קצת אחרי אחת בלילה פנתה השיירה הממוגנת אל תוך חברון. רחוב אל־האווז בדרום־מזרח העיר היה שומם. שש מעלות בחוץ, לא ראינו אפילו כלב מסתובב. חולפים על פני תחנת דלק, מימין הצריח של מסגד סלאח א־דין, משמאל בנק פלסטין, אחריו בית הספר לבנות, מולו חברת סיאג' לחלקי חילוף לרכב ותכף בפנייה ימינה עוצרים מול מחרטה שדלתותיה נעולות בבריח.
זו שכונת מגורים בליבו של אזור מסחרי מלא בחנויות בגדים ובתי מלאכה זעירים. המחרטה נמצאת בקומת הרחוב של בניין מגורים בן ארבע קומות. חיילי גדוד נח"ל פורקים ראשונים מהג'יפים ומתפרסים ברחוב, אחריהם יוצאים בלשי יחידת אתג"ר של המשטרה, רעולי פנים. זו יחידה ייעודית למאבק בכנופיות גנבי רכב שקיבלה על עצמה לפני כחודשיים משימה נוספת, מאבק בתופעת הייצור והסחר באמצעי לחימה במגזר הערבי בישראל.
לפי המודיעין שבידי המשטרה, המחרטה שאליה הגענו לפנות בוקר קפוא של סוף דצמבר מייצרת נשקים מאולתרים וקטלניים הנמכרים בישראל בעשרות אלפי שקלים. בתדריך לפני היציאה בבסיס חטיבת יהודה שבפאתי חברון הנחה פקד סער קהלני, מפקד כוח הפשיטה המשטרתי, את אנשיו לחפש במחרטה אחר פריטים המשמשים לייצור נשק: מכלולים, בתי הדקים וקנים.
בשטח העניינים מתגלגלים במהירות. מנעול העסק נפרץ וראשון נכנס צוות מז"פ שמתעד את המקום ומחפש אחר ראיות. מוצאים כמה צינורות ברזל במצב גולמי היכולים לשמש לייצור קנים. חוץ מזה כלום. יש כאן שתי מחרטות גדולות ושתי כרסומות ממוחשבות, סך הכל ציוד ששוויו כמה מאות אלפי שקלים, וקצין של המינהל האזרחי ממלא טופס תפיסה לרכוש.
רכב משוריין מסוג "זאב" מתקרב ברוורס לפתח העסק. צוות חיילי חימוש מחבר לאחוריו שרשרת עבה ואת הקצה השני הוא מלפף סביב אחת המחרטות. עכשיו כבר מדובר במבצע לוגיסטי. הרכב מתקדם והמחרטה הכבדה נגררת ברעש גדול אחריו אל הרחוב, תוך כדי שהיא פוגעת במשקוף דלת הכניסה וסוחבת אחריה חלקי מתכות וכלי עבודה. השרשרת מוסרת, "הזאב" מפנה מקום ומשאית עם מנוף נכנסת במקומו.
עכשיו תורו של יורי המנופאי להנדס את הרמת המחרטה הכבדה. בכמה דירות בבניין כבר דולקים אורות, אבל איש מהדיירים לא מוציא את ראשו מהחלונות. החיילים דרוכים, קני הרובים שלהם מופנים כלפי מעלה ולרחוב. הרעש מחריש אוזניים. אחרי המחרטה הראשונה מגיע תורה של השנייה. היא כבר יותר כבדה והמנוף של יורי מתקשה להניפה. קוראים לז'וז'ו שיבוא לעזור עם השופל. "סע קדימה", צועקים לו, "עוד קצת, כן, יופי, עוד טיפה, עצור!"
המחרטה השנייה כבר על המשאית, הגיע תורן של הכרסומות. השעה עשרה לשלוש לפנות בוקר, שני רכבים ממוגנים של המשטרה מלווים בג'יפים של הצבא נכנסים לרחוב. הכוח של פקד אלעד לוי מגיע עם בעל המחרטה שנעצר בביתו, מרחק חמש דקות נסיעה מכאן. עיניו מכוסות פלנלית. צלם משטרתי מכוון אליו מצלמה והפלנלית מוסרת מעיניו. הן כמעט יוצאות מחוריהן נוכח החורבן של העסק שלו. הוא בשנות ה־40 לחייו, ישב שבע וחצי שנים בכלא הישראלי בשני מאסרים: אחד על חברות בארגון טרור, השני על ייצור וסחר באמל"ח. בפשיטה הקודמת על בית המלאכה שלו, לפני כמה שנים, נתפסו אמצעי לחימה ודלתות העסק רותכו. מאז על פי מידע מודיעיני, הוא הספיק להשתחרר ולחזור לייצר נשקים.
