ילדה של אבא

משפחת ברנס עומדת בתחנת דלק. אבא רוני מחבק את הילדים, והבת הבכורה אנג'ל, נותנת את האות למצלמה, "קדימה!" "ברוך אתה ה' מתיר אסורים", אומר רוני בחיוך, הילדים צועקים "אמן". בתוך שלושה ימים יש לפוסט הזה באינסטגרם 31 אלף לייקים והיד כמובן נטויה. הרגע הוא השתחרר מהכלא אחרי מאסר של תשע שנים שריצה בגלל הונאת מס בסך 270 מיליון שקל וביציאה מחכים לו לייבים באינסטגרם ל־360 אלף עוקבים וסרטוני טיקטוק לכמעט 610 אלף מעריצים של הבת שלו.

לפני שנכנס למאסר הפנים שלו כיכבו במהדורות החדשות, "הונאת המיליארד", בפי כתבי הפלילים. אנג'ל הייתה בת תשע ולפלאפון עוד היו מקשים. עכשיו הוא אבא של כוכבת רשת. הרבה דברים קורים כשאתה סגור בתא כל כך הרבה זמן. ברנס זוכר את היום שנכנס אליו. "עברתי מבית גדול מאוד לקופסת גפרורים עם עוד עשרה אנשים", הוא מתאר, "ואני שומע את ההוא צועק, 'השותף שלי פה', ואחר צועק, 'השותף שלי שם‘, לא הבנתי. כולם פה אנשי עסקים? מתברר שהם התכוונו שותף לפריצה, שותפים לעבירות. אני היחיד שהוא איש עסקים. ואז מתחילים הגעגועים. פתאום סופרים אותך. אתה צריך לעשות סוויץ' ולהגיד לעצמך שהחיים שהיו לי נגמרו כרגע, זה מאוד קשה אבל אם אתה לא עושה את הסוויץ' הזה אתה יכול להשתגע".

"שתבינו, בבת־מצווה שלה לא הייתי! פיספסתי את הלידה של הבן הקטן שלי", הוא ממשיך. "לא לקחתי אותם לגנים, לא ראיתי את הילד גדל, הילד חשב שהטלפון זה אבא שלו. ברגע שלוקחים לבן־אדם את החופש אתה מבין מה זה חופש. תני לי כוס מים ולחם יבש, אני מעדיף, ולא לעבור על החוק. אני באמא של הטראומה. אתם הייתם סגורים איזה חודש בבידוד וטיפסתם על הקירות, ועוד היה לכם נטפליקס".

הרגע הכי קשה מבחינתו היה מול אשתו, דיאנה. הם נפגשו לפני 21 שנה בתחנת דלק באשדוד כשהיא עבדה שם. "תיחקרתי את המנהל, מה היא אוהבת? שווארמה בלאפה. הייתי שולח לה שווארמה בלאפה" הוא צוחק. "היה לי קשה להסביר לאשתי מה עשיתי. החלטתי שאין יותר אפור או שחור, יש רק לבן ועכשיו צריך להתחיל לספר לה את כל האמת - שאני הולך לשבת בכלא, כשיש לנו כבר ארבעה ילדים והחמישי בדרך, זה להפיל עליה תיק זה לא הוגן. ושם התפרצתי בבכי. היא ידעה שבעלה הוא איש עסקים נורמטיבי וזה בא לה בבום".

איך התנהלתם בבית בזמן הזה?

אנג'ל: "אנחנו חמישה אחים וזה הוציא אותנו מאיזון. כל אחד מאיתנו לקח את זה אחרת. אני ניסיתי תמיד להיות האבא של הבית, להיות במקומו, למלא את המקום שלו. אפילו למלא את מקום הבן זוג של אמא. היה קשה כי היו הרבה משברים. גם כלכלית. הייתי צריכה לעבוד. אמא שלי ואבא שלי סמכו עליי ונתנו לי לעשות בגיל 12 דברים שילדים בני 20 לא עושים".

מה למשל?

אנג'ל: "ללכת לעבוד עד אחת בלילה, מי ייתן לילדה בת 12 שלו לעשות את זה? מה זה הדבר הזה ללכת להצטלם 12 שעות בשביל 50 שקלים, והייתי עושה את זה כי הייתי צריכה את ה־50 שקלים האלה!"

12 שעות בשביל 50 שקל?

אנג'ל: "לאיזה משהו באינסטגרם. והערכתי את ה־50 שקל האלה, ולאט־לאט גדלתי. מ־50 ל־100, ומ־100 ל־1,000 ואז ל־2,000. ואבא הוא זה שנתן לי מוטיבציה, הוא היה המדריך שלי בטלפון. אם אני נשברת הוא ישר מתקשר, הייתה לו אינטואיציה! איך אתן מסבירות את זה שבאותו רגע שעשיתי תאונת דרכים הוא התקשר אליי?"

רוני: "זה פשוט לא ייאמן. זה כמו בסרט".

אנג'ל: "היו רגעים קשים, אבל הייתי צריכה להראות לו שהכל טוב איתי".

למה?

"כי מה אני אוריד אותו? כמו שהוא לא יגיד לי עכשיו 'קשה לי ורע לי'. אתמול שאלתי אותו אם היה לו מקרה של רצח בכלא. הייתי בטוחה שהוא במקום תותים ומשחקים שם דוקים".

