לוק ג'נקה, מורה מברוקלין, ניסה במשך 11 יום לעבור בדיקת קורונה ללא הצלחה, עד שיום אחד כבר לא היה מסוגל יותר לנשום ואושפז במחלקת טיפול נמרץ. הוא קיבל טיפול חירום וסוף־סוף עבר את הבדיקה.
ממש במקביל עבר סגל ברוקלין נטס בדיקות קורונה במהירות ובלי לחץ. ג'נקה עדיין היה בבית החולים, מחכה לתוצאות הבדיקה, בזמן ששחקני הנטס קיבלו את שלהם וגילו כי ארבעה שחקנים, כולל קווין דוראנט, נושאים את הנגיף.
יותר מחודש אחרי שארה"ב התחילה להבין שהמגפה לא תדלג עליה, ולא חשוב כמה הנשיא שלה יתעלם ממנה, עדיין אין במדינה העשירה בעולם מספיק ערכות בדיקה. שחקני NBA, כוכבי קולנוע וכל מי שיש לו כסף לסדר לעצמו בדיקה פרטית נבדקים בהמוניהם. אנשים שהולכים למשחקי NBA או לקולנוע - צריכים לחכות. מדובר במגפה שהתפשטה מחוף לחוף, ואחד הכלים במאבק נגדה הוא כמויות גדולות של בדיקות. רק במדינת ניו־יורק הגיעו לקצב הבדיקות הראוי, אבל סגלים של לפחות שמונה קבוצות NBA נבדקו מזמן, ותגובת הנגד לא איחרה להגיע. ביום בו התברר כי כל שחקני הנטס נבדקו, צייץ ראש עיריית ניו־יורק, ביל דה בלאזיו: "הבדיקות לא צריכות להיות לבעלי ההון אלא לחולים".
האמת היא שארה"ב חייבת תודה גדולה מאוד ל־NBA, ובאופן קצת מעוות גם לרודי גובר, האיש איתו התחיל כדור השלג כשנבדק לפני משחק של יוטה באוקלהומה סיטי. תוצאות הבדיקה של גובר הביאו להפסקת הליגה ואחריה, במהירות עצומה, להשבתת כל הספורט האמריקאי. זה גם האיץ את הטמעת "הריחוק החברתי", האסטרטגיה המועדפת למלחמה בהתפשטות הנגיף. "הוא הציל את האומה מפני מכה מאוד קשה", אמר גורם בהנהלת הליגה ל"וושינגטון פוסט", "הרי לפני כן לא באמת התייחסנו למגפה ברצינות, אפילו לא שמנו אליה לב".
בסופו של דבר, התגובה המצוינת של ה־NBA מתכנסת לאדם אחד – אדם סילבר. ההבדל בין הצורה בה הקומישנר התייחס לסכנה הזו לעומת הצורה בה נשיא ארה"ב זילזל בה הוא גם ההבדל בין ההצלחה של ה־NBA להתמודד עם המגפה לכישלון, עד כה, של ארה"ב.
דונלד טראמפ נשאל בשבוע שעבר האם זה בסדר שהעשירים והחזקים מקבלים גישה קלה יותר לבדיקות מאשר הציבור הרחב, והשיב: "לא הייתי אומר זאת, אבל אולי זה סיפור החיים". זה בהחלט סיפור החיים באמריקה. במדינה שבה כל אחד צריך לדאוג לעצמו ולמשפחתו, סילבר דאג למשפחה שלו.
