דווקא יצא לי לשמוע לא מעט 103FM בזמן האחרון - כל הגשם הזה, אתם יודעים, מצריך לא מעט מוניות, וממונית למונית אתה נחשף למלוא לוח השידורים התוסס של 103: פה בן כספית וינון מגל מחליפים מהלומות פוליטיות (עד שכספית זורק אוזניות או נוטש את האולפן בזעם); שם אראל סג"ל יוצא לקרב נוסף במלחמת העצמאות של בלפור; פה ושם ובכל מקום זהבי עצבני, קופמן עַצבן, דידי עדיין לוקאלי, ורוח שפטל מרחפת על פני תהום. האזנה רצופה ל־103 - שהתבררה בסקר TGI האחרון כתחנה המואזנת ביותר מבין התחנות האזוריות, כשהיא חולפת על פני 'אקו 99' ומתחילה לאתגר את גלי צה"ל ורשת ב' הארציות - פורשת בפניכם את מלוא נוצותיה של האגרסיביות הישראלית לגווניה. התחנה צועדת ימין־שמאל־ימין קיצוני־שמאל חלש - על פני השסע והקרע הפנים־ישראליים, כל הדרך לניצחון בטבלאות ההאזנה.
אהבתם? כנראה שכן. אור צלקובניק, מנכ"ל התחנה, מדווח על שני מיליון כניסות בחודש לאתר האינטרנט של התחנה, שמתחילה למתג את עצמה לא רק כתחנת המלל המובילה בישראל אלא כמתחרה ברמה הארצית. למעשה, היא תכף מכפילה את עצמה: ממש עכשיו הם השיקו תדר נוסף, 90.2FM, תחנה שתוקדש כולה למוזיקה ישראלית ישנה ואמנים ותיקים במסורת רצועת 'שבת עברית', כי "הפלייליסטים בתחנות האחרות לא כוללים אמנים ותיקים. אנחנו עושים את זה בסופי שבוע, אבל לא יכולים להגיע לכמות שהתחנות הפופולריות מדירות", אומר צלקובניק. "זה מרגיש טבעי להקים תחנת רדיו שלמה לעניין הזה, שבה אפשר יהיה לשמוע שירים ששומעים בתחנות האחרות רק בימי זיכרון או חגים".
מפץ נוסף קורה בבוקר: את שי גולדשטיין ולאה לב - שמשדרים עכשיו בין שבע ותשע בבוקר - יחליפו גולן יוכפז, עד לפני כמה חודשים מנכ"ל חדשות 10 ובעברו עורך ומגיש 'בוקר טוב ישראל' בגל"צ, ואילה חסון בתוכנית משותפת. "זה מהלך אסטרטגי שמבסס את התחנה כמתחרה ישירה של גל"צ ורשת ב', וחודש לפני הבחירות זה בדיוק הזמן", צלקובניק מתלהב.
אתה בעצם מוותר על הניסיון, שלא צלח עד עכשיו, לתת פייט בבוקר לטל ואביעד ב־99.
"טל ואביעד הם ללא ספק מתוכניות הבוקר הכי טובות שהיו כאן - הם קצת כמו ג'רי וג'ורג' ב'סיינפלד'; אתה רוצה להיות חבר שלהם, לצותת לשיחות שלהם - אבל ההחלטה האסטרטגית היא להפוך את 103 לרדיו אקטואליה חדשותי. ואני צריך תוכנית בוקר שעוסקת באקטואליה חזקה עם שני עיתונאים דומיננטים".
זה קצת מזכיר את ההחלטה של 'קשת' לתת לניב רסקין תוכנית אקטואליה לאו דווקא רכה על הבוקר – מהלך שבהתחלה לא ממש תפס, ובסוף הוכיח את עצמו.
"אני חושב שאורך הרוח שהיה להם והיכולת לשחק עם זה עד שזה תפס - זו הגאונות. ורדיו זה ריצה למרחקים ארוכים. ייתכן שיהיו לנו חבלי לידה, אבל אני גם מניח שעם שני מגישים כאלה, החדירה לשוק תהיה יחסית מהירה".
אפשר להבין את ההחלטה; 103 הפכה למלכת הרדיו האזורי פחות בזכות יכולותיה הבידוריות (אולי חוץ מתוכניתו הוותיקה של דידי הררי), ויותר בזכות מלחמות הכל־בכל בשידור, הובלתו של סדר יום מאוזן לכאורה (בתחנה משדרים גם גיא פלג, אריה אלדד, רוני דניאל, איריס קול וענת דוידוב, בין השאר), אבל כזה שמאפשר בולטות לכוכבים מימין. ובשנה של שלוש מערכות בחירות, 103 היא ללא ספק המנצחת הראשונה והיחידה.