הוא מכחיש כל קשר לייצור אמל"ח, "אני לא עושה פה שום דבר לא חוקי", הוא מתעקש אבל עיניו מכוסות שוב, הוא מועלה לרכב המשטרתי ונלקח לחקירה. יורי וז'וז'ו מסיימים להעמיס את המכונות הכבדות על המשאית והחיילים והשוטרים מתארגנים לקיפול. שלוש וחצי בבוקר, לב חברון, השיירה עושה את דרכה החוצה. המשאית עם המכונות נוסעת להאנגר ענק בשפלה, שם מאחסנים את כל המחרטות שהצבא והמשטרה מחרימים בשטחים, הבלשים של אתג"ר חוזרים לבסיס היחידה במתקן להב 433 שבלוד.
"לפעמים מספיק מבט"
אולי זו השורה התחתונה אותה מיטיב לנסח נצ"מ מעוז בן־שבו, מפקד היחידה המרכזית במחוז הצפוני של המשטרה: "המגזר הערבי רווי בנשק. מוצף. הדור השתנה. לא צריך הרבה כדי להגיע לירי, לפעמים מספיק מבט שלא מוצא חן בעיני מישהו. זה דור שלא רואה בעיניים. אם פעם הייתה פורצת מריבה בכפר ובערב היו שורפים כלי רכב בתגובה, אז היום מרוקנים מחסנית על הבית. כשהנשק כל כך זמין משתמשים בו".
למשטרה אין נתונים מספריים על כמות אמצעי הלחימה המוחזקים בחברה הערבית בישראל. אבל ההערכה היא שבכל יישוב ערבי ישנן כמויות עצומות של אמל"ח שנעשה בהם שימוש תכוף. הערבים מונים 21 אחוז מהאוכלוסייה במדינה, אבל 93 אחוז מאירועי הירי בארץ מתרחשים ביישובים ערביים. זמינות הנשק הביאה לעלייה דרמטית במספר הנרצחים בחברה הערבית, עם 92 מקרי רצח ב־2019, עלייה של 25 אחוז לעומת 2018. המשטרה אמנם פיענחה 39 תיקי רצח, 5 מתוכם בשבועיים האחרונים, אבל תחושת הביטחון של האזרח החי ביישוב ערבי עדיין נמצאת בקרשים.
הרוב המכריע אינו מעורב בפשיעה, ליתר דיוק רק 2.5 אחוזים מתוך החברה הערבית מוכרים כעבריינים, אבל הפחד מפני איומים וירי גורם לרבים להתחמש, "וזה כולל עורכי דין ורופאים שאין להם שום מעורבות בפשע", אומר גורם בכיר באגף החקירות והמודיעין במשטרה, "הם מחזיקים בנשק כדי להגן על עצמם ולתת לתא המשפחתי שלהם תחושת מוגנות".
בכל היישובים הערביים ישנה תחושה בהולה שהמצב כפי שהוא לא יכול להימשך. לפני כשלושה חודשים יצא הציבור הערבי להפגין נוכח ריבוי מקרי הירי והרצח במגזר. בכניסה לאום אל־פאחם, במשולש הדרומי, בצפון הארץ, נחסמו כבישים. אלפים עלו להפגין בירושלים. במשטרה התקיימו הערכות מצב. ממלא מקום המפכ"ל, ניצב מוטי כהן, הורה להכין תוכנית עבודה למאבק בזמינות האמל"ח. מחלקת המחקר בחטיבת המודיעין במטה הארצי נדרשה להתמקד בסוחרים ולהציף שמות של לקוחות ומתווכים. המידע המופק אמור לייצר פשיטות תכופות על מחרטות בשטחים, כמו זו שבוצעה בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר בחברון. הפעילות עתה רצופה, יוזמת, תוקפנית. השאלה הגדולה היא, כמה זמן תימשך הפעילות הזו ומה תהיה השפעתה על השטח. בשורה התחתונה, מניין הקורבנות מהנשק הלא חוקי ממשיך להתעדכן.
"תעשייה של הסבה"
סקר מקיף שערכה קרן "יוזמות אברהם" לפני כשנה העלה מסקנות עגומות. 54 אחוז מהאזרחים הערבים סבורים כי היישוב שבו הם חיים סובל מבעיית אלימות. 49 אחוז סבורים כי ביישוב שלהם קיימת בעיה של ירי בנשק בלתי חוקי. כ־4,200 אזרחים ישראלים נעצרו ב־2019 בגין עבירות ירי, סחר ושימוש באמצעי לחימה בניגוד לחוק, כ־90 אחוז מהעצורים היו ערבים־ישראלים.
