נועה כהן זוכרת את הרגע שהפכה מילדה לאישה. היא הייתה בת שבע, והבינה מה צריך כדי להפוך מילדה מנודה לאדם מאושר. מסקרה. "זה התחיל ממסקרה ונהיה כדור שלג", היא משחזרת. "אמרתי, וואי אולי גם קונסילר? אולי גם מייק־אפ? מאוד אהבתי להתאפר, הייתי רואה מדריכים ביוטיוב. הייתי על סטים של דוגמנות ושם כבר איפרו אותי. אבל פתאום זה נהיה ענק".
תגדירי ענק.
"התקופה הכי חשוכה הייתה בכיתה ז'. הייתי קמה כל יום שעתיים לפני בית ספר ובמשך שעה - 60 דקות - מתאפרת. איפור מלא! פריימר. מייקאפ. קונסילר. הצללות. סומק. גבות. צלליות. תוחם. אודם. היילייטר. ואת הכל מקבעת עם ספריי מקבע של איפור. ככה שלוש שנים. מכיתה ז' עד כיתה ט'. 60 דקות. כל בוקר. כל יום".
את זוכרת על מה חשבת תוך כדי?
"לא חשבתי. זה לפעול כמו רובוט, כי אני שמה מסכה. את מדחיקה את כל המחשבות ומתרכזת באותה רוטינה שהידיים עושות מעצמן בלי לחשוב. וזה לא היה רק לבית ספר. לצאת מטר מהבית לסופר לא הסכמתי בלי".
ומתי זה נפסק, כשוויתרת על השליטה במה יחשבו?
(צוחקת) "אני חולת שליטה. בשלב מסוים זה נפסק מעצמו. לא עברתי שלבי גמילה אז זו לא הייתה התמכרות בעיניי. זה שירת מטרה, וכשהיא הפסיקה להיות מטרה זה נעלם".
מה זה שירת?
"ברגע שאת עוברת חרם וגדלה בלי חברים עם ביטחון עצמי לא אפס, אלא מינוס שבע, את נעזרת בדברים האלה. וזה עשה אצלי שינוי, שהתחיל מבחוץ כמשהו פייק ובסוף זה עבד".
ואיך התייחסו לזה הילדים בבית הספר?
"זה נראה להם פתטי, ובצדק. כל הזמן ילדים שאלו אותי למה את עושה את זה? ועדיין, זה היה עדיף בעיניי ממה שהיה קודם. עד אז הייתי שקופה לחלוטין. ואז זה השתנה. עם האיפור ואחר כך עם הטררם והתוכנית בטלוויזיה הפכתי לשעירה לעזאזל. משכתי הרבה אש, ועדיין זה יותר טוב".
כי לפחות יש תגובה.
"ברור! כי לפחות הייתה לי משמעות! לפחות לא הייתי כלום! לפחות הייתי משהו! (נאנחת) כמובן שגם זה לא היה בריא אבל עברתי תהליכים, גם בטיפול פסיכולוגי באותן שנים. לקח לי הרבה זמן להפנים שיש הרבה דברים שאין לי שליטה עליהם. רק בשנים האחרונות זה השתפר ועדיין יש נפילות - אבל אני לפחות משתדלת".
אני חייבת לחזור לפער בלתי נתפס בין אישיות הרשת שלך, שכל כך פופולרית, לבין הילדות בחיים האמיתיים, היית יוצאת מבית ספר ו־?
"וכלום. לא היו לי חברים. אני שמחה להגיד שלאחרונה זה השתנה. עברתי תיכון, אחרי שבקודם הרגשתי כלואה. לא הייתי יוצאת החוצה בהפסקות כי לא היה לי עם מי לדבר. הייתי מאוד אומללה ומאוד בודדה. יום אחד שכחתי את האוזניות וחרב עליי עולמי, כי אם אין לי את האוזניות אז אני גם שומעת את כולם צוחקים ומדברים. זה אפילו לא כי חשבתי שמסתלבטים עליי, פשוט לא יכולתי יותר להתכחש לזה שכולם בחוץ ולכולם יש חברים, ולי אין. בשנים האחרונות בתיכון כבר נסגרתי, כי התייאשתי. אני לא יכולה להאשים רק אותם. משהו בי ויתר על האופציה למצוא חברים כי זה אותם ילדים מהיסודי וכמובן שאותה ילדה מוחרמת שלא דיברו איתה ופתאום הצליחה - למה שיפרגנו לה? האנטי אליי לבש פנים אחרות. אז הרמתי ידיים. וכשהגעתי למקום חדש הרגשתי שהכל פתוח".
יש את החיים ברשת ויש את החיים ולפעמים אחד מפצה על השני. ואצלך?
"האם זה באמת מפצה? אצלי זה לא פיצה על כלום".