× × ×
לא הייתם חושדים בצלקובניק - שאחראי ללוח השידורים הנוכחי שהחל ליישם לפני כשנתיים - שמשהו מכל זה מייצג את טעמו הפרטי. אם ישנה התגלמות מילונית של בוגר גל"צ, צלקובניק מגיע הכי קרוב לקצה הקלישאה: בייבי־פייס תל־אביבי בן 37, לוגם אספרסו וחובב מסעדות ומוזיקה עכשווית, נשוי עם שני ילדים קטנים, במקור מקריית־אונו, התקבל לגל"צ עם גיוסו ונשאר בה 14 שנה, רובן כמנהל מוזיקלי ועורך ראשי של גלגלצ.
אבל רגע לפני שאמור היה להתמנות למנהל גלגלצ ולהחליף את מי שגידלה אותו בתחנה, דלית עופר, בחר מפקד התחנה הטרי דאז, ירון דקל, לפסוח עליו ולמנות את נדב רביד במקומו. צלקובניק עזב בכעס, וכעבור חודשים ספורים מונה לסמנכ"ל הפיתוח והמוזיקה של 'אקו 99', שם הוביל את הדיגיטציה ופיתוח אפליקציות ההאזנה המפולחות של התחנה, והמשיך ל־103, גם היא מקבוצת 'רדיו ללא הפסקה'.
"ירון דקל בא לקלל ויצא מברך", הוא אומר היום, "כי זמן קצר אחרי שעזבתי הבנתי שגל"צ הייתה כלוב של זהב, וגם שאקטואליה תמיד הייתה חלק ממני - אני עוד זוכר את עצמי בגיל ארבע, כשהייתה ממשלת אחדות של פרס־שמיר, מקריא ידיעות מהעיתונים להורים שלי, תוך כדי לימוד קריאה".
עכשיו הוא בקושי מסתכל לאחור, ושקוע עד צוואר בהובלת מדיניות שתכליתה לייצר כמה שיותר רעש אקטואלי בשידור, או כפי שהוא מנסח: "רדיו, בטח היום, בסוף עידן הממלכתיות, בעידן ההטרלות והטוויטר, צריך לייצר מנעד שלם של רגשות - שאנשים יוכלו לא רק להתעצבן, אלא גם לבכות עם אֵם שכולה בתוכנית של אילה חסון. זה רדיו שפורט על כל הרגשות". רק שלפעמים - בעיקר כשאתם כלואים במונית, שבויים של 103 - עולה התהייה איזה ערך, אם בכלל, מביאות לאוויר הישראלי תוכניות מלל עצבניות מסוג אלה של יורם שפטל או זהבי.
צלקובניק, כמובן, רואה בהן ערך עצום, כמעט חלוצי. "אנחנו בעצם היינו הרשת החברתית הראשונה, שבה אנשים עולים ומשמיעים את קולם ארבע־חמש דקות ומקבלים אחר כך כותרות באתר. זה קצת הסיפור של פייסבוק וטוויטר לפני שהן נחשפו. ובשנים האחרונות, 103 הפכה להיות רדיו אקטואליה שמייצר חדשות, אג'נדה וסדר יום".
מה האג'נדה וסדר היום שלה?
"אנשים רוצים לשמוע מה יש לכל אחד מהעיתונאים האלה לומר על המצב. נגמרו הימים שאנשים הולכים לתדר מסוים; כיום הם הולכים למי שמעניין אותם. ואנחנו ארגון שלא רק מתעסק בחדשות אלא גם מייצר חדשות".
לפעמים נדמה שאתם יותר מברברים על חדשות.
"זו תחנה שמייצרת ניוז מעצם העיסוק בו. היום יותר מעניין אותי כמאזין לשמוע ברדיו את בן כספית וינון מגל מנתחים את הסיטואציה ומתווכחים עליה, מאשר איזה יומן בוקר. בכל שעה נתונה יש לנו פייט ישיר מול גלי צה"ל ורשת ב', וברוב המוחלט של המקרים אנחנו מעניינים יותר ומושכים יותר קולות. השוק השתנה לגמרי. אנחנו פחות ממלכתיים מהמתחרים, ואנחנו מאתגרים ומותחים את חופש הביטוי עד הקצה, ומעבר לו".
כששפטל קורא להומואים "סוטים מחליאים", זה מאתגר בעיניך?