לפי המודיעין המשטרתי, מקור מרבית האמל"ח המגיע למגזר הערבי הוא בהברחות מהגבולות ובייצור בשטחים. אחוז קטן יותר מגיע מגניבות מצה"ל ומבתים פרטיים. על נצ"מ חנן אדרי ויחידת אתג"ר שעליה הוא מפקד, הוטלה משימת ייבוש הביצה בשטחים. אתג"ר מכירה היטב את הגדה המערבית. רוב פעילותה נגד תעשיית גניבות הרכב מתבצעת מעבר לקו הירוק. היא מבוססת שם על מקורות מודיעיניים המעורים בגניבות רכבים אבל לא רק, כפי שאומר אדרי, "מי שעוסק בגניבות רכב יודע גם איך וממי אפשר להשיג נשקים".
בעזרת הפעלת מקורות וניתוח מודיעין במחלקת המחקר סומנו יעדי תקיפה. "הלקוחות פחות מעניינים אותנו כיחידה", אומר אדרי, "הם אמנם אלו שמבצעים את הירי אבל המטרה שלי היא בתי המלאכה, המחרטות, ואנשי הקשר שפועלים מול העבריינים במגזר הערבי. יש שם המון סוחרי אמל"ח, קטנים, בינוניים וכאלה שהפכו לתעשיינים. רוב המחרטות עברו להסבה של רובי אוויר, איירסופטים, לנשקים ממיתים. זה נשק שעלה עד לא מזמן 4,000־2,600 שקל ויורה כדורי פלסטיק או חרסינה. המכלול וההדק שקיים בהם לא יכולים לנקור קליע רגיל ולחלוץ אותו, אבל קל מאוד להסב אותו וההסבה שלו נהייתה תעשייה שלמה. היום אתה יכול להזמין באינטרנט מאתרים סיניים מכלולים, ידיות דריכה ובתי הדק. יצרן בשטחים לא יכול להזמין בעצמו כי ההזמנות ברשת עוברות דרך המכס והדואר הישראלי. אז משתמשים באנשי קשר ערבים־ישראלים שמזמינים ברשת ואוספים את הקרטון בדואר. ושתבין, מכלולים, בתי הדקים, ידיות דריכה, העלות שלהם זה כמה עשרות שקלים בלבד. את הקנה אתה חורט במחרטה והשורה התחתונה היא שבמחיר זעום אתה מסב נשק צעצוע לנשק ממית ששוויו נע בין 30 אלף ל־40 אלף שקל. זה נשק הרבה יותר זול מאם־16 למשל, שעלותו נעה בין 70 ל־80 אלף שקל, ועדיין הוא יורה קליע 5.56 שעושה את העבודה. אותה הסבה עושים היצרנים המחתרתיים גם לאקדחי הזנקה שמשתמשים בהם בתחרויות ספורט. המחרטות האלה יודעות להסב כל דבר מתברר.
"סימנו את בתי הייצור ואת הלקוחות המרכזיים בארץ שעובדים מול הסוחרים. בשיתוף פעולה עם אוגדת איו"ש ביצענו מיפוי יסודי של שוק האמל"ח בשטחים. כבר יצאנו למבצעי חיפוש ביישובים במשולש בישראל ובטול־כרם, ג'נין ושכם בשטחים. פעלנו גם במחנות הפליטים דאהרייה ובלאטה. הנשקים מיוצרים בבתי מלאכה מחוץ למחנות, אבל מוסלקים במחנות בגלל הצפיפות והעובדה שקשה להיכנס לשם לפשיטות".
גלוקים על הגדר
בליל שבת לפנות בוקר, לפני כשבועיים, נורה מטח יריות על ביתו של ראש עיריית סכנין, ד"ר ספואת אבו ריא, ורכב המרצדס שלו הוצת. אבו ריא היה באותו זמן בנסיעת עבודה בבלגיה וקרובי משפחה התקשרו אליו נסערים לדווח על הירי. ראש העירייה מיהר לצלצל לאשתו שהייתה לבד בבית עם הילדים. "זו חוויה קשה", אומר אבו ריא, "בלי קשר לתפקיד שלי. אתה יכול לתאר לעצמך את אשתי ישנה בלילה עם חמשת הילדים שהגילים שלהם נעים בין 4 ל־14, מתעוררת בבהלה מרעש היריות. זה לא משהו שעובר לידך, זה מטלטל אותך".
