אפריל 2020. מי שצעד במעלה רחוב כצנלסון בגבעתיים חזה במראה מטריד: הרחוב הכי עמוס בעיר מעולם לא היה שומם יותר. חלפו מעת לעת רוכבי אופניים וחתולים, ובהמשך הרחוב היו מעט נפשות נבוכות ותועות שמיהרו לחפש ביצים בסופרמרקט ברחוב ויצמן, וליוו אותם לאורך הדרך רכבי משטרה, מג"ב ופיקוח עירוני, שחגו כמו זבובים ברחוב הגוסס.
ברחוב שוכנות פיצוציות הימורים לצד חייטים ותופרות, מכוני קוסמטיקה זעירים, אטליזים, סנדלר, חנויות אופנה (כולל סלון כלות), ברים, בתי קפה, מסעדות, גלידריות, מכון שיזוף והרבה מאוד טמבוריות. למרות קניון גבעתיים ועל אף תל־אביב ורמת־גן ששוכנות מעבר לכביש, הרחוב מבעבע וחי. זה אחד הרחובות בעיר עם השכירות הגבוהה ביותר למ"ר, כשבפריים לוקיישן, בין הרחובות אחדות העבודה לויצמן, המחיר יכול להגיע ל־300 שקל למ"ר. ואז הגיעה הקורונה שהבריחה איש־איש לביתו ונפח הקונים בחנויות ירד לקרוב לאפס. בשיא המשבר פעלו מעט עסקים (למשל פיצריות שסיכמו עם לקוחות על משלוח לספסל הקרוב), והרחוב נשלט כמעט בלעדית על ידי שליחים של וולט ותן ביס ורכבי משלוחים של מסעדות מת"א. האם הוא חזר לעצמו בימים אלה? תלוי אילו בתי עסק שואלים.
בית קפה לה מזו | כצנלסון 10 |
"כצנלסון היה רחוב רפאים בזמן הקורונה. הייתי בשוק שזה הגיע למצב הזה", מספרת דניאל חלפון, בעלת בית הקפה לה מזו. "פתחנו לראשונה בתולדות בית הקפה, שקיים כמעט שלוש שנים, מערך משלוחים. יש לי עשרה עובדים ונשארנו אז רק אני והטבחית, מאחורי דלת סגורה, ליד הטלפון, מחכות שיתקשרו אלינו. עשיתי משלוחים ברגל, הבאתי קפה ומאפה ללקוחות קבועים שלא יכלו בלי זה. עשינו את זה חודש שלם וזה היה ממוטט נפשית. זה לא היה כלכלי בשום צורה, אבל לא הסכמנו לסגור. עסקית ונפשית העדפנו להמשיך לעבוד. כשנפתחנו לטייק אוויי זה היה מרגש, כל מי שבא לקנות קפה צילם את זה והיו מחיאות כפיים והתרגשות, ואנחנו מתרגשים איתו כשהוא שותה".
המצב חזר לקדמותו ברחוב?
"חשבתי שהחזרה לשגרה תהיה מאוד קשה. הרי אנשים לא עבדו חודשיים וכולם פה משפחות עם ילדים, הייתי בטוחה שיהיה צמצום. ומה זה לא! נדהמתי. העבודה הרבה יותר חזקה. מה שיותר מעניין זה שכולם חזרו באווירה כל כך טובה, בשלווה לא ישראלית, הכל בגוד וייבס. לא יודעת לומר בדיוק בכמה המכירות עלו, אבל זה מאוד מורגש שיש פעילות גבוהה ברחוב".
התקופה הזו מפצה על תקופת הקורונה?
"קיבלנו מענקים. להגיד לך שזה מציל אותי? זה סגר לי כמה צ'קים לספקים. העסקים בתחום עובדים על תזרימים של שוטף פלוס 30 או 60, אז החודשיים האלה ללא עבודה נתנו כאפה של חצי שנה אחורה וצריך לאפס את השנה. יש כאלה שבוכים על מר גורלם, אני מאלה שנותנים פוש. כל עשרת העובדים חזרו מחל"ת, אבל אני עובדת עם העובדים וממלצרת".
קיבלת הנחה בשכירות?
"התקשרתי לבעל המקום בתחילת המשבר ואמרתי שאשמח אם תהיה לו אופציה לפרוס לתשלומים את השכירות, כל הקלה תעזור. הוא אמר שיחשוב על זה. אחרי שבוע הוא התקשר ואמר שביולי יש חידוש חוזה והוא החליט לממש את האופציה להעלאה בשכירות. לא רק שלא קיבלתי הנחה, העלו לי את השכירות. אמרתי לו שהוא כנראה לא מחובר לקרקע, אבל אני לא מתווכחת. לפחות בארנונה קיבלנו הנחה. גם מתקשרים מהעירייה ומתעניינים".
