אירית עובדיה, בתה הבכורה של אשת העסקים הבינלאומית ירדנה עובדיה, הייתה רווקה בת 32 שלא מצאה את אושרה. לכאורה היה לה הכל, היא עבדה במשרה בכירה לצד אמה, כסף לא היווה בעיה, בגדים יפים עזרו לה להסוות את עודפי המשקל שנשאה מאז ילדותה, אבל בתוך תוכה קיננה הריקנות. "אז עוד לא ידעתי להתפלל", היא מספרת, "ולכן ביקשתי מאלוהים, מהטבע ומהיקום שישלחו אליי מצווה גדולה. משהו שיעניק לי תחושה של שליחות".
ימים ספורים לאחר מכן הציע ידיד של עובדיה להכיר לה את אחד מחבריו ועובדיה סירבה. "זה שהייתי שמנה עירערה את כל הביטחון העצמי שלי", היא מסבירה, "אבל זה שפנה אליי הוסיף שלא מדובר בבחור רגיל, אלא באלמן טרי שמגדל ילד בן חמש. באותו הרגע נזכרתי בבקשה שלי מהיקום וידעתי שהגבר הזה יהיה בעלי".
איך ניחשת?
"מאז ומתמיד האמנתי שאין מקריות בעולם, שהחיים מזמנים לנו את מה שאנחנו מתפללים לו, אבל עדיין לא ידעתי לקשר בין האמונה הזאת לבין כוחו של תת־המודע. הגעתי לאירוע חברתי שבו נכח הבחור, שקוראים לו אילן בוטבול והוא נגר במקצועו, ולא התאהבתי בו ממבט ראשון, אבל הזכרתי לעצמי שהוא יהיה בעלי. גם נזכרתי בסבתא שלי שתמיד אמרה לי 'אני מאחלת לך גבר פשוט שאף פעם לא יגרום לך לשכב לישון עם דמעה בזווית העין', ואילן בדיוק כזה. כששאלתי אותו מתי אפגוש את בנו, הוא הצביע על ילד עצוב שישב בפינה. נשאתי את העיניים לשמיים והודיתי לבורא עולם ששמע את תפילותיי. נשבעתי לעשות הכל כדי שהילד הזה יהיה מאושר".
הילד הזה, שחף שמו, כיום בן 22, חייל משוחרר המטייל בדרום אמריקה, ועובדיה־בוטבול (48) מונה אותו בתור הבכור בששת ילדיה.
בביתה, שבפתח־תקווה, היא מעמידה על האש סיר מרק לחמישה פיות רעבים שיחזרו ממוסדות החינוך הדתיים: הראל (15) אליאר (13) דניאל (12) והתאומות בנות השבע, אודל וירדנה, כשם אמה. "אנחנו, המרוקאים, מאמינים שזו סגולה למזל והבטחתי לאמא שאחת מהתאומות תישא את שמה", היא מחייכת, "ואכן, ירדנה נראית כמו העתק של אמא, וגם היא נחושה, כשהיא רוצה משהו אין מה שיעמוד בדרכה".
כמו אמא שלך?
"כמובן. אמא שלי היא הבנאדם הכי חרוץ שאני מכירה, בכל היריון היא עבדה עד שהגיעה לחדר לידה", מספרת הבכורה מבין חמשת ילדיהם של ירדנה ויוסי עובדיה, שנולדה בדימונה, שאותה היא מגדירה כמקום הכי יפה בעולם. "כסף לא יכול לסנוור את עיניי, מפני שגדלתי בלי כסף, במשפחה קשת יום, שהיו בה כמויות אינסופיות של חום ואהבה. אבא עבד במפעלי ים המלח ואמא עבדה כקופאית בשקם וגם בסופרמרקט של אחיה בשכונה ד' בבאר־שבע. ראיתי אותה קמה בחמש בבוקר וחוזרת הביתה בעשר בלילה, ובתור האחות הגדולה הפכתי לאמא קטנה. למדתי לבשל ולנקות, הבית היה מתוקתק, ולא הרגשתי שאני מקריבה משהו, להפך, התגאיתי בעובדה שאני לא פרזיטית. שגם אני תורמת לפרנסת המשפחה".
