נפעל לפי ההנחיות, רק שהן לא יכחידו אותנו
"הקמתי את אואזיס לפני תשע שנים. מאז כל יום אני עובדת כשפית ובאמת חשבנו שראינו הכל: שרדנו מלחמות, מיתונים וכל מה שביניהם, אבל מעולם לא פחדתי כל כך שאאבד את המסעדה שלי.
כולנו עברנו את הסגר, ולצערי הרב מקומות רבים לא שרדו. אלה שכן — התעוררו לתל־אביב אחרת. הם התחלקו לשתי קבוצות: האנשים שהיו אסירי תודה על שהצליחו לשמור את העסקים למרות הקושי ועמדו בכל ההנחיות, והקבוצה השנייה של מסעדנים שמיד אחרי שהסתיימו ההגבלות פשוט השתגעו, הלכו למסיבות ושמו פס על ההנחיות. אני רואה כשלים רציניים מצד הממשלה. לקח יותר מדי זמן לקבלת החלטה על סגר, וגם אחרי שהסתיים נדרשו שבועות עד שהחליטו על הגבלות והתחילו לאכוף אותן ברצינות. מעט מדי ומאוחר מדי. ועכשיו כולנו משלמים את המחיר עבור התעלמות מן המובן מאליו. תרצו או לא, לנגיף לא אכפת אם אתם משועממים, אבל זו המציאות, ועד שאנשים יבינו שהעולם השתנה ועלינו להשתנות יחד איתו העסקים, הכלכלה והחופש להתאסף ייפגעו עד שלא יוכלו להתקיים יותר. אני מתכננת שאואזיס תהיה פתוחה לעוד שנים רבות. נפעל לפי כל ההנחיות, אבל אני מקווה שהן לא יובילו להכחדת הענף כולו".
לעסקים שיקרסו לא יעזרו מכונות הנשמה
"ביבי, גנץ ואשכנזי: אני והקולגות שלי בענף המסעדות מצפים מכם למצוא פתרונות יצירתיים וענייניים יותר, כאלו שלא יפגעו במשפחות רבות. זאת שעת חירום, מלחמה. מדובר במצוקה של עשרות אלפי מסעדנים, אשר נחלקים לכאלו שכבר קרסו ולאלו שעתידים לקרוס. המסעדה שלי בכפר־סבא, לדוגמה, מכילה 380 מקומות. כרגע, על פי התקן החדש נוכל להושיב 50 איש. בפועל, מדובר בצו סגירה במסווה של אישור פתיחה. הרי המזגנים, הגריל והארנונה — כולם עובדים, ועל כולם בסוף נדרש לשלם. בשורה התחתונה, זה כבר לא מנורות אזהרה, זאת הקרסה של התחום. לעסקים אחרי שיקרסו לא יעזרו מכונות הנשמה".
עדיף לי לשבת בבית מאשר להפסיד עוד כסף
"המקום שלי מכיל למעלה מ־120 איש. מאז מכת הקורונה שהשביתה לנו את המסעדה ישבנו בבית ולא התפרנסנו, אבל המשכנו לשלם שכר דירה, מסים, ארנונה וכל שאר ההוצאות, וגם הוצאתי את כל העובדים לחל"ת.
כולנו ישבנו בסגר. חשבתי שזה ייקח שבוע־שבועיים, זה לקח חודשיים. ואז הברקנו את המסעדה, הורדנו כיסאות מהשולחנות, הדלקנו מזגנים, את הטאבון והגרילים ופתחנו את המקום עם המון תקווה בלב שהנה חוזרים לשגרה. החזרתי חלק מהעובדים להתחיל להריח את העסק, וזרמתי עם הרבה חששות בלב, עם הרבה נזק כלכלי שסחבתי מהסגירה בימי הקורונה, וגם לא קיבלנו שום פעימות, שום גרוש. עכשיו שוב מפילים עלינו טילים חדשים — כשמקסימום מאשרים עד 50 איש במסעדה. זה אומר שעלי להוריד את השלטר, לכבות את המזגנים ולסגור את המסעדה. עדיף לי לשבת בבית מאשר להמשיך להפסיד כספים. פשוט לא שווה לפתוח, חלאס. 50 איש גג זה לא מכסה את הוצאות השכירות, החשמל והעובדים, אז בשביל מה לפתוח? זו גזירה של הממשלה על המסעדות — בשורה התחתונה הם אומרים: תסגרו!".
