"לשמואל יוסף עגנון שלום וברכה, כאשר תראה הריני בסטוקהולם ואך אתמול הגיעני מכתב מאמי ובו היא כותבת ששלחת לי את כתביך. אני מודה לך מכל לבי ומה אשמח לשוב לקרוא בכל אשר כתבת. אחרי שובי הביתה יש לי כבר עניין טוב לענות בו, ולפיכך נעים יהיה לי שבעתים לשוב". במילים האלו פותחת לאה גולדברג את מכתבה לשמואל יוסף עגנון בסתיו 1953. 13 שנה לפני שהסופר הנערץ זכה בפרס נובל לספרות ולתהילת עולם, גולדברג — ידידתו הירושלמית — מעדכנת אותו במזג האוויר הנאה ומוסרת לו דרישת שלום חמה מדניאל בריק; בעלה של אנה רבקין בריק שכתבה את סדרת ספרי ילדי העולם ובהם אלה קרי הילדה מלפלנד, שגולדברג תירגמה לעברית.
"כאן סתיו, יופי להפליא ולא אשבע לראות את האילנות אדומים וזהובים, והעיר נאה ביותר בלבוש תפארתה זה, אך יפה עוד יותר היער, וכל שעה פנויה אני ביערות. כאן רבים זוכרים אותך לטובה... הרבה ברכות לך ולרעיתך, מקווה אני שעכשיו, בשובי, אוכל יום אחד להגיע אליכם לתלפיות. ושוב תודה רבה, שלך לאה גולדברג".
ב־1966, אחרי זכייתו של עגנון, היא כבר שולחת לו זר פרחים ומצרפת פתק ברכה על הזכייה, ולא שוכחת לעודד אותו נוכח הפגיעה של חברי ועדת הנובל לחלוק את הפרס בינו לבין המשוררת היהודייה־גרמנייה, נלי זק"ש: "לו ידעת מה שמחתי והצטערתי ושוב שמחתי! אבל לנלי זכס אל תתן אף פרח אחד. לאה גולדברג".
שני המכתבים האלו שנמצאו לאחרונה בארכיון עגנון נחשפים עכשיו על ידי הספרייה הלאומית, ומאירים מחדש את הקשר בין שני ענקי הספרות — לאה גולדברג וש"י עגנון.
"עגנון ראה פגיעה בחלוקת הפרס", אומר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית. "אבל כשלאה גולדברג — אינטלקטואלית ופרופ' לספרות אירופית — מאשרת לו את הפגיעה שהוא חווה, יש לזה תוקף סמכותי. היא נתנה לעגנון חיזוק שהוא מעבר ל'אוי מה עשו לך'. הפגיעה בכבודו הייתה לא רק אישית אלא פחות עניינית".
