לאימא
שָׁמַעְתִּי אֶת בִּכְיֵךְ
מִבַּעַד לַקִּירוֹת הַדַּקִּים. הִסְבַּרְתְּ: לֹא מֵתִים מִזֶּה
וְלֹא נִרְפָּאִים. הַגּוּף לִפְרָקִים
הוּא מַלְכֹּדֶת פְּתָאִים. מִגְדָּל שֶׁרוֹעֵד
וִיסוֹדוֹת רְקוּבִים. וּזְמַן לֹא בֶּאֱמֶת מְרַפֵּא,
הוּא מְשַׁכֵּךְ כְּאֵבִים. כְּמוֹ שֶׁמֶן קָנַבִּיס,
כְּמוֹ צְחוֹק נְכָדִים. הַסָּחַת דַּעַת מֻשְׁלֶמֶת
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לְכוּדִים. אֶפְשָׁר רַק לְהָקֵל
עַל הַתַּסְמִינִים. הַגּוּף לִפְרָקִים מִתְנַכֵּל לְעַצְמוֹ,
מֻתְקָף מִבִּפְנִים. וְהַבֹּקֶר שׁוּב
פָּנַיִךְ עֲכוּרִים. בְּהַר הֶרְצְל, מוּל קִבְרֵי
אַחַיִךְ הַצְּעִירִים. אַתְּ מְנִיחָה אֲבָנִים
עַל לוּחוֹת הָרְפָאִים.
"אַתָּה מֵבִין? לֹא מֵתִים מִזֶּה
וְלֹא נִרְפָּאִים".