אבו ריא הוא לא ראש הרשות הערבי הראשון עליו יורים. כמה שבועות קודם לכן בוצע ירי על ביתו של ראש מועצת ג'דיידה־מכר, מוחמד שאמי, חודש בדיוק לאחר ירי נוסף שבוצע עליו. חודשיים קודם נורו יריות לעבר מכוניתו של ראש מועצת כפר נחף, עומר איסמעיל. וזו רק רשימה חלקית.
מפקד ימ"ר צפון, נצ"מ בן־שבו, אומר שמרכז העיסוק של היחידה בחודשיים האחרונים הוא הלחימה באלימות והאמל"ח במגזר הערבי. "יש לנו סופי שבוע בצפון שבהם מתרחשים עשרה אירועי ירי בחברה הערבית. מדובר במספרים מטורפים, בסבל של אזרחים תמימים. הקמנו חפ"ק אמל"ח ייחודי שמרכז את כל הפעילות שלנו. אנחנו 100 אחוז על זה. השוק מוצף בנשקים והסיבה המרכזית היא שזה עסק משתלם. שמנו על הכוונת סוחרי אמל"ח שעובדים מול סוחרים במדינות ערב השכנות. זה נהיה ענף עם מממנים, ממש קבוצות רכישה שמתארגנות למימון עסקאות כדי להפחית סיכונים במקרה של תפיסה. המממנים שמים חצי מיליון שקל שמכפילים את עצמם פי 5 או 6, מכפלות של עסקאות סמים. יש ברוך השם 400 קילומטר בין מטולה לאילת ועליהם מתבצעות ההברחות. קובעים נקודה ואליה מגיע המבריח מהצד השני והבלדר מהצד הישראלי.
"בחודשים האחרונים תפסנו הברחות שבוצעו על הגדר או חבילות נשקים שהושארו במעבירי מים מתחת לגדר. אקדח גלוק עולה לסוחר 2,500 דולר והוא מוכר אותו בארץ ב־50 אלף שקל. אם־16 עולה לו 20 אלף שקל ופה בארץ הוא נמכר בסביבות ה־70 אלף שקל. רק לפני שבוע עצרנו תושב מזרח ירושלים שהגיע לשדות של אשדות יעקב עם אחותו וילד בן ארבע, כיסוי לטיול משפחתי. הם עלו לתצפית במצפור מול נהריים, נהנו מהנוף, ואז ירדו עם הרכב לגבול והעמיסו עליו שק יוטה ענק. מצאנו שם 11 שאט־גאנים קצוצי קנה ואם־16 מקוצר".
אבל אם השוק כבר מוצף אמל"ח, יש ביקוש לסחורה החדשה?
"הסוחרים לא נתקעים עם סחורה. אל תשכח שנשק שבוצע בו ירי, שבוצעה בו עבירה, נחשב נשק 'מלוכלך'. הזהירים נפטרים ממנו, מוכרים אותו במחירי רצפה. זה מפנה מקום לנשקים חדשים. אנחנו תופסים כל הזמן ומגבירים את הלחץ. לפני שלושה חודשים קיבלנו דיווח מהצבא על רועה צאן שהסתובב ליד גדר הגבול סמוך לחורשת וייס במטולה. הקפצנו לשם צוות של יג"ל (יחידת גבול לבנון השייכת לימ"ר צפון, ופועלת נגד הברחות סמים ואמל"ח) שתפס במעביר מים שק שהכיל 39 אקדחים, 27 מתוכם היו גלוקים שזה נשק באיכות הכי גבוהה שיש. חודש אחר כך עצרנו שני תושבי משהד עם אקדח וכמה ימים אחר כך עצרנו שני תושבי כפר כנא עם אקדח. בשני המעצרים מצאנו טביעות אצבע של פלסטיני תושב שוויכה שמוכר לנו כספק אמל"ח לעבריינים. הלכנו לעצור אותו בבית שלו באמצע הלילה עם הימ"ר".
"מחרטות יורדות למחתרת"
כ־4,500 פריטי נשק נתפסו ב־2019 על ידי המשטרה, רובם הגדול במגזר הערבי. במחוז הצפוני, שבו ישנו ריכוז גדול של אוכלוסייה ערבית, בוצעה פעילות אינטנסיבית בחודשים האחרונים. 188 רובים נתפסו במחוז ב־2019 לעומת 144 רובים בשנת 2018. נתפסו 233 אקדחים, לעומת 100 אקדחים שנה קודם. 1,823 חשודים נעצרו, נגד 184 מהם הוגשו כתבי אישום.
