צהרי יום חורפי בהיר במרינה בהרצליה. סירת המנוע הקטנה מתנדנדת בעדינות במימי המעגן. דפנות הסירה הצבועים בבז' בוהקים תחת קרני השמש. מאחורי ההגה של סירת המנוע הקטנה עומד רואי, מנהל מועדון השיט U BOAT CLUB. לרוב הם יוצאים להפלגות ספורט ופנאי, אבל היום היעד שונה — על הסירה עולים אנשי המחקר והסקר של ארגון מחמל"י (מרכז לחקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים). מצוידים במכשירים ובמצלמות אנחנו יוצאים לחפש דולפינים בחופי הארץ.
בחודשים האחרונים מסתבר שלא צריך עוד להפליג לאוקיינוסים הרחוקים או למפרץ מורטון באוסטרליה. הדולפינים פה. מרחק כמה קילומטרים מנמל אשדוד או הרצליה, והם קופצים לרגלינו. ריבוי התצפיות והדיווחים הביא להערכות חדשות ומעודדות של אוכלוסיית הדולפינים בפרט, והיונקים הימיים בכלל בארץ. מאות דולפינים, וזה רק בקו החוף המצומצם שלנו.
בחרטום הסירה עומדות מיטל ברקוביץ' ואורי גלילי. שתיהן ביולוגיות ימיות המתנדבות בארגון מחמל"י. "אני רק הנהג", אומר רואי, ומכין את הכלי ליציאה לים, "מיטל ואורי אומרות לי לאן לנסוע". רואי מתניע והסירה מתעוררת לחיים. מתירים את החבל שקושר את הסירה לרציף ושטים באיטיות ביציאה מהמרינה. חולפים על פני שורות ארוכות של כלי שיט העוגנים במגרש החניה הימי, החל מסירות מפרש ישנות שכמו נשלפו מהסרט "שודדי הקריביים" ועד יאכטות מפוארות שנראות כמו חלליות מהעתיד. רגע לפני היציאה לים אנו עוצרים לתדלק בתחנת הדלק בפאתי המרינה. מאחורינו בתור לעמדת התדלוק מתינה בסבלנות ספינה של חיל הים. רק חסרים חנות נוחות ומבצע על קפה ומאפה.
"רק כדי לתאם ציפיות, זה לא יום אידיאלי לתצפית", מכריזה מיטל מעמדת הפיקוד בחרטום. "יש גלים ולכן סיכוי נמוך מאוד שנזכה לראות אותם". מיטל, שעוסקת למחייתה בחינוך סביבתי, לא מפספסת הזדמנות לצאת לים ולחקור את בעלי החיים שמתגוררים בים התיכון. פתיחה לא מבשרת טובות מפי ביולוגית ימית ששמה הלך למרחוק ביכולתה לאתר דולפינים בים. פתיחה לא אופטימלית להפלגה שכל מטרתה היא למצוא דולפינים.
הים התיכון שלחופי ישראל סובל שלא בצדק מתדמית של ים משמים נטול בעלי חיים. ים של אצות ונחילי מדוזות שמטרידות את הרוחצים בעונת הקיץ. אולם התדמית הזאת מתבררת כשגויה לחלוטין. "מול חופי ישראל אפשר למצוא המון בעלי חיים מכל הסוגים: יונקים ימיים, כרישים, תמנונים, דגי טונה ומגוון רחב של דגים", אומר ד"ר אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי־העל בתחנה לחקר הים על שם מוריס קהאן שבאוניברסיטת חיפה.
כחמישים מיני דולפינים חיים בעולם, רובם באוקיינוסים ומיעוטם במים מתוקים. הם ניזונים מדגים, בעיקר מליחים, מקרל וסרדינים. באזורנו נמצאים בעיקר שני מינים: דולפין מצוי ודולפינן מצוי. בעוד שאוכלוסיית הדולפינן מונה כמה מאות פריטים והיא נחשבת לאוכלוסייה יציבה ומבוססת — הדולפין המצוי הוא זה שמפתיע את החוקרים לטובה. "אחרי שנים ארוכות בהן כמעט לא ראינו דולפינים מצויים, אנחנו עדים לאחרונה לתופעה משמחת מאוד", אומר ד"ר שיינין. "מול חופי אשדוד התבססה אוכלוסייה של כמה עשרות פריטים של הדולפין המצוי".
הם חיים פה או רק עוברים?
