מתגברת ומתבגרת

בין השרדונה הצונן ב"יינות אילת" לפאי הלימון המדויק בפטיסרי "אלימי", כשאני עוד מנסה לספור בראש את שלל הלחמים והמאפים שטעמנו במאפיית הבוטיק "ברויטמן", אני זוכרת שאמרתי לעצמי: "תקשיבי, בטוח חטפת מכת שמש. כי איך זה יכול להיות שכל כך צרפתי לך בפה, ואת באילת?". אבל כיוון שהחום ישב עליי כבד כמו שמיכה צבאית, וכיוון שהרי אדום הקיפו את הים הכחול מאוד ‑ הבנתי שאני אכן בעיר הדרומית, ושמעולם לא היה לי כאן כל כך טעים. אולי מפני שלא ידעתי לאן ללכת, אבל עכשיו, אחרי סיור לכמה מקומות טובים שאליהם באים האילתים כשמתחשק להם משהו טעים, חזרתי למרכז עם סודות שכדאי שאחלוק גם איתכם.

אילת מתגברת יפה על עקבות הסופה שהכתה בה בחורף והותירה נזקים של מאה מיליון שקל. הישראלים מגיעים, ובבתי המלון יש תפוסה גבוהה (כמובן בהתאם להנחיות השעה, על פיהן 70 אחוזי תפוסה זה המקסימום). נכון, העיר עדיין מלקקת את פצעי הקורונה ומתמודדת עם 40 אחוזי אבטלה, אבל מקומות מתחילים לחזור. בחופי הים מברישים את החול ואת האבנים הקטנות והם כמעט בתוליים ואף נקיים מכיסאות או שמשיות, שעדיין צריכים להגיע לאחר שכל הציוד הקודם נהרס בסופה. "אנחנו מרגישים בחוף ממש כמו לפני 40 שנה, כשהיינו ילדים", אומרים אילתים ותיקים, ונדמה כי מצידם הכיסאות, לוחות הדק והשמשיות יכולים להתעכב עוד קצת, ולהאט את זליגת השנים.

אבל לנו אין יותר מדי זמן לנוסטלגיה, כי יש לנו משימות לבצע.

בגדול, מה שהאילתים אומרים עכשיו זה: "אילת היא לא רק ריף דולפינים, מצפה תת־ימי ושונית אלמוגים. תנו לנו לקחת אתכם למאפיות ולמעדניות הסודיות שלנו, למקומות שאפשר לקרוא להם 'בוטיק' לא כי הם פלצניים, אלא כי הם יוניק. תנו לנו להכיר לכם את אילת הטעימה, שרק מי שגר כאן מכיר. כן, כן, תקבלו בהמשך גם דולפינים ששוחים במפרץ וסתלבט על החוף, אבל קודם קצת הפתעות".

אלימי פטיסרי. עוגת שמרים עם יותר שוקולד מבצק

אילת מצטרפת לטרנד הגלוקלי, זה שאומר שסוד החיבור בין המטיילים לבין נקודות הציון שנכנסות בסופו של יום לווייז של הלב, עובר דרך האנשים שמפעילים ועושים את המקום: האופים, הקונדיטורים, השפים, מוכרי היין ובעלי דוכני המזון ‑ כמו בשווקים קטנים באירופה או בדרכים הצדדיות של ארצות־הברית.

המטרה היא לגרום לנופשים לצאת מבתי המלון, שהפכו למין "כלוב זהב" עם לובי ומועדוני ילדים. מה גם שעכשיו קצת קשה לעשות אגאדו בבריכה ולהצטופף בחדר האוכל, וזה הזמן להזרים חמצן לעסקים המקומיים.