חנות "הכל לאופניים" | כצנלסון 24 |
ב"הכל לאופניים" יושב אלירן מזרחי, שמוכר ומתקן פה אופניים כבר תשע שנים. "פתחנו שוב באפריל, חודש אחרי שהחלו הגבלות הקורונה", הוא מספר. "פקחים, משטרה, מג"ב, זה מה שהיה ברחוב. בלי אנשים, בלי כלום. ואז פקח הגיע אליי, כשאני עם כפפות ומסכה, ואומר לי: 'אתה לא יכול להיות פה. או שאתה יוצא או שאתה מקבל 5,000 שקל קנס'. אמרתי לו שגם אם מגיע בן אדם עכשיו, לא אתן לו להיכנס. אני מכניס את האופניים לתיקון תוך שימוש בכפפות ובמסכה. 'טוב, אני מזמין לך ניידת', הוא אמר והלך. לא הגיעה ניידת ולא נעליים. למחרת אותו סיפור".
מה גודל המכה?
"בימים אלה? 50% ירידה בנפח העבודה. אנחנו עדיין בקורונה, אין שום דבר חדש. קשה ברחוב, התנועה לא חזרה לעצמה. אנשים מפחדים להוציא כסף וגם לא רוצים להישאר הרבה זמן באותו מקום. אנשים מחפשים אופניים משומשים, אומרים לי: 'החזרנו את האוטו לחברה'".
קיבלת הנחה על השכירות?
"לא. אני משלם 3,000 שקל שכירות. אני משלם ארנונה של 700 שקל על 20 מ"ר וקיבלתי הנחה של 50% במארס".
טמבוריית עובד | כצנלסון 31 |
אחד העסקים הוותיקים ברחוב. דניאל לוי, בתו של עובד, מספרת שהמקום נחשב לחיוני ולכן לא נסגר במארס. "בשיא הקורונה עשינו משלוחים. פירסמנו הודעה בפייסבוק והצבנו שלט על הדלת שהזמין אנשים לקנות פה. המכירות מעט עלו בקורונה, כי כנראה לאנשים שיעמם בבית והם רצו לעשות שיפוצים - הייתה עלייה בקניות של צבע ושפכטל. רוב בתי העסק לידנו היו סגורים. היה בית עסק שהבעלים שלו ישב בחוץ וחיכה שיגיעו אנשים".
היה פיקוח הדוק ברחוב?
"כן, אנחנו קיבלנו דוח של 5,000 שקל כי פתחנו חלון כדי למסור מוצרים. עירערנו על זה. לפחות ויתרו לנו על חודש וחצי ארנונה ולא היינו צריכים לשלם פנגו".
מה המצב כרגע?
"הרחוב די חזר לעצמו, נראה שקונים רגיל. שמנו מחסום מול הדלת ולקוחות לא נכנסים. אנחנו מחטאים את המחסום ואת הכסף עם אלכוהול, עוטים מסכה. אנחנו 24 שנה פה, משלמים משכנתה של כ־4,000 שקל בחודש, ועוד מעט עושים פה פינוי בינוי אז נקבל חנות גדולה יותר. בכל מקרה, אבא שלי רוצה לסגור, אז אני מקווה שאני אמשיך פה".
מאיר בר אילן עיצוב שיער | כצנלסון 49 |
מאיר בר אילן עובד לבד במספרה שלו כבר 34 שנה. הוא משלם 5,000 שקל שכירות בחודש ו־1,100 שקל ארנונה לחודשיים על שטח של 30 מ"ר. "כדי לחסוך, הורדתי את השלט של המספרה" הוא אומר, "חסכתי כך מאות שקלים אגרה" (133 שקל למ"ר לשנה, מ"ק).
איך הולך מאז שחזרת?
"פחות אנשים נכנסים, יש ירידה גדולה בתנועה. אני לא יכול לאמוד את זה אבל זה ברור, לקוחות שאני מכיר הרבה זמן פשוט לא מגיעים יותר. יש כאלה שפוחדים להיכנס למקומות ציבוריים, יש כאלה שניסו ספרים שבאו אליהם הביתה ועברו אליהם, יש כאלה שצבעו בבית, חוסכים כסף. כולם במצב לא קל".
מתפרת שון צעירי | כצנלסון 59 |
שון צעירי, בעל מתפרה שקרויה על שמו, מספר כי "זה התחיל מוזר. פורים, התקופה עם בלגן תפירת התחפושות והתיקונים, נשארתי לעבוד בלילה - ופתאום נגמר פורים וכצנלסון ריק. שקט, דממה. לקחתי את זה בגישה של חופש גדול והרשיתי לעצמי ליהנות מהתקופה. חזרתי למושב, טיילתי בשדות עם האישה שלי, הייתי עם האחים שלי והכנתי מסכות עם אמא שלי. מאז אני מחלק מסכות למבוגרים פה ברחוב".
נשמעת חוויה חיובית.
