גם בצל הפסקת האש השברירית, שהופרה כבר מספר פעמים מאז כניסתה לתוקף אתמול בבוקר, בצמרת צה"ל והשב"כ קיימת התחושה כי מערכת הביטחון עמדה היטב במשימה: סבב הלחימה שהחל בחיסול הכירורגי של בכיר הג'יהאד האיסלאמי על ידי חיל האוויר ביום שלישי לפנות בוקר, רשם פגיעה מינימלית בחפים מפשע, תוך שמירת הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל, ואיפשר לצה"ל להרוג 25 מחבלים ולהנחית על המערך הרקטי של הג'יהאד מכה מבלי להותיר לו הישג ממשי.
דווקא בשל אותה הצלחה טקטית מצפים כעת במערכת הביטחון מהדרג המדיני לפעול על מנת לתרגם את ההישג הצבאי לרווח מדיני. בדיון הביטחוני הקרוב שצפוי ראש הממשלה בנימין נתניהו לקיים עם צמרת צה"ל והשב"כ הוא ישמע מהם מסר ברור: לנצל את סבב הלחימה האחרון והמוצלח, יחסית, על מנת לקדם הסדרה מול חמאס בתיווך מצרים.
בצה"ל משוכנעים כי סיפקו לדרג המדיני תנאים משופרים לקדם הסדר, מתוך הבנה כי מדובר, למעשה, באינטרס הדדי של שני הצדדים, מבקשים לנצל את מבצע "חגורה שחורה" כדי להחזיר את ההרתעה שהייתה קיימת אחרי צוק איתן ומזהירים מפני בזבוז זמן אסטרטגי, כפי שקרה לאחר סבבים קודמים.
גם אם נמנעים במערכת הביטחון מלהגדיר את חמאס כפרטנר למו"מ ומעדיפים לפעול דרך מצרים, סבב הלחימה האחרון הוכיח שהארגון בחר באופן מודע בקידום הליך הסדרה — גם במחיר הפקרת הג'יהאד האיסלאמי, שנותר לבדו מול ישראל ולא "זכה" ממנו אפילו לירי רקטות סמלי כאות הזדהות עימו. אמנם מוקדם מדי לסכם את האש — שעלולה לפרוץ, שוב, כבר היום עם חידוש ההפגנות של פלסטינים לאורך גדר הרצועה — אך בהשוואה לסבבים קודמים, והיו לפחות 12 מאז מארס 2018, ניכר שיפור משמעותי בתפקוד הצבא והשב"כ.
תכנון המבצע נמשך כחמישה חודשים, כולל אישורי תוכניות ותרגולים, ונראה כי צה"ל הגיע מוכן לקרב וניהל אותו באופן מדויק, בעודו מסיים אותו בתנאים הנוחים ביותר לישראל — תוך שמירת חמאס מחוץ לתמונה. בחמאס מצפים כעת, לאחר סיום סבב הלחימה, להאיץ את מאמצי ההסדרה.
גם הברית הביטחונית עם מצרים, שנבנתה בשנים האחרונות וכללה, לפי פרסומים זרים, סיוע ישראלי משמעותי בלחימה של המצרים בסיני, הוכיחה את עצמה: הלחץ המצרי על הג'יהאד אילץ אותו לקבל את הפסקת האש ללא שום הישג ממשי ובלי לנקום את חיסולו של אבו אל־עטא.
המבצע, שיצא לדרך במה שהוגדר על ידי דובר צה"ל כ"חלון הזדמנויות" שבו ירדה ההתרעה מפעילות איראנית, הצליח לגבות מחיר כבד מארגון הג'יהאד: יכולת השיגור שלו חטפה מכה קשה. הוא אמנם שיגר 450 רקטות לעבר ישראל במהלך ימי הלחימה, אך אף אזרח ישראלי לא נהרג, וכיפת ברזל ירטה 90% מהירי האפקטיבי. עם זאת, 77 ישראלים נפצעו ונגרם נזק רב לרכוש.
למרות ההישג הצבאי, התגלו מספר בעיות מדאיגות שעל מערכת הביטחון לפתור, ובמהרה. תחילה: הערכת כוחו וכוונתו הלא־המדויקת של הג'יהאד הובילה להנחיות המחמירות של פיקוד העורף בבוקר הלחימה הראשון. התוצאה: שיתוק מוחלט של גוש דן. מי שיוצא למבצע מסוג זה לאחר כחצי שנה של הכנות, צריך להעריך טוב יותר למה בדיוק מסוגל האויב ולהיערך מראש, בהתאם, גם מבחינה הסברתית בישראל.
סוגיה נוספת: אסור לשכוח כי הלחימה התנהלה נגד הג'יהאד בלבד — ולא נגד חמאס (או ודאי לא חיזבאללה או איראן) שבעל כוח אש גדול בהרבה. כלומר, צה"ל התמודד היטב — אך היה זה מול ארגון טרור יחסית חלש.
בנוסף, ניסיון החיסול בדמשק זמן קצר לאחר התקיפה בעזה נגד אבו אל־עטא, פעולה שלפי פרסומים זרים יוחסה לישראל, נכשל. כתוצאה, בכיר הג'יהאד אכרם אל־עג'ורי ניצל אך בנו נהרג. אל־עג'ורי הוא חבר הלשכה המדינית של הג'יהאד, ראש המועצה הצבאית העליונה, ונחשב למספר 2 בהנהגת הארגון, אחרי זיאד נחאלה. המשמעות: סביר להניח שגם על הפעולה הזו עוד יגיב הג'יהאד, גם אם לא בטווח זמן מיידי. כך שעל מערכת הביטחון לשאת עיניים לא רק דרומה, אלא גם לחזית הצפון.