"התייר השתנה", אומר לי יוסי חן, מנכ"ל תאגיד התיירות אילת. "אנשים נוסעים לעיירות מעבר לים ומחפשים את הקפה השכונתי, את המעדנייה, את המסעדה שהמקומיים אוכלים בה, וכאן את השיפודייה והפלאפל שכל אילתי מכיר, וזה מה שאילת לומדת לתת עכשיו. נפתחים כאן מקומות שבהם המטיילים יכולים להתערבב עם המקומיים על ציר של קולינריה, יין, אמנות, מוזיקה, תיאטרון ועוד.

"אילת הולכת והופכת מעיר תיירות מלוקקת עם מלונות גדולים ומרוחקים, לעיר של אנשים עם חספוס, בשילוב עם תרבות ומופעי רחוב", מדגיש חן. ולכן, במידה שהקורונה תאפשר, יהיו כאן בקיץ מופעים באוויר הפתוח של הזמרים הכי גדולים, שבעבר הופיעו רק במלונות. לקראת הסתיו מתוכנן פסטיבל בירה ענקי עם הבר הכי ארוך בארץ וארבעה מופעים בכל ערב. בין פעילויות החינם שאפשר למצוא כרגע בעיר: יוגה על קו הים, בוקר ופילאטיס מול הים עם השקיעה, סיורי אמנות, מסיבת אוזניות על הטיילת, סיור חתירה בסאפ, הופעות מוזיקה במגוון סגנונות, הפעלות לילדים וקבלת שבת בחוף.

יינות אילת. הופעות ג'אז בין הבקבוקים

יינות אילת: יין ואמנות

את החזון של חן תמצאו בחנות "יינות אילת", בבעלותו של ערן לס, שמגדיר את המקום "בית יין קולינרי". חלל מעוצב ושמח, שטוף אור ונושא על כתליו אוסף מרהיב של יצירות אמנות, לצד מדפים עמוסי כל טוב ‑ משימורי דגים וגבינות, דרך חמוצים, כבושים, וכמובן יינות ממיטב היקבים הישראליים, שגם משווקים מכאן למסעדות ולבתי המלון. "כולם אומרים לי, מה זה? חנות יין, קפה, גלריה? אבל אני כבר כמעט 20 שנה מחליט לא להחליט", אומר לס, שעזב את תל־אביב לטובת אילת ומימש בה אהבתו ליין. "הצלחנו לייצר באילת תרבות יין, וכל חובב יין שנוחת בעיר מגיע לכאן, בין אם זה לסדנאות, להופעות בלוז וג'אז בשילוב מזיגת יינות מתחלפים, וכמובן למסיבת היין המסורתית שלנו במסגרת שבוע היין של אילת שהנחלנו", הוא אומר. מזה שמונה חודשים המקום גם משתף פעולה עם תיאטרון אלעד המקומי, המעלה כאן הופעות אימפרוביזציה קברטיות בהשתתפות הקהל, ובימי שישי החנות מקבלת אופי של בר יין שבו ניתן לפתוח בקבוק במחירי החנות וליהנות מהמטעמים המוגשים.

יינות אילת, הבורסקאי 17, 08-6330155, א'־ה' 08:00־19:00, ו' 08:00־16:00

מאפיית ברויטמן: 15 סוגי לחם

קמפינג מדבריא. לינה משפחתית במקום מסיבות

יובל זיו, האופה של ברויטמן, מוציא מהתנור מגשים עמוסים בבורקסים של גבינות ועלי מנגולד, כשאנו פולשים למטבח המאפייה שלו. אל דאגה, מסכה פק"ל ומרחק בטוח היו חלק מהדיל. לפני שש שנים הוא עבר מעסקי הצלילה אל תלוליות הקמח ויריעות הבצק, והתאהב. עשרה עד 15 סוגי לחמים אופים כאן, בהם גם לחמי מחמצת, לחמי כוסמין, לחם מופחת פחמימות של שקדים ופשתן ולחם נטול גלוטן. "בימי שישי הכי עמוס כאן, כי כולם באים לקנות את החלות שכל מי שטועם אותן מתמכר", אומר זיו, ומגלה שברויטמן (איש לחם) הוא שם משפחת סבו מצד אמו שעלה מפולין. "זה מקום עלייה לרגל למקומיים, ולפני הקורונה גם תיירים הגיעו, ואני בטוח שהם עוד יחזרו". אל תוותרו גם על הבורקסים המושלמים ועל הלחמים בעלי הקרום הקשה והתוך הרך. המקום חלבי וכשר, הכל על בסיס חמאה ושמנת, בלי תחליפים.

