באמצעות טכנולוגיה מתוחכמת. זוהי דרמה מעניינת המציגה בפנינו את העולם האמיץ החדש שבו לא רק שאין מקום לבעלי דעות שאינן מקובלות על הרוב אלא שגם אין מקום לזיכרונות פולשניים מהעבר. את ההצגה מציג בפנינו אנסמבל יהודי־ערבי מוכשר ומחויב, כשבתפקידים הראשיים ניתן לציין את אמיר פתר, דורי אנגל, פביאנה מיוחס וסמירה סרייה. התוצאה בהחלט מפחידה ומרשימה.
"חוואג'ה ביאליק" (בצילום) מוצאת דרך יותר אינטימית ומקורית להציג את היחסים בין יהודים לערבים במפגש המתקיים בתוך דירה פרטית בין שני יוצרים מרתקים, סמדר יערון וזיוואר בהלול, הסובב סביב דמותו של המשורר הלאומי ושיריו. מי שמכיר את הסגנון הפרפורמטיבי הייחודי של יערון לא יופתע מהגלישות שלה לסיפורים אישיים, אך בבהלול היא מוצאת פרטנר ראוי בעל כריזמה בימתית משלו המנסה כל הזמן להחזיר אותה לנושא המרכזי. הוא דווקא מעריץ את שירתו של ביאליק, ומיטיב להציג אותה בעברית ובערבית בליווי נגינת פסנתר נפלאה. התוצאה הסופית היא ערב מהנה ביותר, מלא אנושיות, הומור, כאב ועונג חושים, עם ביצועים רעננים ומפתיעים לכמה מהשירים המוכרים של המשורר הדגול. מי שמחפש עשייה תיאטרונית יהודית־ערבית בעלת לב רחב וחזון אופטימי של רב־תרבותיות אמיתית, יוכל למצוא אותה כאן.
שתי ההצגות יועלו היום במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר.
