בכניסה לביתה של חברת הכנסת הטרייה אימאן ח'טיב־יאסין תלויה מפה ובה רקמה פלסטינית של ארץ ישראל השלמה. או פלסטין, כנראה תלוי את מי שואלים. על הרקמה תלוי שירו של מחמוד דרוויש: "חשוב על זולתך". ח'טיב־יאסין, חברת הכנסת הראשונה שעוטה חיג'אב במשכן, היא אדם מורכב. פמיניסטית ודתייה. ישראלית ופלסטינית. היא רצה ברשימה המשותפת בשתי מערכות הבחירות האחרונות דרך מפלגת רע"ם, ובאפריל ברשימת רע"ם־בל"ד, ועשתה היסטוריה כאשר הייתה לאישה הראשונה שרצה מטעם הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית. באופן מדהים, במפלגה שריינו מקום לאישה בזכות הפעילות הפוליטית שלה. אבל ח'טיב־יאסין כלל לא נזקקה לשריון. היא גברה על המתחרים שלה בפריימריז בעשרות אחוזים, ולבסוף הגשימה את חלומה ונכנסה לכנסת עם המנדט ה־15 של הרשימה המשותפת.
"הרקמה הזו היא מתנה שמסמלת נוסטלגיה. שמזכירה לי מאיפה באנו. אני נולדתי וגדלתי בכפר עראבה, ושם קבורים אבות־אבותיי. את ביתי הקמתי ביפיע, והשילוב הזה, של הרקמה עם השיר, משמעותי עבורי. אני לא שוכחת את הזהות שלי ואת הערכים שלי, אבל מזמן הגעתי למקום שבו אני דוגלת בחיים. בשותפות. בטוב משותף. אין לנו שום פתרון אחר מלבד חיים יחד, שיהיו טובים יותר לכולנו".
ח'טיב־יאסין (56) עובדת סוציאלית בהכשרתה. כל מרצה הוקדש בשנים האחרונות ליוזמות שיקדמו חינוך ורווחה במגזר הערבי, בדגש על נשים ערביות. היא עבדה עם נוער בסיכון, הקימה בנצרת מרכז לנערות במצוקה, ניהלה את המתנ"ס של יפיע, הקימה את המתנ"ס בכפר זמר שבמשולש, ונדבקה גם בחיידק הפוליטי. "לא עסקתי בפוליטיקה מפלגתית, אבל תמיד עסקתי בצורכי ציבור. בסיבוב הזה הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד מנגד. הבנתי שאני צריכה לחפש בית פוליטי שיקבל נשים מסורתיות. לפני ארבע שנים נוצר הקשר עם ח"כ מסעוד גנאים והנהלת התנועה האיסלאמית. הקרקע במפלגה בשלה להתמודדות של אישה. זה היה עניין של זמן, והגיע הזמן".
אנחנו מכירים חברות שמרניות גם מהציבור היהודי. זה בטוח לא עבר חלק.
"ברור שהיו מי שחשבו שאני עושה שטות. שאין לי סיכוי. אלו חששות טבעיים, וזה באמת נראה לא ריאלי בעליל. ידעתי את זה, אבל הלכתי לפוליטיקה כי זו שליחות. לא נתתי לאנשים שמייאשים אותי מקום. יש פה הרבה דעות קדומות, מכל המגזרים. האיסלאם נתן לנשים מקום חשוב וטוב, הן יכלו לבחור ולהיבחר, להיות עצמאיות כלכלית, להיות בתפקידים שנחשבו לתפקידים של גברים. וזה הקול שאני רוצה להשמיע, הוא לחלוטין קיים במסורת שלנו אבל לא נותנים לו מקום. בוער בי לדאוג לנשים הערביות, מגיע לנו מקום סביב שולחן קבלת ההחלטות. כל הנושא של תעסוקת נשים במגזר, של השכלה, של אלימות במשפחה, אלו בורות ללא תחתית. גם בחברה היהודית צריכים להבין שלכל מגזר יש את הבעיות שלו, ופטרונות לא תעזור. כל אחד צריך להוביל את המאבקים במגזר שלו, זה הרבה יותר אפקטיבי. זה אפשרי. נשים נרצחות זו לא גזירת גורל".
