קוראים להם בכינוי הגנאי "תפוחים" – אדומים מבחוץ, לבנים מבפנים – והם משתייכים לגזע האינדיאנים העירוניים, אמריקאים ילידיים החיים בקהילת אוקלנד, קליפורניה. הסופר טומי אורנג', מבני הקהילה, הקדיש לה את ספרו "שם שם", יצירת מופת נדירה ואכזרית, שהייתה מועמדת לפוליצר בשנה שעברה.
"שם שם" עוקב אחר מספר רב של דמויות הנתונות בשלבים שונים של הכנות לפאו־וואו, אירוע הכינוס השנתי של האמריקאים הילידים באצטדיון המקומי. הראשון והמסוכן מביניהם הוא טוני לונגמן, ענק מבעית בגודלו שבגלל תסמונת אלכוהול עוברית נמצא אי־שם על הספקטרום, אבל האינטואיציות שלו מדהימות, הוא יודע מה אנשים חושבים, מרגישים ומתכוונים לעשות. לגמרי מנגנון הישרדות חיוני לסוחר סמים שמטרותיו מסומנות בדם.
דניי הוא קולנוען צעיר שמקבל מענק זעיר כדי להרים מחדש פרויקט תיעודי ישן שהחל דודו השיכור לפני שנפטר משחמת הכבד. הוא רוצה לתעד את אנשי קהילת אוקלנד מול מצלמה, ללא התערבות. שיענו בסיפור קצר על שאלה אחת: אם אתם לא מפה, איך הגעתם לפה? ואם אתם מפה, למה אתם פה? דניי רוצה לעשות כבוד לשבט שלו: האינדיאני העירוני הוא הרי השורד האולטימטיבי, זה שהצליח להישאר בחיים גם בסביבה המודרנית והאכזרית ביותר, ההפוכה לדי־אן־איי שלו.
אופאל וג'קי הן אחיות מבוגרות. כשאופאל הייתה ילדה וג'קי נערה, אימן סחבה אותן להתיישבות מחאה אינדיאנית באי הכלא אלקטרז. המסר היה: הפכתם את אמריקה לכלא שלנו, אז אולי כבר עדיף לנו לחיות בכלא ממש, שהרי התנאים שם יותר טובים ממה שיש לנו בחיים האמיתיים. ובכן, זה לא ממש עבד, ובזמן השהות על האי ג'קי נפלה קורבן לאונס־דייט, אירוע מזוויע שיש לו השלכות רבות הרחק לעתיד.
אדווין מוצא באינטרנט את אביו, שלא הכיר מעולם. סוף־סוף הוא רוצה לקום מהמחשב שלו ולגרור את משקלו העצום אל מחוץ לדלת הבית. וכך נאספים גיבוריו של אורנג' בזה אחר זה, בדרך לאיזה כור מצרף היולי, כמעט בניגוד לרצונם. הפאו־וואו שלו אינו סתם מפגש חברתי אלא מעין מפץ גדול קוסמי, אדיר, משנה מציאות. אתם חייבים להיות שם.
• שם שם / טומי אורנג'. מאנגלית: שרון פרמינגר. ידיעות ספרים, 297 עמ'
