משה כחלון פורש מהחיים הפוליטיים.
אלא אם כן החיים הפוליטיים יגידו לו שזה בא להם ברע, ואז יהיה לו לא נעים מהם והוא לא יפרוש.
אלא אם, כמובן, יתברר שקיים ניגוד עניינים כי חבר שלו קובי מעסקי הפוליטיקה עלול להיות מושפע מהחלטתו, ואז הוא יפסול את עצמו מחמת אי־נעימות.
ואלא אם, איך לא, אי־הנעימות תתנגש בנעימות שכחלון חש מחויב לדאוג לה בסביבת ראש הממשלה לטובת עתיד כלשהו בליכוד, ואז קבלו ביטול.
אבל גם במקרה כזה חשוב מאוד שתדעו – בדפיקות על השולחן ובמבט חמור סבר למצלמה – שהוא פורש. ושמדובר ברפורמה ענקית לטובת האזרח הקטן שתורגש מיידית על שולחנה של כל משפחה בישראל.
אתם מבינים? לא מבינים? ובכן, גם כחלון מבין ולא מבין. בתום קריירה פוליטית שהציבה סטנדרטים חדשים בענף הסליים – חומר אלסטי שמסוגל להתקדם, לנוע לאחור, להימתח עד אין־סוף, להתכווץ ולהתגלגל לכדור קטן, להידבק, להתנתק, ובאופן כללי להיות יציב אף פחות מ"מה? מה פתאום" – החומר הגמיש ביקום מתוצרת ראש ממשלת ישראל – נדמה שכחלון הבין שזה לא בשבילו.
כלומר בשבילו.
הוא כבר הבין את זה פעם אחת בעבר, כשפרש מהחיים הפוליטיים ב־2013, וחזר כעבור שנה. ואם מוכרחים לדבר על מורשתו של כחלון (ולא מוכרחים, כי המשך יבוא, מן הסתם) – סביר שמדובר בשכלול יכולת פניית הפרסה הקרקסית בעודו צועד על חבל מתוח.
כי כחלון הבטיח לטפל במונופול הגז, ואז נזכר שבעצם יש לו שם חבר.
כי כחלון הבטיח לטפל במשבר הדיור, ואז הבין כי "מחיר למשתכן" הוא מעט מדי, מאוחר מדי, יקר מדי.
כי כחלון הבטיח להגביל את הטבות המס הניתנות לחברות גדולות, ואז ויתר.
כי כחלון לא התחייב שחוק הלאום מפריע לו, ואז התחייב ש"היינו פזיזים, טעינו, צריך לתקן".
כי כחלון התנגד נמרצות להגבלת כוחו של בג"ץ, ואז, ביום אחד, הודיע על תמיכה בפסקת ההתגברות.
כי כחלון הבטיח ש"כולנו" הייתה ותישאר מפלגה עצמאית, ורגע לפני הבחירות האחרונות הראשונות חזר והסתפח לליכוד.
אז מה שווה, בעצם, מילה של כחלון? בוודאי לא יותר מרוב מילותיהם של אינספור פוליטיקאים אחרים. אלא שבניגוד לאחרים, כחלון ייתפס תמיד כנטו אכזבה דווקא משום שמיתג את עצמו כאמיתי ונאמן יותר לציבור; כבחור הטוב, המחייך אליך בעגמומיות מתוך איזו שותפות־גורל מדומיינת בעודו מבטיח לך, בהן צדק, שהוא בעדך, מהצד שלך, מבין אותך לגמרי, וגם ידאג לך אם רק תיתן לו.
אז אתה נותן לו.
ואז הוא דואג לעצמו, ולחבר שלו, ולאינטרס הישיר שלו, ולמנהיג המפלגה שממנה פרש, ואומר את ההפך בעודו מיישיר אליך מבט מתחטא כתלמיד שסרח ומקווה שהמנהלת שוב תוותר לו.
הוא לא לומד, כחלון, ונדמה כי מאז הרפורמה ההיסטורית בשוק הסלולר שעליה הוא חתום משהו בו התרכך, והוא כיום מרוכך מכדי לעמוד מול מערכות הלחצים שכל רפורמה בישראל תביא עימה בהכרח.
כחלון הוא פוליטיקאי רע משום שהוא, באוריגינל, בחור טוב.
נאחל לו בהצלחה בשוק ההרצאות, הדירקטוריונים והפרשנות הטלוויזיונית. אולי שם יצליח, סוף־סוף, להיות כל מה שתמיד חלם והבטיח: נטו כחלון. √