אימאן חרשה את הארץ לפני הבחירות מדרום לצפון, הלכה אל הכפרים הלא־מוכרים, אל יושבות האוהלים הבדואיות – והוציאה אותן אל הקלפי. בין הבחירות השניות לשלישיות נרשמה עלייה של כ־12 אלף קולות ביישובים הבדואיים. הפילוח המגדרי טרם הגיע, אבל במפלגה מייחסים זאת לנשים שהחליטו להשפיע. "נפגשתי עם המון נשים. נשים שקופות שגילו שיש להן אמירה. ברור שהן רוצות להשמיע את קולן, וזו חובתנו לייצג אותו".
ד"ש לחרדיות
את אימאן פגשתי לפני שלוש שנים, במרוקו. נסעתי אז לסקר משלחת של התוכנית "120" מטעם ארגון "שחרית". בתוכנית איתרו מועמדים מכל הקשת הפוליטית שיכולים להרכיב יחד בית נבחרים שפועל מתוך ערכים של טוב משותף. אל התיעוד הצטרף אז בני השני, שהיה תינוק קטן, ובשעות הארוכות באוטובוס אימאן החזיקה אותו, הצחיקה אותו, ועזרה להרגיע אותו. היא נחרתה אצלי כאישה מבריקה, רגישה ומסקרנת. כשנבחרה לכנסת, שמחתי שמחה אמיתית. הפערים בינינו עצומים, אבל המסע ההוא הבהיר לי כמה יש לנו במשותף. ואיך בשורה צומחת דווקא ממקומות שלא פוחדים ממחלוקת.
"בסוף המסע שאלו אותנו איפה אנחנו רוצים להיות עוד חמש שנים. אמרתי למצלמה שאהיה חברת כנסת. ידעתי שזה יקרה", היא אומרת בעיניים נוצצות. "וחשוב לי להזכיר פה את החברות החרדיות שלי. הן נלחמות שנים בשביל הזכות להיבחר במפלגות שלהן. חשוב לי להגיד להן שיתמידו בדרך, שהן לא צריכות להשתנות בשביל אף אחד, ושזה מגיע להן בזכות ולא בחסד. אני רוצה להראות לכולם שאפשר לפעול למען הציבור הרחב בלי להתפשר על הערכים הדתיים שלי".
לאימאן ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. הבכור לפני מבחני הסמכה ברפואה, הבת לפני מבחן ממשלתי בפיזיותרפיה, בן נוסף לומד פיתוח תוכנה וניהול מערכות מידע והבן הצעיר חולם להיות שחיין מצטיין. אפשר לומר שמדובר במשפחה מקטלוג. "מפתיע אותי שיהודים עוד מופתעים מזה", היא צוחקת. "אני ילידת כפר עראבה, אנחנו המקום הראשון בעולם ביחס בין מספר הרופאים למספר התושבים. רק מצד אמא שלי יש 27 רופאים מומחים. כבוגרת מכון מנדל למנהיגות אני באמת חושבת שהמפתח הוא החינוך. במגזר הערבי המצב חמור. אם הנוער יהיה במקום טוב, כולנו נהיה במקום טוב. צריך לתת לנשים הערביות, המסורתיות, פתרונות מותאמים. יש רגישות תרבותית ואנחנו לא רוצים לוותר עליה, אבל אנחנו לא רוצים שיתייחסו אלינו כחינוך מיוחד. אנחנו יכולות לפרנס את עצמנו כמו כולן, אבל הדבר הטבעי הוא שתהיה פרנסה במקום שבו אדם חי. אישה לא צריכה ללכת שעה וחצי לעבודה".