50 איש זה לא ריאלי - זה התעללות
"הבנתי שאני צריך להיות זהיר בתהליך הפתיחה, ולכן פתחנו תחילה רק את הבייקרי ונזהרנו מפתיחה רשמית של כל המתחם הענק, ופתחתי רק חלק שמשרת עד 250 איש. אבל עכשיו הגל השני והגזירות החדשות לא מותירים לי ברירה אלא לחזור אחורה — כי 50 איש מקסימום זה לא ריאלי, זה התעללות בענף שלנו. זה לעבוד בהפסדים עצומים. בלתי אפשרי יהיה לעבוד כך לאורך זמן. זה לא ישאיר ברירה אלא לסגור ולשלוח שוב הביתה את העובדים שכבר החזרתי. לאן נגיע עם כל ההגבלות האלה? איך רוצים שאמשיך לפרנס את העובדים ואת המשפחה שלי? ברור שזה לא יכול להימשך לעד. אנחנו נקרוס!".
נותרנו בתחתית שרשרת המזון
"ישבנו חודשיים וחצי בבית, המלון נעול, המסעדה ארוזה בארגזים, טבחים וצוות מלון בחל"ת עם החרדה שכל זה לא יחזור עוד. אז חיכינו בסבלנות. ולמרבה השמחה חזרנו לפעילות והתחלנו לבשל. מאז חזרה המסעדה זכינו לתנועה ערה ולחיבוק הקהל, אבל תחום המסעדנות עומד שנייה מנפילה לתהום. כולם מבולבלים: חלק שינו קונספט, חלק לא פתחו, והשאר תלוי בחסדי השרים ומנכ"לי המשרדים שככל הנראה לא ירדו אל העם ואינם מחוברים למציאות. נדמה כי השאירו את תחום ההסעדה בתחתית שרשרת המזון. התקנות החדשות יגרמו לקריסה: איך מצפים מאיתנו לשרוד עם 50 אנשים בערב?".
לא כדאי לי לפתוח את המסעדה ל־50 אנשים
"אין מישהו בבאר־שבע שלא מכיר את המסעדה. היא משתרעת על שטח של 1,000 מ"ר, יש בה אווירה של בר ומסעדה שמכילה 250 איש. כשפתחו את הסגר חששתי ופתחתי אחרי כולם כי רציתי לראות מה קורה. בדיעבד, מצטער שפתחתי. היה עדיף להישאר סגור כי החודש הפסדתי קרוב ל־150 אלף שקל. עכשיו, עם ההגבלות החדשות של 50 איש, רוב הסיכויים שהמסעדה תיסגר. אין כדאיות לפתוח מסעדה לכמות קטנה של אנשים. אני מסעדן בנשמה מגיל 13, אבל כשזה מגיע למצב שאתה מביא כל חודש כסף מהבית אין הרבה אפשרויות. המסעדה היא החיים שלי, זה לא פשוט לעשות אבל לפעמים אין ברירה. המדינה אוכלת יושביה ויורקת עלינו, העצמאים, שמחזיקים אותה".
הישראלים שהחליטו לפתוח מסעדות חדשות
בין שלטי "למכירה" ו"להשכרה" שתלויים מחוץ לחנויות הסגורות בשוק מחנה יהודה בירושלים ניתן לראות בימים אלו שלט מעוצב ומפתיע שדווקא מבשר על פתיחת מסעדה חדשה.
"חומוס הנמר", שנפתח לאחרונה, גרם לרבים להרים גבה בשל התזמון. "התחלנו לעבוד בינואר ואמרנו שניקח זאת לאט ונפתח במארס. נכנסנו לשלב השיפוצים כשפרצה הקורונה ונתקענו", מספר הבעלים, נדב יחיא. "החלטתי ללכת על כל הקופה. ברור שאני פוחד מהקורונה. אבל לא לקחתי את זה לא למקום מתמסכן, אלא לקחנו את תקופת הקורונה כדי לדייק את החומוס, עבדנו להחזיר את הרומנטיקה לאוכל". יחיא לא לבדו: גם ארז שדו, ממושב דבורה, פתח עכשיו את מסעדת “זמן בשר”. "זה סיכון מטורף, אבל אנשים צריכים לחיות, חייבים לשמור על שגרת חיים מינימלית", הסביר. "אין אחד ששמע שאני עומד לפתוח מסעדה חדשה ואמר שאני נורמלי, אבל אני הולך עם הבטן ומאמין שהמסעדה תצליח".
יעל פרידסון וישראל מושקוביץ