"כשנחצים קווים אדומים זה מטופל, כולל אצל שפטל - שהושעה רק השנה שלוש פעמים. אבל כל עוד לא חוצים קווים אדומים ולא עוברים על החוק והרגולטור, אנחנו נמתח את חופש הביטוי עד הגבול הקיצוני ביותר".
כששפטל מאחל לרבקה מיכאלי שהבנים של נכדיה "ייכרתו מזרע ישראל" וקורא לשמאלנים "צואה" ו"רפש" – מבחינתך אנחנו עדיין בצד הירוק של הקו האדום?
"האמירות האלה רחוקות מלשקף את הטעם או הסגנון שלי ואני מסתייג מהן, אבל אני עומד מאחורי רדיו שמאתגר את חופש הביטוי".
יורם שפטל הוא בעיניך המיצוי הנעלה ביותר של חופש הביטוי?
"כל עוד הוא לא עובר על החוקים..."
הוא עובר במופגן על חוקי ההסתה.
"כשהוא לא עובר - ואנחנו עדיין בסימן אִתגור חופש הביטוי - ראוי שתהיה תחנה בישראל שמשמיעה דעות קיצון".
חשוב בעיניך שלאדם כמו שפטל יינתן ביטוי תקשורתי קבוע?
"נכון לתמהיל של היום, כן. לא הסגנון שלי, מיותר לציין. אבל יש תחנה אחת בנוף שנותנת לאנשים להשמיע את הקול שלהם עד הסוף, ויש בזה ערך".
× × ×
כן, 103 איננה ארץ לעידון, תחכום או סימטריה - צלקובניק עצמו טוען ש"רדיו ותוכן זה לא דבר סימטרי", וההעדפה היא לא פעם לפרובוקציה. כלומר שככל שבן כספית ימהר לקום ולנטוש את השידור עם ינון מגל בזעם, כן ייטב לאייטם המצולם באתר התחנה. בהתאם, הימין בתחנה חזק, השמאל מנומס, וצלקובניק כבר ספג טענות על אפליה לטובת הימנים אפילו כשמדובר בהשעיות לזמן קצר שהוא מבצע כמי שיוצא ידי חובתו, כי גם הוא יודע ש"קווים אדומים כנראה עוד ייחצו", ונדמה שהרוטינה ברורה לכל הצדדים: השדרנים לא יעצרו את עצמם, צלקובניק ינופף באצבע הנו־נו־נו ויוציא לתקשורת הודעה בנוסח: "שדרני התחנה מחויבים להשתמש בלשון נקייה ולהימנע כליל ממילים וביטויים שיש בהם משום עלבון אישי והסתה כלפי אדם או קבוצה באוכלוסייה". זה לפחות מה שפירסם בתגובה לשידור שבו כינה קופמן את מירי רגב "בורה", "טיפשה" ו"זה שהיא הולכת לבד זה נס".
בינינו, אין יום, ואפילו שעה, שבהם לא עוברים בתחנה על הדברים שכתבת בהודעה הזאת.
"אני מטפל בזה ברמת רגולציה עצמית בכל פעם. ואני נטול כל טעם אישי בהקשר הזה. אמירות רבות הן לא על דעתי. הערך שחשוב לי זה אִתגור חופש הביטוי. כל עוד זה עומד במבחנים המשפטיים, זה ערך".
אני לא משוכנע שדווקא חופש הביטוי הוא הערך שמאוים כיום בישראל.
"התחנה היא הערך והחופש העיתונאי והביטוי המוחלט לכולם. זה רדיו פורץ דרך מול תחנות מתחרות, שלעיתים לוקות בממלכתיות יתר ונהנות מעוצמת התדר שלהן ולא מהאנשים שמשדרים בהן".
אולי זו הסיבה שבגל"צ מתעקשים על מישהו כמו יעקב ברדוגו. היית רוצה אותו אצלך?"
לא. בתמהיל הנוכחי שלנו - שהוא בעיניי מאוזן ובועט וחזק - אין לו מקום. אין צורך להוסיף אותו ללוח. אני לא רואה שם מקום בשבילו".
הוא איש רדיו טוב בעיניך? גל"צ צריכים להעסיק אותו?
"את ההחלטות שמתקבלות שם אני משאיר למפקד התחנה שמעון אלקבץ. אני לא הייתי מגייס אותו אליי".
כי יש לך את אראל סג"ל?
"אראל הוא שדרן רדיו מצוין שעושה אחלה שואו ולא מפחד להתעמת עם מאזינים מהצד השני. זה שהוא, נקרא לזה, מוצהר פוליטית, זה מוסיף הרבה עניין".
