בשבוע שעבר נחשף כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל־אביב דחתה תוכנית להקמת מגדל משרדים בשל העובדה שתוכנן עם קירות זכוכית. ממלא מקום יו"ר הוועדה, ליאור שפירא, אמר שהמגמה העירונית היא להפחית בשימוש בזכוכית - ואפילו לחזור לשימוש באבן.
בעירייה הסבירו שהחלטת הוועדה נובעת בין השאר ממשבר האקלים והמאבק בהתחממות הגלובלית ש"מחייבים הפחתה בשימוש בזכוכית". גם במשרד להגנת הסביבה טוענים שמבנים בעלי חזיתות זכוכית באקלים הישראלי לרוב נחותים מבחינה אנרגטית ויוצרים אפקט חממה בתוך הבניין, דבר שמחייב השקעת אנרגיה עצומה בקירורו.
"מבני משרדים ומסחר צורכים כשליש מצריכת החשמל במשק, ועל כן מדובר בהוצאה משמעותית", טענו במשרד להגנ"ס, "אולם נדרש לבחון כל מדיניות לגופה, וגם חזיתות זכוכית יכולות להיות פתרון קביל בהתאם למפנה של החזית ולזווית הבניין".
אז מה הסיכוי שאת רבי הקומות הבאים יחליפו קירות אבן? רוב המומחים בטוחים: קירות הזכוכית לא ייעלמו, אך הם יהיו משוכללים יותר ויקרים יותר במטרה להפחית את קרינת השמש. לכך מתווסף טרנד סביבתי עולמי שצובר תאוצה של מגדלים עשויי עץ, שאולי יגיע גם אלינו.
בעיריית תל־אביב מבהירים שבימים אלה מנוסחות הנחיות חדשות לשימוש בחומרי בנייה במגדלים, תוך התחשבות בשינויים האקלימיים והסביבתיים. "אנחנו רוצים להקפיד שהבנייה החדשה לא תשפיע בצורה שלילית על הסביבה מבחינת חום עירוני", מסביר אדריכל העירייה יואב דוד. "ת"א בפרט וישראל בכלל אמורות להתמודד עם טמפרטורה גבוהה יותר בעתיד. אנחנו רוצים להיות בטוחים שהבנייה בעיר תיקח זאת בחשבון, גם מבחינת חומרי הבנייה".
דוד מסביר שלזכוכית יכולה להיות השפעה רעה על הסביבה, גם אם זו זכוכית תרמית מלווה בטכנולוגיה מתקדמת. "אנחנו כבר לא מאשרים כמו פעם זכוכית כהה בעלת גוון ירוק־כחול שההשפעה שלה שלילית. הימים האלה נגמרו. נאשר קירות זכוכית בתנאי שיוכיחו לנו ביצועים כמו כניסת אור, מניעת קרינה ושהמגדל לא זולל אנרגיה".
במחקר שסקר את הגורמים המכבידים ומקילים על עומס החום, בעריכת ד"ר אריאל פרוינדליך מהחוג למדעים במכללה האקדמית אחווה, נמצא שעל רקע הגידול הצפוי בטמפרטורה העולמית למתכנני הערים יש תפקיד מהותי בהתייחסות לבנייה וההשפעה שלה על הטמפרטורה. "צריך להבין שחום לא נובע רק מטמפרטורה, שעליה אנחנו פחות יכולים להשפיע, אלא גם מתנאים סביבתיים באזור העירוני" מסביר פרוינדליך. "גוף האדם מושפע מארבעה גורמים: קרינה, טמפרטורה, לחות ורוח, ואפשר לתת לכך ביטוי בתכנון עירוני".
פרוינדליך התייחס בדבריו לתחזית הבינוי בישראל, שצריכה לספק תוספת של למעלה מ־2 מיליון יחידות דיור עד 2040, אז תוכפל אוכלוסיית ישראל. "האוכלוסייה תגדל, ובהתאם יגדלו גם הצפיפות וכמות האספלט והבטון סופגי החום. אם יתכננו נכון את הבינוי החדש גם אקלימית, הרי שגם עם עליית הטמפרטורה העולמית, שצפויה לגדול ב־30 השנים הקרובות סביב 2־3 מעלות, ובישראל אף יותר, לא נרגיש שינוי מהותי", הוא מסביר.
ואם לא ייקחו בחשבון את המרכיבים האקלימיים בעת התכנון?
"כתוצאה מגידול במשטחי אספלט, היעדר רוח, לחות גבוהה ועלייה בטמפרטורה, תחושת עומס החום תהיה גבוהה יותר ואף תגיע להרגשה של 50 מעלות בגלל הסביבה העירונית".
