ישראל היא בין היקרות מבין המדינות המפותחות, אך בתוצר לנפש לפי שווי כוח הקנייה היא מדורגת רק במקום ה־23. כך עולה מפרויקט השוואתי של ארגון ה־OECD שמתייחס לשנת 2017, ובו השתתפו 49 מדינות: 37 מדינות ה־OECD ועוד 12 מדינות שהצטרפו.
ההשוואה נעשתה לפי שווי כוח הקנייה - שער חליפין מיוחד שבאמצעותו ניתן לנכות הפרשים ברמת המחירים בין המדינות השונות, כך שבסכום הכסף ניתן לקנות סל סחורות ושירותים זהה בכל המדינות. תמ"ג לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה מאפשר לאמוד את עוצמת הפעילות הכלכלית של כל מדינה.
מדד התוצר לנפש במונחי שווי כוח הקנייה נע במדינות הארגון בין 32% מהממוצע בקולומביה ל־253% בלוקסמבורג (עם תמ"ג של 112.7 אלף דולר). בישראל התמ"ג לנפש הוא 87% מהממוצע במדינות ה־OECD - 39 אלף דולר.
ישראל היא בין חמש המדינות היקרות בארגון, עם רמת מחירים שגבוהה בכ־20% מהממוצע במדינות ה־OECD. בעת ההשוואה עמד שער החליפין בארץ על 3.6 שקלים, נמוך משער שווי כוח הקנייה - 3.75 שקלים. המשמעות היא שניתן לקנות במטבע הישראלי בישראל כמות קטנה יותר של סחורות ושירותים מאשר בשווקים אחרים.
רמה גבוהה של תמ"ג לנפש לא מעידה בהכרח על רמה גבוהה של צריכת משקי בית, מכיוון שהיא משקפת גם מרכיבים כמו השקעות, הוצאה לצריכה ציבורית ויצוא. אירלנד למשל במקום השני בתמ"ג לנפש, אך יורדת למקום ה־20 ב"צריכה האינדיבידואלית למעשה" לנפש. בישראל הגיעה צריכה זו ל־79% מהממוצע ב־OECD (מקום 23), בדומה לספרד (84%), ליטא (81%) ופורטוגל (76%).
מדינות שבהן הצריכה גבוהה משמעותית מהממוצע הן ארה"ב (146%), לוקסמבורג (124%), נורווגיה (117%) ועוד. לעומתן, במקסיקו ובקולומביה הצריכה נמוכה ב־50% מהממוצע העולמי.