"בן זוגי הוא מהנדס טכנולוגי", מספרת אימאן. "הוא למד בחו"ל וכשחזר ארצה כל המקומות רצו יוצאי צבא. חשבנו להגר, אבל זה הבית שלנו. אז הוא מורה לטכנולוגיה בבית ספר תיכון 30 שנה. זה הוגן? אנחנו רואים את החסמים כל הזמן".
מה את חושבת על שירות לאומי במקום שירות צבאי?
"אנחנו דוגלים בהתנדבות. זה בשורשים שלנו וזה בתרבות שלנו. אבל אנחנו נקרא לזה התנדבות ולא שום שם אחר. הרי הקושי מתחיל ונגמר בשאיפות הלאומיות".
איך זה שבסוף המלצתם על רשימה של רמטכ"לים לנשיא? וגנץ עוד חבר לנתניהו.
"לצערנו גנץ התגלה כאדם חלש. גוש שלם הצביע רק לא ביבי כתפיסת עולם מנומקת, וככה הפנו לו עורף. החששות תמיד היו שם אבל לא רצינו להאמין לסרט הזה. הייתה לנו מטרה: לסיים את עידן נתניהו, ובתמימותנו האמנו שגנץ שינה דרך. באנו לשרת את החברה שלנו, רצינו להיות שותפים, להשפיע, לא רק לעשות שריר וללכת. לאורך כל הדרך הציגו אותנו כסרבנים, ועכשיו האמת התגלתה: החברה היהודית לא מוכנה לשותפות. אז הגיע הזמן להיות הוגנים ולכתוב על זה שהסרבנות באה מהחברה היהודית.
"נתניהו הוא חיה פוליטית שעוד ילמדו עליה בספרי ההיסטוריה. הוא יודע לסובב את המדינה על האצבע הקטנה סביב האינטרסים האישיים שלו. הייתי רוצה שהיכולות האדירות האלו יהיו מופנות לקידום החברה האזרחית, אבל זו לא המציאות. אנחנו הולכים אחורה לעבר גזענות ואנטי־דמוקרטיה. מדינת ישראל, כמו כל העולם, במשבר אדיר בגלל הקורונה. אבל תסתכלו על ניהול המשבר: מערכת החינוך קרסה מגיל לידה עד ילדי בית הספר. הצעירים יצאו בהמוניהם לחל"ת ונדרשים לשלם שכר לימוד. הזקנים והאוכלוסיות בסיכון נזנחו. העצמאים קרסו. בוועדה למיגור האלימות שמעתי נתונים מבהילים על אלימות נגד נשים וילדים. נתונים שאי־אפשר לישון אחריהם בלילה. את מי זה מעניין בכלל? ממשלה שקמה בחטא – כנראה לא תחזיק הרבה זמן. זו ממשלה עצומה שכל עיקרה ג'ובים ושמירה על הכיסא של נתניהו".
כאן נולדתי
כחברת אופוזיציה, היא תשב בסמוך לליברמן ובנט במליאה. "זה סוריאליסטי לחלוטין", היא אומרת. "ליברמן מבחינתנו הוא הקצה הכי רחוק שיש. אנחנו נשתף פעולה רק בנושאים הומניים שחוצים מגזרים ומשרתים את הציבור ששלח אותנו לכנסת. אי־אפשר לשכוח את הגזענות האיומה שהם מביאים איתם".
ואכן בסוף, סכסוך הדמים עם הפלסטינים הוא הסיפור.
"תעודת הזהות שלי ישראלית ואני אזרחית ישראלית ואין לי בעיה עם זה – להפך. אבל הזהות האישית שלי היא ערבית־פלסטינית, וזה לא משהו שאני צריכה להגן עליו. למה רוצים לשלול ממני את הדבר הזה כל עוד זה לא מתנגש עם הדברים האחרים שאני עושה? אני חיה פה ונותנת שירות מלא לכל אזרח. משתדלת לעשות את חלקי הכי טוב, וזה לא מתנגש עם הזהות הלאומית שלי. אני רוצה להמשיך לחיות פה, לא בשום מקום אחר. יש לנו שאיפות פוליטיות ואנחנו לא מתביישים בהן. אנו שואפים למדינה פלסטינית בגבולות 67' וירושלים המזרחית כבירה".