סיפורה של האם, ירדנה עובדיה, הוא אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים של ישראל. סיפור שנדמה כאילו נלקח מסרט הוליוודי. האישה שנולדה במרוקו, גדלה בדימונה ועבדה כקופאית נחשבת כיום לאחת מנשות העסקים הישראליות המוכרות והמצליחות בעולם. את הונה עשתה בעיקר מעסקים באפריקה, שהחלו בצירוף מקרים נדיר, והפכו אותה לבעלת קשרים בארמון המלוכה במרוקו ובמסדרונות השלטון בגינאה המשוונית. כיום לעובדיה עסקים ענפים באפריקה, ביניהם בתי חולים.
אבל ההתחלה הייתה קשה. כשאירית בת 17 עקרה המשפחה לעיר הגדולה פתח־תקווה, ולא ליקקה דבש. "בדימונה גרנו בווילה, בפתח־תקווה הצטופפנו בדירה שכורה, ועם הזמן נדדנו בין 26 דירות. אני זוכרת שאמרתי 'הלוואי שסוף־סוף יהיה לנו בית משלנו'. לקראת סוף התיכון התחלתי לכתוב במקומון של פתח־תקווה, חלמתי על קריירה של עיתונאית, אבל גם במהלך השירות הצבאי, בקריה, הייתי חייבת להיות נוכחת בבית מפני שאמא טסה שוב ושוב למרוקו, שבה היא התחילה את עסקיה הבינלאומיים. היא מכרה שם ציוד רפואי ולא היו לה הצלחות גדולות, האתגר היה לשרוד ולשלם את השכירות, והיא לא התייאשה. היא הייתה שבועיים בבית ושבועיים שם, וידעתי כמה קשה לה לעשות איתנו את השבת".
באחד מביקוריה של ירדנה עובדיה ברבאט הגיעה לאוזניה השמועה שנשיא גינאה המשוונית מבקר בה. "סיפרו לה שזו מדינה קטנה ועשירה במרכז אפריקה, והזהירו אותה שאין סיכוי שהיא תפגוש את הוד מעלתו, אבל אמא שלי לא מכירה את המילה 'לא'. כשסוגרים בפניה את הדלת היא נכנסת דרך החלון. במשך שישה ימים היא עמדה בפתח בית המלון שבו התאכסן הנשיא עד שהשומרים ריחמו עליה והכניסו אותה לדקה. רק אז היא נזכרה שאין לה מה למכור לו. כשסיפרה לנשיא שהיא מישראל, הוא אמר 'שמעתי שבישראל יש רפואה טובה, אני שואף להביא רפואה לבני עמי', ואז אמא, שעסקה בתחום המכשור הרפואי, קפצה ואמרה: 'בשביל זה באתי, אני אקים לך בית חולים'. הביקור הראשון שלה בגינאה המשוונית היה מזעזע. היא הגיעה למקום בלי חשמל ומים חמים, ירדה לנהר כדי למלא מים למקלחת וישנה בחדר עם עכברים, אבל היא הצליחה לקדם את הפרויקט בראש שקט, בידיעה שאני אחראית על הבית והילדים".
כשאמה החלה להצליח, שתיים מבנותיה, אירית ואורטל, פתחו בפתח־תקווה משרד שבו ניהלו את הרכש הרפואי. "כששאלתי את אמא למה היא מתעקשת להזמין מסוכן ישראלי את הציוד שמיוצר באירופה, במקום להזמין אותו משם, אמא טענה שחשוב לה לתת פרנסה לישראלים. עד היום אני עובדת עבור אמא, שבימים אלו מקימה שני בתי חולים באפריקה, אבל במקביל לעבודה איתה, חיפשתי את הייעוד שלי".