אבל החיים האמיתיים הדביקו את הפער. בגיל 17, כהן היא כוכבת רשת, דוגמנית (ופרזנטורית של 'אסנס'), שחקנית ובחורה עם יותר אינטליגנציה רגשית משיש לרובנו. עכשיו היא גם המנחה החדשה של 'הצינור' (רשת 13), לצד גיא לרר. לא סייד־קיק, לא פרח קיר יפה שמפטפט על סרטוני חתולים. מנחה עם אג'נדה מהבית וביטחון עצמי שנבנה מדם, יזע ומלא דמעות. לא בהכרח הבחירה המתבקשת ללייט־נייט עיתונאי בערוץ ברודקאסט בתוכנית שפונה להורים של אלה שעוקבים אחריה באינסטגרם. אחרי חודש בג'וב מתברר שזה עובד מצוין. כהן, שהרזומה הטלוויזיוני שלה כולל השתתפות בריאליטי לילדים ('סוואגרז', 'הבנים והבנות') והשתתפות דעתנית בפאנלים של אתר הרכילות 'ישראל בידור', התגלתה ככישרון טבעי. "לפני האודישן ידעתי שהסיכוי לקבל את זה נמוך, כי יש סיכון בלקחת כוכבת רשת בת 17. זו תוכנית שמאוד חזקה בסושיאל והעוקבים הם קהל בוגר, ידעתי שיהיו הרמות גבה. ההורים שלי תמיד אמרו לי שילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. אחרי האודישן גיא אמר לי, אני יודע שתהיה ביקורת אבל זה שווה לי. אני מאמין בך. וזה הביא אותי לדמעות".
ובאמת היו הרמות גבה?
"היו טוקבקים כשרק פירסמו שאני המנחה החדשה. אמרו, מה ילדה בת 17 יכולה להביא? היא בכלל דוגמנית, מה יש לה להגיד?"
זה נוגע בך?
"תשמעי, יש לי עור של פיל. אני עשר שנים בתעשייה. חטפתי מספיק אש. אני מגיל שבע מדגמנת ומגיל 12 בטלוויזיה. תגובות רעות תמיד יש".
את רגילה שהטלפון שלך הוא תחנת שידור. ופתאום שעה קבועה ולוקיישן קבוע, זה לא נראה לך מיושן?
"יש בזה משהו יפה, אני קצת ישנה בעצמי, אני אוהבת מאוד שירים משנות ה־80 ותקופות ישנות וסרטים מאז".
× × ×
עכשיו היא יושבת מולי ואוכלת בהתמסרות סטייק פורטובלו. כולה פטרייה עם שם שלא מקיים, אבל בשביל כהן, טבעונית טרייה, זה עולם ומלואו. גם במציאות היא חסרת פגמים ברמה של פילטר ולנסיה. פרח. אבל כזה שאוצר בתוכו אג'נדות ופרשנויות תרבותיות שלא אופייניות לגיל. כהן נולדה וגדלה בהוד־השרון להורים עורכי דין בהשכלתם. כיום אביה הוא מנכ"ל של חברות היי־טק ואמה מגשרת בהתנדבות. בכיתה י"ב כהן מתפעלת היום קריירה של טאלנטית בשיא, כולל תוצרי לוואי בדמות קמפיינים, שת"פים מסחריים ועדר מעריצות.
כמו נועה קירל, אגם בוחבוט וקים אור אזולאי, היא ילדת פלא שממנפת את עצמה מגיל חד־ספרתי כדי לגזור את הקופונים עוד לפני הצבא. אלה נערות עם מוסר עבודה של פועל במכרות. עובדות כמו מטורפות. עושות כסף גדול. עושות בגרויות. לא ממש עושות חיים, אבל אולי החיים זה קטע של הניינטיז. נציגות דור הזד האלה נולדו בסוף שנות ה־90 והחליפו את הסקפטיות התעסוקתית של המילניאלז בידיעה שכדי להצליח צריך להתחיל מוקדם, וצריך להיות מותג.
מה אנחנו לא מבינים לגבי הדור שלך?
"זה דור שנולד לטכנולוגיה ולמסכים ולכן נתפס כשטחי, אבל בכלים האלה אנחנו עושים המון טוב. האדם הכי פעיל היום במחאת האקלים זו ילדה בת 16 שמקדישה את חייה לזה ויש לה מיליוני עוקבים, ביניהם אני. וגם אני משתמשת באינסטגרם ככלי לעשייה חברתית, בין אם כקו חם לילדים שסובלים מבריונות וחרמות ובין אם למען זכויות בעלי חיים".
האינסטגרם גם עיצב בעקיפין אידיאל יופי. בול כמו שאת נראית, או נטע אלחמיסטר.
(צוחקת) "אומרים שאני נראית קצת כמו אחותה. בכל תקופה היה אידיאל יופי. במקרה עכשיו אני מתאימה לו, אבל בשנות ה־60 לא היה לי סיכוי. אני רזה מדי, הגבות שלי עבות. ביסודי קראו לי חד־גבה. אני הלכתי בכיתה ג' למישהי שתעשה לי שעווה בגבות, שתדקק אותן. לקח לי הרבה זמן להבין שזה יפה".