אבל איך אפשר להתחיל לדבר אם ההנהגה הפוליטית לא מוכנה להכיר בישראל כמדינה יהודית?
"יש פה 20 אחוז ילידי המקום שאינם יהודים, אז זו מדינה של כולנו".
ההכרה במדינת ישראל כבית של העם היהודי זה לא דבר שולי.
"אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. אנחנו רוצים מדינה לבני עמנו, מדינה עם כל הסממנים, אבל כאן זה הבית שלנו. גם אם תהיה מדינה פלסטינית, אני נשארת כאן. בעפר הזה טמונים סבא וסבתא שלי, דורי־דורות אחורה. אז איך אקום מפה? באתי לקדם אג'נדה חברתית־מגדרית ואני מושיטה יד לכולם. אם החברה הערבית תהיה במצב טוב, כל החברה הישראלית תהיה במצב טוב".
את שייכת לרשימה שחלק מחבריה הביעו תמיכה במחבלים באופן מובהק.
השתיקה בחדר רועמת. אימאן שוקלת מילים. "זה עיוות, זה עיוורון", היא אומרת כמה פעמים. "מה עשינו בשביל שיאמרו עלינו שאנו תומכי טרור? שנזכה בתואר נורא כזה? איך אפשר להגיד על האלפים הרבים שבחרו בנו שהם תומכי טרור? על הרופאים והרופאות שלכם? על האחים והאחיות? הם תומכי חיים".
חברתך למפלגה, היבא יזבק, כתבה על המחבלת דלאל מוגרבי ש"היא הספיקה לעשות כל כך הרבה למרות שהיא מתה בגיל 20". את סמיר קונטאר, שרצח את משפחת הרן, היא כינתה "שהיד".
"תשאלי את היבא יזבק על המעשים שלה. אני לא דוברת של אף אחד. אני מדברת בשם עצמי. אני לא תומכת בטרור. אני מזכירה שבג"ץ אישר ליזבק להתמודד. אם השיח המייאש הזה יימשך אנחנו נהיה באותו מצב. בסוף האחריות נמצאת על מי שבידו הכוח. אם מנהיגות הרוב תשנה כיוון, נשמע קולות חדשים בציבור הערבי. גם בצד היהודי יש קולות קיצוניים, אבל הם עוברים לכם בגרון חלק. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו קידם את עוצמה יהודית. הם לא תומכי טרור? בתקשורת הישראלית רואים אותנו רק כשיש בעיות. מביאים אותנו בכוונה רק כתגובה על מה שקורה, ולא על יוזמות ופעולות שלנו – שהן למען כל הציבור. יש אחריות על החברה היהודית לפתוח עיניים, אוזניים ולב, ולהכיר אותנו. המציאות מורכבת, כשמשנים את נקודת המבט אפשר לראות תמונה אחרת".
בצל הקורונה, ההשבעה בכנסת הייתה מוזרה ולא חגיגית. עבור אימאן זה היה רגע מרגש, אבל גם לא פשוט. "לעמוד ולהישבע נאמנות לחוקי המדינה, כשהם בהגדרה מדירים אותי, זה קשה מנשוא. איך אני יכולה להצהיר נאמנות לחוק הלאום? אני מקווה בקדנציה הזו לבטל אותו ואת חוק קמיניץ שמעודד הריסת בתים. אלו חוקים שחייבים להיעלם".
מה את חושבת על היוזמה להגביל את שכר הח"כים?
"שזו הצעה של אנשים עשירים שתביא לפוליטיקה רק אנשים עשירים. צריך לשלם כראוי על עבודה טובה ורצינית. אין מה לשחוק את השירות הציבורי. אני מבטיחה לעשות את המקסימום ולעבוד הכי קשה עבור הציבור שלי. בינתיים אני מחפשת דירה בירושלים, אם שמעת על משהו".