מאפיית ברויטמן, אלמוגים 17, 053-9377512. כל יום עד 19:00, בשישי עד כניסת השבת. כשר.

אלימי פטיסרי: מאפים מהריוויירה

השף פטיסרי אברהם אלימי נולד באילת, אבל כשהיה בן ארבע הוריו עזבו לניס שבצרפת, ובכך למעשה לשו במו ידיהם את עתידו, שכן אלימי, שעד גיל 22 גדל על ברכי האפייה הצרפתית, הפך את הפטיסרי למקצוע, וחזר לאילת כדי לממש את אהבתו לבצק ולמתוקים. כאן הוא מכין מאפים צרפתיים לעילא, והריח החמאתי שמקבל את פנינו בקונדיטוריה הקטנה מוכיח שאי־אפשר לטעות במקורות. "אנחנו כשרים, אני אופה רק עם חמאה ולא משתמש בכלל בביצים", הוא אומר, ובכלל ממליץ לכם לבדוק טוב תאריכי תפוגה של ביצים.

סירת הזכוכית של ישראל ים. חגיגת דגים

אחרי שהיה קונדיטור שכיר במלונות בעיר למשך עשור, שימש כיועץ האפייה של רשת גרג וניהל את מגמת הקונדיטוריה בשלוחת אוניברסיטת בן־גוריון באילת למשך שבע שנים, הקים לפני שנתיים וחצי את חלקת האלוהים שלו, ומאז ידיו מלאות קמח ועבודה כשאשתו אריאלה וילדיו עובדים לצידו. ומה האילתים קונים? "את עוגת השמרים שיש בה יותר שוקולד מבצק. בקורונה אנשים כל כך היו חייבים את העוגה הזו, שעשינו משלוחים", הוא אומר ומשדל אותנו לטעום עוד חתיכה מפאי הלימון המצוין, לתקוע עוד כפית בסברינה, שאותה הוא מחזק בפקק של רום צרפתי אמיתי, ולקחת לדרך גם פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר.

אלימי פטיסרי, האורגים 1, 053-9377512, א'־ה' 08:00־13:00, 16:00־20:00, שישי וערבי חג 08:00־16:00.

קמפינג מדבריא: שקט ומזגן

כחלק מהתיירות שיוצאת מבתי המלון הגדולים אל המרחב הפתוח, ניתן למנות גם את זליגת המטיילים בעיר, צעירים או משפחות עם ילדים, לכיוון האכסניות המשודרגות בעיר. מגמת האכסניות והמוטלים שמחליפים את בתי המלון הגדולים והיקרים נולדה בעקבות תיירות הלואו־קוסט מחו"ל, כשנוצר הביקוש ללינות זולות. במקום אחד כזה ביקרנו גם אנחנו ‑ קמפינג "מדבריא", שבפתח שמורת "מסיב הרי אילת", ליד חוות הגמלים הוותיקה. בדרך ראינו שבונים כאן את מלון גורדוניה אילת.

ריף הדולפינים. התחשבות בסביבה

"חיפשנו אסטרטגיית יציאה מהקורונה, והחלטנו להסב את המקום למתחם אוהלים ללינת שטח. לפני הקורונה עשינו כאן מסיבות עם 6,000 איש ודי־ג'יי, אבל עכשיו השקט שולט ואפילו מוזיקה במערכת השמע אין לנו, כי חשוב לנו לספק לאורחים חיבור לטבע", אומר תומר נבו, מנהל המתחם.