"אנחנו כבר רואים דולפינים צעירים ותינוקות, מה שמעיד על שגשוג של הדולפין המצוי באזור הזה".
הנתונים שנאספו על ידי חוקרים ישראלים הובילו להכרה בחופי ישראל כחופים חשובים לשימור הדולפינים על ידי ארגון ה־IUCN, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע. מלבד הדולפינים שכבר הפכו לדיירי קבע בחופינו יש גם אורחים מזדמנים, גדולים יותר, שמגיעים לביקור.
"לפני מספר שנים הופיע מול חופי ישראל לווייתן אפור, מין שנכחד מהאזור לפני המון שנים", מסביר ד"ר שיינין. "זאת הייתה הפתעה ענקית לכולנו. כשדיווחנו שפרט של היונק העצום הופיע פתאום בישראל, חוקרים מכל העולם היו בטוחים שאחנו מבלפים. לא האמינו לנו שהדבר התרחש. כשהשגנו תיעוד והתפרסמו התמונות, הדיווח היכה גלים ברחבי בעולם ופורסם בכלי תקשורת בינלאומיים".
אבל עד שנזכה לראות לווייתנים כדרך קבע בחופי הארץ, נותר להתענג על קרוביהם הקטנים יותר שמקפצים לא רחוק מאיתנו. מבחינה אבולוציונית התפתחו הדולפינים לראשונה לפני 10 מיליון שנים. הם חיים בלהקות ונחשבים לאחת החיות האינטליגנטיות ביותר בטבע, בעלי יכולת למידה, ונצפו מפתחים שיטות ציד מיוחדות שיש בהן דגש על יצירתיות ועבודת צוות, כמו יצירת חומת בוץ אצל דולפיני נהרות, וריכוז והימום דגים באמצעות חבטות זנב.
האינטליגנציה שלהם מקבלת חיזוק מהעובדה שהיחס בין משקל המוח למשקל הגוף שלהם הוא מהגבוהים בעולם החי. ולמרות שהם נראים כמחייכים תמידית, הם טורפי־על. "גילינו שבמקומות מסוימים בעולם דולפינים למדו להשתמש בכלים, מה שמעיד על רמת אינטליגנציה גבוהה מאוד", מספרת אורי גלילי, בת 31, בעודנו מפליגים בחיפושים. "במפרץ מקסיקו, למשל, הדולפינים משתמשים בספוג — בעל חיים חסר חוליות שחי על קרקעית הים — כדי לצוד דגיגים וסרטנים מתוך שוניות סלעיות שעלולות לפצוע את פיהם המוארך".
איך הגעת לחקר יונקים ימיים?
"גדלתי בחיפה, ומאז שאני זוכרת את עצמי אני בים", אומרת אורי. "אם היית שואל אותי בכיתה ד' מה אני רוצה לעשות, כבר אז הייתי עונה לך בלי היסוס: לעבוד עם דולפינים". לפני כעשור, במהלך שירותה הצבאי בחיל האוויר, היא נחשפה לפעילותו של ארגון מחמל"י. מאז הספיקה לעבוד עם יונקים ימיים במקומות שונים ברחבי העולם. כיום, במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטת חיפה, היא חוקרת את האוכלוסייה המרחבית של הדולפינים שלחופי הארץ.
"הדולפינים הם חיה עצמאית שחיה את הרגע, אפשר לומר אופורטוניסטים", היא מסבירה ועיניה בורקות. "הם ישנים כשבא להם, אוכלים כשמתחשק להם וכשיש מזון זמין, ולא מחויבים חברתית אחד לשני. דולפין זכר לא מחויב לדולפין נקבה אפילו לאחר הרבעה".
נשמע כמו רווק מצוי בתל־אביב.
"מה פתאום רווק תל־אביבי?" היא מתרעמת בחיוך, "אל תעליב את הדולפינים".
הפער בין הצדדים השונים של עבודת המחקר של אורי הוא כמעט בלתי נתפס. שעות על גבי שעות של עיבוד טבלאות מידע שנאסף ותוכנות לניתוח נתונים. מצד שני, כשהיא מחוץ למשרד ויוצאת לשטח, האדרנלין חוגג. "מלבד הדולפינים בים התיכון אפשר לראות המון בעלי חיים. אפילו כרישים אפשר למצוא בארץ, במיוחד בחורף מול תחנות הכוח של אשדוד וחדרה".