"לי הקורונה עשתה הכי טוב, חזרתי לייצר בגדים והגדלתי פה מאוד את המלאי שאני מוכר. גם שיניתי את שיטת העבודה, היה לי שירות גיהוצים שוויתרתי עליו כי בקורונה הבנתי שהוא עושה לי בלגן ופחות מכניס. עיצבתי את המקום מחדש, התחלתי לעשות משלוחים למבוגרים בתקופה של הקורונה. גם העליתי מחירים".
והמצב חזר לשגרה?
"חזרו אליי כל הלקוחות. אנשים צמאים לחזור לרחוב, אבל הם פחות קונים ויותר מתקנים. הייתה תקופה שאסור היה למדוד בגדים בחנויות אז היו מודדים פה ועשיתי להם את התיקון במקום. אני יודע שנסגרו פה שתי חנויות בגדים, שתי מספרות וגם סטודיו לקעקועים. אנשים רכבו על זה קצת. לא צריך ליפול מחודש־חודשיים".
מסעדת מיץ מרק | כצנלסון 49 |
אחד מבתי העסק שהכי מזוהים עם הרחוב הוא מיץ מרק, מסעדה טבעונית בת חמש שנים. לקוחות קבועים מצטופפים בה ובצהריים קשה לשמור שם על מרחק. "אמרתי לאשתי שלא נוכל להרשות לעצמנו לסגור שוב אם יהיה גל שני. עדיין לא קיבלתי פיצוי", מספר ניסים בן כהן, הבעלים. "הרחוב מתחיל לתפוס תאוצה טובה, אבל כל העסקים מאוד מפחדים מגל שני".
בשיא המשבר הם ניסו משלוחים, "אבל הם לא היו משתלמים והפסקנו די מהר", הוא אומר. "העסק הצטמק ב־85% וההוצאות הקבועות המשיכו לרדת. אנשים הדביקו לנו פתקים על הדלת: 'מתי אתם חוזרים'?. יש לקוחות שרצו לתת לנו כסף ולפדות אותו כשנחזור לפעול, זה מאוד ריגש אותנו, יש פה קהילה".
קיבלת הנחות?
"אני משלם כל חודש 7,000 שקל שכירות ל־34 מ"ר ו־1,400 שקל ארנונה. ויתרו לנו על ארנונה לשלושה חודשים ויוותרו גם על החלק היחסי במס השילוט, שעומד על 900 שקל בשנה. אני גם משלם מס כיסאות־שולחנות: 1,600 שקל בשנה".
איך היה לחזור לפעילות?
"אני אוהב את כצנלסון, הוא גם רחוב ראשי וגם מספק שכונתיות, מה שרחובות ראשיים לא נותנים לרוב. זה מביא לכך שהאנשים הם אורחי קבע, והם התגעגעו לאוכל. הפתיע אותנו שקצב העסקים חזר לקדמותו, היינו בטוחים שתהיה ירידה. כשהספקים הגיעו ומילאו את המקררים הייתה תחושת ריסטרט מאוד מיוחדת".
מסעדת פאפאסן | כצנלסון 59 |
הקורונה הכתה חזק במיוחד בעסקים חדשים. יואב גוטמן הוא אחד מארבעה שותפים, הבעלים של פאפאסן, בר־מסעדה אסיאתי שקם בדצמבר 2019 במקום בר האוטו, שהיה בבעלותו. "המשבר הביא איתו צרות אבל גם התייעלות", הוא מספר. "לא היו לנו משלוחים והתארגנו מהיום למחר ובנינו מערך משלוחים לא רע בכלל. גם עברנו משוטף 60 ו־45 למזומן או לשוטף פלוס 15. זה טוב לספק שלא צריך להיות בנק וגם לבעל העסק - שיודע מה התזרים האמיתי שלו. המשבר יקרה עוד 4-3 חודשים. אנשים יצטרכו לשלם סכומים גדולים לספקים או לסגור את העסק".
ומה קורה עכשיו?
"כשהתחלנו לעבוד המקום היה כל כך מלא שאנשים לא הצליחו להזמין, ואחרי הקורונה הלכנו אחורה. הקהל שלנו, שהוא מעט יותר בוגר, עדיין חושש לצאת מהבית. אבל כל יום זה הולך ומשתפר. ירדנו ב־80% בשבוע החזרה הראשון. עכשיו אנחנו בירידה של 60% לעומת טרום הקורונה. נאלצנו להתחיל מההתחלה, פתאום קיבלנו מכה שהורידה אותנו למטה. מחקה אותנו ממש".
קיבלתם הנחות או מענקים?
"לא שילמנו חודשיים ארנונה, אבל פתחנו בדצמבר אז אנחנו לא עומדים בקריטריון לאף פיצוי מהמדינה. אני משלם 4,700 שקל ארנונה ו־17 אלף שקל שכירות לפי 190 שקל למ"ר, די נמוך לפריים לוקיישן. חבל שאין ברחוב עוד נכסים בגודל הזה".
250 : עסקים
14,200 מ"ר: שטח כולל של העסקים
57 מ"ר שטח ממוצע לעסק
300-150 שקל: עלות שכירות למ"ר
325-180 שקל: עלות ארנונה למ"ר
