קראתי את רשימת הביקורת שכתב איתי זיו על הספר 'מסתערבים' מאת מתי פרידמן (19.6) - ונדהמתי. לא מתיאור גבורות אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח (הלוא הם המסתערבים הנ"ל), אלא מסילוף גמור של חלק מתיאור המציאות שמביא המחבר, ומצטט המבקר. אחדים מחברי המחלקה הערבית הכרתי אישית. בניגוד גמור לאמור בספר (ובביקורת), הם חיו בתקופת פעילותם בקיבוץ שבו נולדתי, עין החורש, כפי שהיה מקובל אז לגבי מחלקות אחרות של הפלמ"ח. המחבר כותב (כך מצטט המבקר): "מבחינת האשכנזים שאיישו את הפלמ"ח, חבקוק וחבריו - ילידי דמשק, חלב, תימן וירושלים - הם 'אחרים' כמעט אולטימטיביים. לכן, הם מיאנו, למשל, לארח את המחלקה בקיבוציהם בטיעונים קלושים". מה לעשות, זה פשוט לא נכון. עיון מהיר בגוגל, ערך "המחלקה הערבית", מפרט: תחילה שהתה המחלקה בהזורע, אחר כך באלונים וביגור, ולבסוף בעין החורש. כולם, מה לעשות, קיבוצים (עד היום). שם הכרנו אותם והתיידדנו. היינו צעירים, קרובים לרובם בגילנו, בילינו סביב המדורות שלהם ושתינו מהפינג'אנים שלהם לא מעט. אפילו קשרים רומנטיים נרקמו אז בין אחדות מאיתנו לבין אחדים מהם (אתם מתארים לכם? אשכנזיות, פריבילגיות, בנות לחלוצים מוורשה!). את חבקוק כהן, אחד מגיבורי הספר, זיהיתי מיד בתמונה שבעיתון. שמענו על מותו וכאבנו אותו.
קל לכתוב. קל להשמיץ. רק לבדוק דברים לפני שכותבים אותם קשה, כנראה. וגם לקרוא קשה.
עמירה הגני, גן שמואל