כרישים־כרישים או כרישונים?
"כרישים ממין עפרורי וסנפירתן. הנקבות יכולות להגיע לאורך של ארבעה מטרים, מספיק גדול. מסיבה שעדיין לא ברורה לנו הכרישים מתאספים במים החמים שנפלטים מתחנות הכוח".
אני מניח שלא רצית להתקרב לכרישים כמו לדולפינים.
"מה פתאום, בטח שחקרתי אותם. ירדתי המון פעמים לצלול עם הכרישים. כאן טמון הקסם של הים. כשחוקר טבע רוצה להתקרב לטורף או לחיה כלשהי על היבשה, הוא נדרש למשאבים ולהכנות, להסתתר ולהסתוות בתוך שיח ולהמתין כל הלילה. חוקר אף פעם לא יתקרב לאריה או לנמר בסוואנה. אבל בים זה אחרת. מרחב המחיה של בעל החיים מצטמצם והכל עובד בהרמוניה. רק בים אפשר להתקרב למרחק אפסי מכריש ולהסתכל לטורף הקטלני בעיניים".
החיפושים אחר החיה החמקמקה נמשכים. השמש כבר חצתה את השמיים ונוטה מערבה. הסירה שרואי העמיד לרשותנו צריכה לחזור ולשמש את אחד מלקוחותיו הרבים של מועדון השיט, אבל מיטל אינה מוותרת. "בואו ננסה להתקרב למכמורתן", היא מציעה ומצביעה על סירת הדיג הממוקמת מערבה אלינו. סירת המכמורתן קרויה על שום המכמורת (רשת) שהדייגים פורשים בירכתיה לצורכי דיג.
ניכר שרואי לא רוצה לאכזב אותנו ונעתר להצעתה של מיטל, על אף שכיוון ההפלגה החדש ירחיק אותנו עוד יותר לעבר לב הים. בהדרגה מתפשטת תחושה שכבר לא נזכה לראות דולפין היום. אנו מאיצים במהירות לעבר המכמורתן, כשלפתע רואי צועק: "מאה מטר מימיננו - שני דולפינים!". לא נדרשת אף הכוונה נוספת. כמו המתינו לנו כל הזמן הזה, מקפצים להם מעל פני המים שני דולפינים.
"אלו אמא וזכר צעיר!" צועקת מיטל בהתלהבות. אורי שולפת את המצלמה. לכל דולפין סנפיר גב שונה ומיוחד המאפשר לזהותו במדויק ולהבדילו משאר הפרטים. באמצעות התמונות אפשר יהיה אחר כך לזהות מיהם שני הפרטים שמקפצים לצידנו. לפתע הם נעלמים.
"אל תדאגו, הם תכף ישובו. הרשת של המכמורתן היא כמו מסעדה עבורם. הם יורדים ללקט שאריות דגיגים מהרשת ועוד רגע הם יעלו שוב לנשום אוויר". התחזית של מיטל לא מאכזבת, השניים חוזרים בן־רגע לארח לנו חברה מעל המים, מקפצים לצד חרטום הסירה. הסנפירים המפוארים מבליחים לסירוגין בשובל הקצף הלבן שיוצרת הסירה שלנו. ההתלהבות בעיצומה.
המצלמה המקצועית האימתנית של מחמל"י והסלולריים של כולנו מתעדים את ההופעה של שני החברים החדשים, ונדמה שהם נהנים מתשומת הלב. כעבור 45 דקות במחיצת האם ובנה רואי מתנצל ומודיע שעלינו לשוב להרצליה. מיטל ואורי נראות כשוקלות להישאר בים עם הדולפינים. אנו מפליגים חזרה ליבשה, השמש בגב וקו הרקיע של תל־אביב מבהיק בראות חדה של לאחר הגשם שניקה את האוויר.
נו, איך היה?
"ראיתי דולפינים בכל העולם", מיטל אומרת בעיניים מתלהבות, "מילא בעולם, אבל גם אינספור פעמים בארץ. אני יוצאת לים לחקור אותם מספר פעמים בכל חודש, ועדיין יש משהו מדהים בחיה הזאת שגורם לי להתרגשות שיא בכל פעם מחדש". •
מרכז הדולפין והים של מחמל"י באשדוד יהיה פתוח לציבור הרחב במהלך חג החנוכה. הציבור מוזמן להשתתף במיזם "אמץ דולפין" התורם לפעילותו של הארגון
