WhatsApp FaceBook send e mail
/

בין הכיסאות

"ענת אלימלך: הילדה הכי יפה בירושלים", ערוץ 12, 21:15

עינב שיף
07.02.20

כשנה לאחר הרצח של ענת אלימלך בידי דוד אפוטה, שודר בערוץ 2 סרט של אילן שושן על הפרשה. הרייטינג היה בשמיים. מאז, אחת לתקופה התיק נפתח בעיקר בצורת כתבות ותחקירים. זה לא הפריע לקשת לקבוע בפרומו שהסרט של עמנואל נקש, שהחלק הראשון שלו שודר אמש, יביא את "הסיפור שלא סופר". בטח, 22 שנה חיכינו רק לכם.

 

למעשה, "הילדה הכי יפה בירושלים" לא רק נעדר חידושים משמעותיים, הוא גם נמנע מלכסות את מלוא הזוויות של מה שכבר היה ברור וידוע: שיבוש הראיות בזירת הרצח, כמו גם הרשלנות לכאורה של המשטרה (בגללה אלימלך נחשדה תחילה כמי שלחצה על ההדק) וההחלטה לא להעמיד לדין את האחים של אפוטה - כל זה נותר בתחתית סדר העדיפויות של היוצרים.

 

אבל החטא החמור אפילו יותר הוא שאלימלך עצמה היא גיבורת משנה ועוד בסרט שנושא את שמה. רוב הראיונות והקטעים המומחזים עוסקים בדמותו של אפוטה: הצלחתו כספר, מעמדו בסצנה הירושלמית, ריבוי הנשים, האובססיביות והחיבה לנשק. לעומת זאת, אלימלך איננה נתפסת כאישיות בפני עצמה. היא קיימת או כטאלנט בהתהוות או כמושא להתעללות של אפוטה. בתום שני החלקים, איננו יודעים עליה כמעט דבר שאינו קשור ביחסים הרעילים הללו. השאיפה לפענח את האיש הרע היא מהלך אמנותי לגיטימי. השטחתה של אלימלך היא פגם תסריטאי־עיתונאי וגם מסר בעייתי.

 

ושוב, קשה שלא להאשים את הפורמט. קשת מאוהבת בשנים האחרונות בדוקו־דרמה. יצור הכלאיים הזה מאפשר להפיק "אירוע", בלי להתחייב לאף אחד מהז'אנרים. אולם כמו ב"קו 300" ו"רוצחות מבית טוב", גם הפעם התוצאה מפליאה ליפול בדיוק בין שני הכיסאות. רוי מילר משכנע בתפקיד אפוטה, אבל הכתיבה לא נותנת לאגם רודברג לפרוח בתפקיד אלימלך. גם שחזור הזמן והמקום - הן ירושלים של שנות ה־90 והן תעשיית הבידור - סובל מדלות קריאייטיבית.

 

אם זה לא מספיק, הסרט מפגין רשלנות ואי־הבנה בבחירות המוזיקליות. בחלק הראשון, "הכי יפה בעולם" של מאור כהן מנוגן ברקע ואז הווליום מונמך, כאילו הוא בוקע מהרדיו במספרה של אפוטה. רק שהרצח וההתאבדות התרחשו ב־1997. השיר יצא כשנתיים אחר כך. וכשאפוטה חווה התקף זעם בביתו, השיבוץ של "נפלת חזק" ("אישה שאומרים לך/אל תיקח ממנה דבר/תמיד היא תמכור לך סם/אהבת אמת") מאת איפה הילד מצליח להיות גם קלישאה וגם חוסר טעם.

 

ולמרות הכל, יש ערך בעצם הטלת הזרקור על טרגדיות כמו זו של ענת אלימלך. אין כמו המקרה שלה כדי ללמוד שאלימות של גברים נגד נשים עלולה לפגוש את כולן, לרבות המוכשרות והזוהרות ביותר. אם הפרויקט הזה יציל אישה אחת מגורל דומה, כל חולשותיו ייסלחו.