עובדיה רק לא חשבה שאל הייעוד תגיע דווקא דרך טרגדיה משפחתית. לפני 11 שנים נפטר דוד שלה, אח של אמה: "הוא היה בן 52 ונפטר מדום לב. זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם מוות והיה לי קשה מאוד להתאושש מהשבר. עבורי, זה היה סימן לכך שעליי לחשב מסלול מחדש והחלטתי לטפל בתאווה הגדולה שלי לאוכל, שהובילה אותי למשקל תלת־ספרתי של 110 ק"ג. בחרתי בלימודי רפואה משלימה ברידמן, אמא שיחררה אותי מהעבודה ליומיים בשבוע, בעלי תמך בי וכך למדתי במשך ארבע שנים. סיימתי כסטודנטית מצטיינת, עם ממוצע 98, ולא האמנתי שאני, שתמיד הייתי התלמידה הכי חלשה בכיתה, הצלחתי להביא את עצמי למקום כזה. כיום אני יודעת שעשיתי את זה רק בזכות התודעה. פיתחתי שיטה משלי להרזיה ובזכותה השלתי 43 ק"ג ובראתי את עצמי מחדש".
אני במתח. כולי אוזן. מה הסוד?
"אני לא מאמינה בדיאטות, מפני שבמקרה הטוב התוצאה היא ירידה זמנית. השיטה שלי נקראת טרנספורמציה חיובית והיא לא מיועדת רק להרזיה, היא דרך חיים. אחרי שהקילוגרמים נשרו ממני ללא מאבק הפכתי למאמנת לשינוי תודעתי. פתחתי סדנאות תזונה, שעברו מפה לאוזן, המשכתי בלימודי אירידיולוגיה, נטורופתיה, פסיכוסומטיקה של הגוף והנפש ושטיפה אנרגטית, ושיכללתי את המוטו שלי לחיים".
מה המוטו?
"אם אדם קם בבוקר, מציג לעצמו את השאלה 'האם אני מאושר?' ולא בטוח בתשובה, זה סימן שעליו לחשב מסלול מחדש. וזה אפשרי. יש אנשים שמצליחים לעשות את השינוי בכוחות עצמם ויש רבים שנעזרים בקואצ'רית, כמוני. הטיפ הכי חשוב לחיים הוא לערוך הבחנה בין מה שנמצא בשליטתך לבין דברים שאינך יכול לשלוט בהם. הטיפ הנוסף הוא להבדיל בין סיפור לבין עובדה כדי שתתחיל לחיות את העובדות ולא את הסיפורים שאתה מספר לעצמך".
אל תדברי בשמיים. יש לך דוגמה מעשית?
"בבקשה. מינוס בבנק זה סיפור או עובדה?"
עובדה!
"לא, טעות, זה סיפור. אתה זה שיצרת את המינוס ואתה זה שיכול לסגור אותו אם תעבוד ותחסוך ותכלכל את ההוצאות שלך בחוכמה. בדרך הזאת צריך לבדוק כל דבר שקורה בחיינו ולהרחיק ממנו את הפרשנויות המטעות. אנחנו לא יכולים לשלוט במוות, כולנו נמות בסופו של דבר, אבל אני יכולה לשלוט בשמחה שלי. לא העושר הופך אותנו למאושרים, אלא מערכות היחסים שאנחנו בונים עם עצמנו ועם המשפחה והסביבה. זה בידינו. והצעד הראשון לקראת האושר יקרה כשנוציא מהיד את האייפון שמטמטם אותנו ונכוון את המבט לעבר המטרה", אומרת מי שמעבירה בימים אלו את המוטו שלה גם למסך, במסגרת סדרת הרשת החדשה "אפטר", שבה היא מלווה את אשת העסקים ציפי רומנו במהלך שיפוץ ביתה כאשר ארכיטקטית משתלטת הקירות החיצוניים, ואילו עובדיה אחראית לשיפוצים הפנימיים. "ציפי כבר הודיעה שעד סוף הסדרה היא רוצה להיות עשרה ק"ג פחות", אומרת עובדיה, "ואתן לה את הכלים לכך".