סג"ל הוא אולי הרכש הבולט ביותר של צלקובניק, אחרי שבשנה שעברה הצליח לגרום לו לערוק לתחנה מגלי צה"ל. "מבחינתי זה הילד שחוזר הביתה", צלקובניק מבסוט. "103 זה המקום המושלם בשבילו, והוא עצמו אמר שבגל"צ הוא הרגיש כמו נטע זר בתוך מועדון סגור".
היית נאבק גם על תוכנית יומית לשדרן שמזוהה לחלוטין עם השמאל?
"הדבר היחיד שמכתיב את ההחלטות בתחנה זה אנשים מעניינים. אם יהיה מישהו כזה שיעשה תוכנית מעניינת וסוחפת קהל ומעוררת באזז - אין בעיה".
אם מחר, חלילה, אראל סג"ל עוזב – למי אתה מרים טלפון?
"עמית סגל זה אדם שהייתי מאוד שמח לראות ב־103. זה בינגו לתחנה. הוא עיתונאי אדיר".
הפעם האחרונה שבה הימר צלקובניק על שם חדש ומוכר פחות, הייתה כשגייס לתחנה את לאה לב, סטנדאפיסטית שאותה גילה ביוטיוב וגויסה להגיש את תוכנית הבוקר לצד שי גולדשטיין. "בערך חודש אחרי שהגעתי לתחנה ניגשו אליי שי ודרור, שעשו אצלנו עד אז את הבוקר, ואמרו לי: 'אנחנו מתגרשים'", הוא נזכר. "הצלחתי להחזיק אותם עוד שנה בשידור - כשלרוב שי בכלל שידר מהבית - אבל כשזה נגמר ורק הוא נשאר ברצועת הבוקר, חיפשתי איזושהי דמות שתגיש איתו, וגיליתי את לאה, ועם שמינית פיילוט היא מיד נכנסה לשידור".
התוצאות לא באמת הזיזו הרבה לשליטי הקטגוריה, טל ואביעד, והניסוי הסתיים בימים אלה, לאחר שצלקובניק הבין כי במקום לנסות להביס אותם במגרש שלהם, מוטב לו להגדיל את גבולות המגרש הביתי שלו, וכך הגיע לתחנה יוכפז. "זה לא מקרה של 'אם אתה לא יכול להביס אותם'", חשוב לו להבהיר, "אלא רצון לתת תחרות ישירה לגל"צ ולרשת ב' כתחנות שעוסקות באקטואליה על הבוקר".
ואולי לייתר אחת מהן?
"לא בהכרח, אבל הן המתחרות היחידות שלי, וגם החוקים השתנו; בבחירה בין החדש, החשוב והמעניין, הלכנו עד הסוף על המעניין, ומחלקת הדיגיטל שלנו מונה היום יותר אנשים ממספר העורכים והמפיקים של תוכניות הרדיו עצמן, כי הפצה ברשתות הרבה יותר משמעותית בעיניי מהאזנה ליניארית לשידור החי עצמו. אז פה אנחנו מובילים, ושגל"צ ורשת ב' ימשיכו עם הכיוונים שלהן. אנחנו מנסים כיום להפוך לגוף תוכן שאפשר יהיה לשמוע, לראות ולקרוא - לא רק רדיו. מי שיישאר רק על האזנה - ייכחד".
× × ×
נכון לעכשיו, צלקובניק הוא גם המנצח הגדול של הפסדו על הקרב לראשות גלגלצ ב־2014. בשנותיו בתחנה קידם באגרסיביות פלייליסט מיינסטרימי שביסס אמנים מסוג עידן רייכל, עברי לידר, מוקי ואביב גפן. יורשו, רביד, ביצע תפנית לכיוון הדור היוטיוברי, העדיף את גזרת נועה קירל, אליעד ומרגי, ומתמודד כיום עם האיום שמעולם לא נשקף לצלקובניק בתקופתו: הפלייליסטים של ספוטיפיי, אפל מיוזיק ודיזר.
צלקובניק די משוכנע שרביד לא מסתכל בכיוון הנכון. "אני חושב שהסיפור כיום, בטח בתחנות מוזיקה, זה לאו דווקא הפלייליסט והתמהיל, אלא להמציא את עצמך מחדש, בעיקר באמצעות אפליקציה מתוחכמת ואלגוריתמים שבאמת יגרמו לקהל צעיר להעדיף אותך, וגם ייצרו 'זנב ארוך' לטובת כל סוגי הקהלים. רק 99 עשתה את זה", הוא אומר.