במקום 13 אוהלים עם מיטות פוטון ומזגן, שניים מהם משפחתיים ומיועדים לשמונה אנשים. אפשר גם להביא אוהל מהבית ולקבל מזרנים ומזגן נייד ב־50 שקל ללילה. מחיר אוהל לארבעה: מ־350 שקל ללילה. יש שירותים ומקלחות נקיים מאוד, מטבח משותף עם מקררים ומקפיאים, מנגלים, ובעתיד יוקם חניון קרוואנים. אפשר לשכור מצעים ולהוסיף ארוחת בוקר.

לפרטים: www.midbarya.co.il

|

אילת בלי ים זה כמו קורונה בלי מסכה. הנה שתי תזכורות רטובות ושוות

ריף הדולפינים: שקט וחיוכים

כשאורן, הסקיפר של סירת המרוץ השייכת ל"ישראל ים", לקח אותי לסיבוב שבמהלכו הגענו עד הגבול עם ירדן, ואף צפינו באחוזת הקיט המגודרת בשדרת עצים עבותה השייכת למלך ירדן ‑ שיא הסיור היה עגינה בריף הדולפינים. התמזל מזלי ופגשתי ביונקים התבוניים האלה, שנדמה כי חיוך תמידי תלוי על פניהם. הם רקדו למולי, קופצים בשמחה מתוך המים ומציגים סנפיר גאה אל העולם, ובעיקר משדרים שעסקים כרגיל לאחר הסופה הגדולה. כן, הסופה השפיעה על הדולפינים הרבה יותר מהקורונה, שכן היא החריבה את כל פינות המסתור, המזחים והכניסות והיציאות לריף שהיו רגילים אליהם, ולקח להם קצת זמן להסתגל בחזרה.

ריף הדולפינים באילת הוא אתר ייחודי בארץ ובעולם, שבו הדולפינים נכנסים ויוצאים אל הים הפתוח, אבל חוזרים להתקהל כאן. גם קהל המבקרים שמגיע אל החוף נהנה משקט מדיטטיבי כמעט. אפשר ללכת כאן על המזחים הצפים, ליהנות במתחם "סתלבט על המים" מטיפולי וואטסו בבריכות עם מים מסוגים שונים (מים המלח, ממפרץ אילת, ומי גשם מתוקים), לשחות ולצלול עם הדולפינים, וכל זה בחוף בלי מנגל, בלי מוזיקה ובלי רעש. הכל תוך התחשבות מרבית בסביבה.

פתוח כל יום בשעות 09:00־17:00. החוף ללא מציל, ילדים מתחת לגיל 15 חייבים בהשגחת מבוגר. הכניסה בתשלום. לפרטים: 08-6300111.

סירת הזכוכית של "ישראל ים": במחירי קורונה

ל"ישראל ים", חברת השיט המשפחתית שמפעיל כאן משנות ה־80 ישראל ברנשטיין, יליד אילת, יש גם את "ספינת הזכוכית" שמציעה טיול בן שעתיים (לא חוויתי אותו, מבטיחה שאחזור) שמגיע עד הגבולות עם ירדן ומצרים, שמורת האלמוגים, אזור טאבה וכמובן ריף הדולפינים, כאשר בכל אזור צופים מהסיפון וכן מתחת לפני הים באנסמבל מפעים חושים של דגים, אלמוגים, דולפינים ועוד חברים בעלי סנפירים, ובעיקר כעת בעונת ההשרצה, החגיגה גדולה ופורייה. הסירה מטופחת מאוד, יש כאן מזנון עם מחירים ממש נוחים (חצי ליטר בירה ב־15 שקל, ברד בכוס גדולה ב־5 שקלים, נקניקייה גדולה בלחמניה ב־12 שקל) וכן נגישות מלאה לנכים, כולל מסכים שמקרינים על הסיפון החיצוני את נפלאות מעמקי הים.

מחירי מבצע לימי קורונה: 50 שקל למבוגר, 40 שקל ילד. כל יום, בתיאום מראש: 08-6332325.