לא יעזור בית דין: נתניהו באמת קוסם. מה שלא הצליח להשיג בבחירות השיג אתמול, בהתפרקות כחול לבן. כל ההתחייבויות שנתניהו נתן, בתיקים, בכללי משחק, במדיניות, ברוטציה, מתגמדות מול העובדה הפוליטית הזאת. אין לגנץ דרך חזרה. הוא חצה את הקווים ושם הוא נידון להישאר.
רבים מבוחרי כחול לבן חשו נבגדים אתמול. אפשר להבין לליבם: הסיבה היחידה שהביאה אותם להצביע בעד המפלגה הבלתי אפויה הזאת הייתה הרצון לראות את נתניהו מחוץ לבלפור. אבל לפני שהם סוקלים באבנים את מנהיגם משלשום, מן הראוי שיבינו עד כמה קשות היו האלטרנטיבות שעמדו לפניו.
בוגד הוא לא. גם גיבור הוא לא. הוא נמנה עם דור של גנרלים שלא ידעו ניצחון בקריירה שלהם - רק תיקו. כחול לבן יצאה מוכה מסיבוב הבחירות השלישי. גנץ צריך היה להבין, שסיבוב רביעי יכווץ את מפלגתו עוד יותר. ממשלת מיעוט הוא לא היה יכול להרכיב, וגם אילו היה מצליח להביא מהמפלגה שלו את הקולות הדרושים, הממשלה הזאת הייתה נופלת טרף למשבר הקורונה ולמכונת התעמולה של נתניהו. לשבת באופוזיציה לא רצה: הוא לא בנוי לאופוזיציה.
במילים אחרות: תוצאות הבחירות הבהירו שאין לגנץ עתיד. גם לכחול לבן אין עתיד. הדברים נכתבו, כאן ובמקומות אחרים, לפני הקורונה ובמהלכה. בני גנץ עשה מה שכל מושבניק טוב עושה בנסיבות כאלה: חיפש סידור עבודה.
יש לנו ניסיון מצטבר בהצטרפויות של מפלגות מרכז לממשלות קצה, החל מההצטרפות של ד"ש של יגאל ידין לממשלת מנחם בגין ועד להצטרפויות של שאול מופז ומשה כחלון לממשלות נתניהו. הלקח חד-משמעי: זה מתחיל במילים יפות על אחדות וחירום, נמשך במאמץ מתסכל לבלום את הממשלה משמאל ונגמר בהתבזות והתפוגגות. לגנץ לא צפוי גורל אחר.
ההסכם שהוא עומד לחתום מעניק לו, לכאורה, את תפקיד ראש הממשלה בעוד שנה וחצי. אני חושב שזהו הסכם מופרך, שערורייתי: מי שמביא לממשלה 15 מנדטים לא יכול לקבל כוח שווה למי שמביא 36 מנדטים. זה לא הוגן כלפי בוחרי הליכוד ולא הוגן כלפי נציגיהם הנבחרים. מכיוון שזה מופרך, מכיוון שעד לקיום הרוטציה גנץ יהפוך לאסקופה הנדרסת של כל מדור סאטירי, משמאל ומימין, ספק גדול אם ההסכם יתקיים. לא נכון גם לנפח את הממשלה לממדים מבהילים בתקופת משבר. אם נתניהו כל-כך רוצה את מפלגתו של גנץ בממשלתו, יתכבד וייפנה לה מקום.
ההסכם מחזיר את גנץ אל תוכניתו הראשונה, לפני שעלה על מסלול האלטרנטיבה: להיות שר ביטחון, או שר חוץ, בממשלתו של נתניהו. בתוקף הנסיבות, הוא יהיה שר חוץ בסקייפ או שר ביטחון במסכה. הוא לא יציל את המולדת.
האירוע אתמול מחלק את הכנסת לשלושה גושים: גוש הימין-חרדים-גנץ מצד אחד, הרשימה הערבית המשותפת מצד שני, וגוש לפיד-יעלון-ליברמן בתווך. השאלה מה יעשה ליברמן עדיין פתוחה – היא פתוחה תמיד – אבל המרחק בין סדר-היום שלו לסדר-היום של לפיד לא גדול: שניהם אנטי-חרדיים; שניהם אנטי-ביבי.
בין הגושים נתקעים שברי-מפלגות. השלושה שנותרו ממורשת מפלגת העבודה יחפשו גוש להיתלות בו. כך גם השניים או השלושה שנותרו ממרצ. אפשר אולי להוסיף אליהם את הנדל והאוזר מכחול-לבן, ששאפו להגיע לקואליציה ומצאו את עצמם, שלא בטובתם, במרתף האופוזיציה. אין מה לדבר: ישראל לפני הכל. ולפניה - נתניהו.