אם אתה מנהל את גלגלצ כיום, מה היית משנה?
"חלק מהרצועות שלהם נשמעות לא מעודכנות. והם לא מייצרים קהלים נוספים".
באחת ההתנגשויות המדוברות בין אנשי שתי התחנות, שידרה כתבת גל"צ הדס שטייף סיפור שלפיו נתן זהבי, כוכב 103, הטריד כמה נשים בעבר. זהבי תבע דיבה, זכה בתביעה, שטייף עירערה והסיפור טרם הסתיים. צלקובניק, מצידו, מגבה את האיש שלו: "נתן משדר למעלה מ־20 שנה בתחנה, הוא עצבני כבר הרבה שנים והוא קול חשוב מאוד. לא אני ולא קודמיי בתפקיד נתקלנו, אי פעם, ברבע תלונה ממאזינה, עובדת, טכנאית או כל אדם אחר כלפיו. אני מחבק את נתן ומאמין לו ומאחל לו הצלחה אינסופית בערעור".
הסיפור שונה מבחינתו במקרה גבי גזית, שדרן התחנה הוותיק שהואשם - תחילה על ידי דנה ויס ואז על ידי נשים נוספות - כי כפה את עצמו עליהן. "קראתי לו לבירור מיידי", צלקובניק נזכר, "הפעלתי את הממונה על הטרדות מיניות בתחנה, ובדקנו עם כל עובדת שעברה כאן שש שנים אחורה. הוא הכחיש הכל, ואז הודיע שהוא יוצא לחופשה שתוכננה לו עוד קודם, למזרח הרחוק, ולא מיצינו את הבירור כי הוא לא חזר מהחופשה. קראתי אצלכם שהוא חי היום חלק מהזמן בבנגקוק".
מתי הבנת שהוא לא חוזר?
"ככל שעבר הזמן וקיבלתי עוד מייל ועוד מייל ש'אני לא חוזר בסוף בשבוע הבא אלא קצת אחרי', התחלתי להבין. ורדיו זה עניין של רצועות קבועות והרגלי האזנה, אז התחלתי לנסות לאייש את השעות שלו, בין עשר ל־12 בבוקר, והגיוס הראשון היה של אראל סג"ל".
באופן אישי, צר לך עליו?
"לא. גבי גזית נתן כאן שואו רדיופוני נהדר במשך עשור, אבל בחר שלא לחזור גם כשהוצע לו לחזור לשדר ולהמשיך את הבירור תוך כדי. כך שאני לא מצטער בשבילו בשום צורה".
בכלל, דרמות לא מפסיקות לטלטל את התחנה בשנים האחרונות, וצלקובניק, על ריחוקו הרגשי, מתברר כאדם הנכון לשלוט בגובה הלהבות ולדעת על מי ומה להילחם. באגף הספורט הוא מתעקש שהוא לא מתגעגע לאופירה וברקו - שהתחילו בתחנה, המריאו לשחקים הטלוויזיוניים ומשדרים כיום ב־102. "שמע, הם משודרים בסינדיקציה בחמש תחנות אזוריות, ועדיין מגיעים לפחות ממספר המאזינים של קופמן ומליניאק ושרף אצלנו, שמשדרים רק בשתי תחנות. ובמידה רבה התוכנית שלנו עיתונאית יותר, עם אינטגריטי גבוה יותר בעיניי".
מאידך, את לכתו ב־2017 של שדרן הספורט הראשי של התחנה, מאיר איינשטיין, לאחר מאבק במחלת ניוון השרירים, הוא עדיין מבכה. "כשהגעתי לתחנה בנובמבר 2015 ראיתי אותו מדליק סיגריה בפינת עישון ומדדה. שאלתי אותו: עובר עליך משהו? משהו שאני יכול לעזור? הוא אמר רק שהוא נוסע לפיזיותרפיה בארה"ב ולא לדאוג. וזה מאיר, האצילות שלו, העוצמה שהוא שידר".
בשלב מסוים התקנתם לו אולפן שידור ביתי.
"כן, מספר לא מבוטל של חודשים לפני שנודע לנו שמדובר בניוון שרירים. אשתו סיפרה לי לימים שהדבר שהחזיק אותו היה התוכנית. הוא היה שוכב במיטה, אבל ברגע שהתקרבנו לשידור בשעה שש הוא היה מתעורר, עובר על האייטמים, מתעניין. והיה לנו הכבוד העצום לתת לו לשדר גם בסיטואציה הזאת. זה נתן לו עוד כוח, ואולי אפילו עוד זמן לחיות".