לצד טענות שעלו בעבר, שלפיהן העונשים נגד הסוחרים ומחזיקי האמל"ח אינם חמורים מספיק, בן־שבו והשוטרים שלו מנסים לסתום פרצות בסכר עם האצבעות. "זו תעשייה שלמה", הוא אומר, "הרבה אנשים, רובם נורמטיביים, רוצים שיהיה להם נשק בהישג יד. לא מזמן עצרנו תושב דליית אל־כרמל שנסע עם אשתו והילדים לעשות קניות ולאכול בשכם. הוא קנה ירקות, פירות, חמוצים, אכל שם על האש וקנה על הדרך רובה צלפים רוגר 10/22. והוא נורמטיבי לגמרי ללא עבר פלילי. הוא נעצר במחסום, עבר בדיקה והנשק נמצא מוסלק מאחורי המושב האחורי, איפה שישב הילד. זה נורמלי? ואתה שואל אותו בשביל מה זה, הבן אדם אומר לך בשביל הביטחון האישי. ישנם היום אנשים שהעבודה שלהם היא לבצע ירי הרתעתי. ירי על רכב, על קיר הבית, על העסק, ירי לפלג גוף תחתון, זריקת רימון, מה שאתה רק רוצה. זו הפרנסה שלהם".
זה עולה פחות מלקנות נשק?
"הרבה פחות. אנחנו לא יודעים מחירים, אבל זה לא משתווה לקניית רובה או אקדח, והכי חשוב אתה לא מלכלך את הידיים. יש אנשים מוכרים בתחום הזה ואתה מגיע אליהם דרך מתווכים שמקורבים לעבריינים".
זו פעילות שנראית כמו טיפה בים וספק רב אם ביישובים הערביים כבר מרגישים שינוי באיכות החיים. רק ביום שני השבוע נרצחו עוד שני אזרחים ערבים, סיראג' גרבאן מיפו ומוחמד כמאל סעדי מבסמת טבעון. באגף החקירות והמודיעין אומרים שהפעילות תימשך עד שאפשר יהיה לראות תוצאות בשטח. "ההישג הנדרש הוא פגיעה בהיצע ובביקוש לאמל"ח", אומר גורם בכיר במשטרה, "ברגע שאתה פוגע במחרטות, פוגע בסוחרים, בהברחות מהגבולות, במממנים, בכל השרשרת הזו אתה מוריד את זמינות הנשקים".
אדרי מפקד אתג"ר אומר שהשטח כבר מגיב לפעילות המשטרה. "יש לנו כבר שני תיקים מחודש נובמבר שהגיעו לכתבי אישום תקדימיים על יבוא פריטי אמל"ח מחו"ל. ארבעה תושבים מאום אל־פאחם שנעצרו אחרי שאספו מהדואר חבילות שהכילו מכלולים וידיות דריכה שהזמינו מחו"ל והיו מיועדים לעבור לשטחים לצורך הסבת איירסופטים, ותושב מעלות תרשיחא שייבא מכלולים גם דרך הדואר ובחקירה שניהלנו התברר שהיו לו הזמנות קודמות. אנחנו יודעים שבעלי המחרטות והסוחרים בשטחים משנים מיקומים בעקבות הפעילות שלנו. מחרטות יורדות למחתרת. תפסנו להם בארץ חלקים שהיו מיועדים לתהליך ההסבה. זה מקשה עליהם להמשיך לייצר. רק בשבוע שעבר עצרנו בלדר מזרח ירושלמי שהזמין 48 פריטי אמל"ח והלך לאסוף אותם מהדואר. המחיר של האיירסופטים המוסבים מתחיל לעלות וזו רק ההתחלה, ככל שנמשיך ללחוץ המחיר שלו ימשיך לעלות ויהיה יותר קשה להשיג אותו. לשם אנחנו מכוונים".
מה שיקבע בסוף זו המציאות בשטח. ראש עיריית סכנין אומר ששבע מהבטחות. "את הבעיה של הנשקים הלא חוקיים ביישובים הערביים צריך לשים בעדיפות לאומית עליונה. הממשלה צריכה לתת לזה את כל המשאבים כדי שהמשטרה תוכל לטפל בנושא בצורה יסודית ומקיפה. המשטרה מצידה חייבת להחזיר לאזרחים הערבים את תחושת הביטחון. זו זכות יסוד בכל חברה, מגיע לנו לחיות בלי פחד".