בשנות ה־60 אידיאל היופי לא היה להיראות כמו פילטר מסנאפצ'ט.
"אנחנו נמצאים בתקופה הכי מוארת בהיסטוריה לקבלה של אידיאלי יופי שונים. מצד שני, כן. יש זיוף מאוד גדול. אין היום בחורה שלא תמצאי לה בפלאפון אפליקציה לעריכת תמונות והצרת היקפים. אני רואה היום בחורות שאת רואה במציאות ובתמונות ולא מעלה על דעתך שזו אותה בחורה".
שמעתי שאומרים שאת עושה שפתיים.
"מה???"
הגדלת אותן? הזרקת חומצה היאלורונית? את משתמשת בתכשירים מגדילים?
"אני שמה תוחם. משרטטת אותן לפעמים מעל השפה. לא ניתחתי את השפתיים, אבל אני לא נגד ניתוחים. במיוחד ניתוח אף אצל בנות צעירות. ניתוח אף ממש משנה את החיים ואת הדימוי העצמי מהקצה לקצה. זה לא כמו כל ניתוחי לכסון עיניים או שיפוץ קו לסת".
עם יותר מ־300 אלף עוקבים באינסטגרם, את בטח גם מקבלת הרבה הודעות.
"המון הודעות בדיירקט מאנשים מוזרים, הודעות זה הזיה. שולחים לי גם, 'אבא שלי פתח גלידרייה בחולון, תפרסמי אותו הוא צריך לקוחות' וגם, 'בואי תהיי נערת ליווי'. היו אנשים שהלחיצו אותי. כל מיני תיאורים גסים, או תמונות של איברים אינטימיים מקשישים מסודאן - אלה נחסמים. מעבר לזה שני ההורים שלי מחוברים לחשבון שלי, ככה שמי ששולח לי תמונות, תדעו שגם ההורים שלי יראו אותם (צוחקת)".
אגב, את פמיניסטית?
"כן. בעיניי פמיניזם זו זכות האישה להיות מאושרת, לעשות מה שעושה לך טוב ולפעמים מה שעושה לך טוב זה לאו דווקא לעשות קריירה".
ואז יבואו המצקצקים שיגידו, היא מדברת על פמיניזם ומצטלמת בביקיני שיחפצנו אותה, זה פמיניסטי?
(מגלגלת עיניים) "בעיניי כל עוד אני יוזמת את זה, אני מחפצנת את עצמי במודע ומרוויחה מזה כסף, מה יותר פמיניסטי מזה?"
× × ×
כהן היא נוסעת מתמידה בטיפול פסיכולוגי. עברה טיפול ארוך בילדותה כדי להתמודד עם הסיטואציה החברתית, ולפני שנה עשתה קאמבק. "זו לא בושה. זו פריבילגיה אדירה. וזה לבוא להורים שלי ולהגיד, 'אמא, אבא, אני רוצה עזרה'. פשוט התחיל להיות הרבה מאוד עומס גם בקריירה ועם הבגרויות והרגשתי שאני צריכה מישהו חיצוני שיזכיר לי שהכל בסדר. הקדמתי תרופה למכה, לא חיכיתי לרגע שאני כבר מתה כדי לבקש עזרה. חרדה הייתה אצלי תמיד, לאורך כל השנים, גם התקפי חרדה".
מתי בפעם הראשונה זה קרה?
"יומיים לפני הבגרות הראשונה, בלשון. הייתי בבית. אמרו לי שיום לפני הבגרות יהיו לי צילומים כל היום, ולמרות שידעתי את החומר מעולה, הרגשתי באותו רגע שחרב עליי עולמי. הרגשתי שאני טובעת. שאני מתחת למים ואני נאבקת ולא מצליחה לנשום. הייתי לבד בחדר. אמא שלי הייתה למטה. היא עלתה והייתה איתי, היא הבינה מה קורה".
והיית אומרת שאת אדם מאושר כיום?
"טוב לי, זה לא מעט. ואני כל הזמן עושה פעולות כדי שיהיה לי טוב כי אני מאוד כמהה לאושר. זה לא משהו שתמיד בא לי בקלות. להיות מאושרת זה לא משהו שבא לי בקלות באופן טבעי. זה לא תמיד קל אבל אני בתהליך".
לפני כשבועיים נפרדה מבן הזוג שלה בתשעת החודשים האחרונים, אור מיניאלי, חבר בנבחרת הטיפוס של ישראל ופיינליסט ב'נינג'ה ישראל'. כהן, מונוגמית סדרתית מגיל 13, לבד עכשיו. והיא לא מחפשת. "אני בהתאוששות. וזו החלטה שהיא קשה, במיוחד במצב כזה, שיש אהבה מאוד גדולה".
לפעמים אהבה זה לא מספיק?
"אני כרגע נמצאת בעומס מאוד גדול. אני חייבת להיות ב־200 אחוז בעבודה כי אני בנקודה קריטית, ויש לי בגרויות ואני רק בת 17. אני צריכה להשקיע את כל האנרגיות שלי בי".