אדריכל בכיר שמתכנן מזה שנים מגדלים בת"א סבור שהתנגדות העירייה לאישור הפרויקט בעל קירות הזכוכית נובעת דווקא ממיקומו, בסמוך לשכונת נווה צדק. בוועדה המקומית הבהירו שאכן מדובר בהערה נקודתית ולא בהנחיה גורפת. לדברי האדריכל, "אם המיקום לא מתאים למגדל, אז מה שמפריע זה לא קירות הזכוכית אלא עצם מיקומו במקום שחורג מסביבתו. אי אפשר לצפות ממגדל שייראה כמו בית ערבי משנות ה־40 - זה לא יקרה. למגדל יש נפח ועוצמה. אי אפשר להחביא מגדל. אם מגדל עזריאלי שרונה היה מחופה אבן, הוא בהכרח היה מתמזג יותר טוב עם סביבתו? התשובה היא לא, כי הזכוכית מאפשרת מיזוג עם השמיים. השאלה הנכונה היא איפה נכון להקים מגדלים".
יחד עם זאת, הניסיון לחזור לחיפויי אבן מהווה פתרון פחות אקולוגי ופחות בטיחותי, טוענת אורלי אינדיצקי, סמנכ"לית איכות, קיימות ושירות בסולל בונה וראש תא קיימות באיגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות. "האבן הטבעית שמשתמשים בה היום דורשת חציבה ושינוע - לרוב מדובר באבן מתוצרת חוץ - שתורמים משמעותית לפליטת פחמן. בנוסף, האבן הטבעית מתפוררת עם הזמן, וכבר היום רואים בניינים בני עשור שנדרש בהם חיזוק של החיפויים. כשמדובר ב־30,000-10,000 מ"ר של חיפוי, סטטיסטית לא יהיה בניין שלא תיפול בו אבן, ומדובר בסכנת נפשות".
בעקבות התקדמות הידע והטכנולוגיה, אינדיצקי סבורה שבנייה באבן משמעותה ללכת אחורה: "יש היום פיתוחים שמאפשרים להפוך את הזכוכיות לפלטות שמייצרות חשמל בעצמן תוך שהחלון נשאר שקוף, כך שהבניינים הופכים להיות יצרני אנרגיה ולא רק צרכני אנרגיה".
ההכרעה לגבי החומר ממנו יהיו עשויים קירות המגדלים בישראל בעתיד קשורה באופן הדוק גם לגובה המגדלים. לדברי האדריכל גיל שנהב ממשרד כנען שנהב אדריכלים, בעשור הקרוב יוקמו בישראל יותר גורדי שחקים עם 70־80 קומות ואף כאלה שיחצו את ה־100 קומות ו־300 מטר גובה, "ובגבהים כאלה הזכוכית היא גם הכרח פיזי", אמר.
"בניגוד לבניינים של 20־30 קומות, במגדלים הגבוהים תנאי החיים הרבה יותר מורכבים, והטמפרטורה שצריכים להתמודד איתה בגובה היא קיצונית. אי אפשר לצקת בגובה 300 מטר קיר בטון ששוקל פי 5 או 10 מקיר פלדה וזכוכית".
גם שנהב סבור שאין להספיד את קירות הזכוכית בטרם עת: "עולם הזכוכיות בעולם השתכלל מאוד, והיום ניתן לאפיין בכל פרויקט את סוג הזכוכית לעניין בידוד תרמי, הולכת קרינה והחזרת קרני שמש כלפי חוץ. משקיעים היום מיליארדים בפיתוח זכוכית שקופה ככל האפשר שלא תהיה רפלקטיבית ועדיין תיתן בתוך הבניין תנאים איכותיים".
במגדל עזריאלי שרונה, למשל - אומר שנהב - הזכוכית בהירה ולא מחזירה קרני שמש, ויש למגדל חזית כפולה - חלונות חיצוניים וחלונות פנימיים שביניהם אוויר - וכך הטמפרטורה שמגיעה מבחוץ לא חודרת אל הזכוכית הפנימית.
אחד הטרנדים החמים ביותר בעולם כיום הם מגדלים מעץ. לא מדובר בעצים שכורתים ביערות, אלא בעצים שאותם מגדלים במיוחד למטרה זו במקומות כמו צפון־אמריקה ואוסטרליה. לדברי שנהב, כרגע יש בנייני עץ בני 25 קומות, ומתוכננים גם מגדלים בני 50 עד 80 קומות - שכל המבנה שלהם מעץ. שנהב מעריך שלצד העץ נראה בעתיד יותר מיחזור של חומרים כמו זכוכית, אלומיניום ופלדה.
כמעט כל מי שמבקר במילאנו נתקל בצמד המגדלים "בוסקו ורטיקל" (ראו מסגרת) שתיכנן האדריכל סטפנו בוארי. מדובר בשני מגדלים שעטופים ביער המורכב מאלפי מינים של צמחים ועצים - ומתפרס על שטח של כדונם. "יש עולם שלם שעוסק בשילוב צמחייה בתוך מגדלים", מסביר שנהב, אך מוסיף כי "בסוף מדובר בבניין זכוכית ואלומיניום כשהצמחייה מטשטשת את החומרים. זה גימיק לעשירים בלבד". למה לעשירים? תשלום ועד הבית של דיירי המגדלים עומד על 1,000 דולר לדירה - בעיקר לצורך תחזוקת הצמחייה. מגדל זכוכית אחר, שדווקא כן מצליח להיות ירוק ולצמצם שימוש באנרגיה, הוא פרל ריבר טאוור בסין (ראו מסגרת).
ישראל היא מדינה מוכת חום ומשופעת באור יום חזק, אומר האדריכל אבי שטרנפלד ממשרד שטרנפלד אדריכלים, "ולכן ראוי לאמץ אדריכלות בת־קיימה המתחשבת באילוצי מזג אוויר, כיווני שמש ואור טבעי". לדבריו, הפתרון למגדלים העתידיים הוא שילוב חומרים: "למשל, חזית מוצלת לדרום ומערב על ידי רפפות או חומרים שאינם מעבירים קרינה ושקיפות, והחזיתות הצפוניות ייהנו מקירות המסך. כך נוכל לאמץ שפה אדריכלית מקומית ללא כניעה לגחמות ולטרנדים עולמיים".
גם במועצה הישראלית לבנייה ירוקה סבורים שהשפעות הזכוכית על הסביבה מחייבות התייחסות מעמיקה. לדברי מנכ"לית המועצה יעל ביגון־חן, יש הגדרות מפורשות לערכים התרמיים של קירות מסך בתקן הבנייה הירוקה ובתקן ההנחיות התרמיות למבני משרדים. "מעטפות זכוכית יכולות לתפקד בצורה טובה אם התכנון שלהן נעשה בצורה נכונה, ומצד שני הן יכולות גם לפגוע בסביבת המבנה ובדייריו. התוצאה תלויית תכנון והקפדה על איכות תפקודית נדרשת".
ההשפעות הסביבתיות של קירות הזכוכית לא נשארות רק בתחום הבניין, מוסיפה ביגון־חן, ויש גם השפעות על הסביבה העירונית כמו רפלקטיביות, קרינה, אי החום העירוני, סינוור, ועוד. "לכן, צריך לשקול באיזה חזיתות ניתן לשלב קירות מסך ולפתח פתרונות שיענו גם על היבטים אלו. מבחינה מקצועית אנו מציעים לא לפסול את החומר לגופו, אלא לבחון את ההיבט התפקודי ולדרוש רמת ביצוע אנרגטית גבוהה בפועל עבור מעטפת המבנה. בנוסף, יש להמשיך ולחקור גם את ההשפעות של מעטפת זכוכית על הסביבה החיצונית למבנה במרחב עירוני שהולך ומצטופף על מנת לטפל במפגעים אפשריים".
תכנון: Skidmore, Owings & Merrill והאדריכל גורדון גיל
חיפוי: זכוכית
ייעוד: משרדים
גובה: 309 מטר
הייחוד: הבניין מייצר לעצמו חשמל בעזרת קולטי שמש וטורבינות רוח, ומקטין את צריכת האנרגיה שלו באמצעות טכנולוגיות ירוקות כמו תקרות תרמיות מקררות, מערכות הצללה חכמות ואוורור תת־רצפתי
המטרה: לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בסביבה באמצעות עיצוב ותכנון בני־קיימה
תכנון: האדריכל סטפנו בוארי
חיפוי: זכוכית ואלומיניום
ייעוד: מגורים
גובה: מגדל א' 110 מטר, מגדל ב' 76 מטר
הייחוד: צמחייה בחזיתות המבנים (כ־800 עצים שונים, 4,500 שיחים, ו־15,000 צמחים שונים)
המטרה: מערכת הצמחייה תורמת לבניית מיקרו אקלים, מייצרת לחות, סופגת חלקיקי CO2 ואבק ומייצרת חמצן. כמו כן, הפרויקט מגדיל את המגוון הביולוגי ועוזר להקים מערכת אקולוגית עירונית.