מתי הבנת שלא?

אנג'ל: "לפני יומיים הוא סיפר לי, כשהוא יצא. הוא לא סיפר לי כלום, שיחקתי אותה מוח קטן. מה הייתי צריכה לחשוב שהולכים להרוג אותו כל רגע?"

× × ×

שבוע אחרי שיצא משערי בית הסוהר, היא כבר מתכננת את מסיבת השחרור. "הכי פלצנית בעולם. כל הרצפה ורדים, כמו לקיילי ג'נר, ושף, וסושי, וקינוחים ועוגה מפלצתית - רק פלצנות, בשבילנו אבל, לא הזמנתי אף אחד. רק אבא שלי, אני והמשפחה".

אז איך בן־אדם מגיע להעלים מס ככה?

רוני: "אני איש עסקים שהתחיל לעבוד מגיל שמונה", הוא אומר. "הגעתי לרמות גבוהות בחיים ברוך השם, אבל עשיתי טעות. ברגע שהתחלתי לפזר כסף לנזקקים, ברמות ממש קטנות, פה אישה, פה ילד, שומעים עליך צ'יק צ'ק שאתה מפזר כסף. אז מתחילים לבוא אליך מכל מיני מקומות. הגעתי למצב שאני תורם כל יום אלף לחמניות ואלף שוקו כדי שיהיה להם לקחת לבית ספר. ב־2008 היה משבר כלכלי ולכן הפנייה אלינו הייתה הרבה יותר גדולה. כשעסקים היו נקלעים לבעיה כלכלית אני הייתי לוקח את העסק ומרים אותו ואז נכנס שותף בעסק או עוזר לו לשרוד את המשבר ומרוויח על זה כסף".

תסביר.

רוני: "ידעתי לעשות דברים כדי שהעסק לא יצטרך לשלם מסים. במקום לשלם 100 אלף שקל מס, תיתן לי 30 אלף שקל. וככה עשיתי עם המון כספים וחילקתי לנזקקים".

מה, כל הכסף באישום העלמת מס, היה הולך לנזקקים?

רוני: "הכל".

אנג'ל: "כי אם לא, הייתי נוסעת עכשיו במרצדס וב־מ־וו, אבל לא, אני נוסעת בפז'ו, מכונית שאני קניתי לעצמי".

אבל כן חייתם ברווחה, בית גדול, סיפרת שהוא קנה לך את כל הצעצועים בחנות.

אנג'ל: "לא היה לי חסר כלום אף פעם".

רוני: "באותה תקופה לא העלמתי מס. התחלתי עם זה ב־2008. את הבית שאנחנו גרים בו קניתי ב־2005. את מה שלקחתי לעצמי יכולתי לקחת בלי שום קשר למס הכנסה ועוד יותר אפילו. את כל הכספים שלי שהבאתי מבחוץ פיזרתי לאנשים".

אז למה דווקא להעלים מס?

רוני: "כי זה הכי קל. מה אני אלך להביא סמים? חס ושלום. אני גם לא חשבתי שזה פשע כזה חמור. ידעתי שזה לא בסדר אבל מה הם יכולים לעשות בסוף? חשבתי שיגידו לי, 'בוא תחזיר לנו מה שמגיע לנו ולך', ואז הייתי מראה להם איפה הכסף".

אנג'ל: "כשהיו שואלים אותי, 'מה אבא שלך עושה?' הייתי עונה, 'כסף'".

רוני: "כסף תמיד אפשר לעשות אם אתה יודע לנצל הזדמנויות. עוד חצי שנה יהיה ים של הזדמנויות לעשות כסף, יצאתי בזמן ברוך השם".

אנג'ל, ניסית להבין למה הוא עשה את זה?

אנג'ל: "ניסיתי להבין, והוא מנסה להסביר לי ואני לא מבינה, יש לו מוח שפיצי".

איך זה שאת לא כועסת על מה שהוא שעשה?

אנג'ל: "הוא נכנס לכלא כשהייתי בת תשע. זה מה שאני רגילה. כשהיו שואלים אותי במה ההורים שלי עובדים הייתי אומרת שאמא שלי קוסמטיקאית ואבא שלי בכלא. אני יודעת שזה מה שהייתי צריכה לעבור, אם הוא היה נשאר בבית הייתי הילדה הכי מגעילה בעולם, היה לי הכל בכפית זהב, לא הייתי מפורסמת, היה לי פשוט כסף וזהו. אבל ככה הייתי צריכה להילחם על כל שקל שהרווחתי ואוכל שאכלתי".

רוני: "אני גם לא כועס על עצמי יותר".

אנג'ל: "כי די. חראם!"

× × ×

הדלת נפתחה לה ב'הבנים והבנות', ריאליטי הנוער של ערוץ הילדים שמספק חומר למסלול טאלנט בצה"ל, למשל הבסטי אנה זק. אחר כך היו עוד ריאליטיז נוער וסרטוני יוטיוב מצליחים שבהם היא משתפת בכנות איך זה לגדול עם אבא שנמצא בכלא ומאפרת אותו מול המצלמה כשהוא בא בחופשות וגם פנייה ויראלית לנשיא ריבלין שיקצר את מאסרו. היום באזרחי היא חברה בלהקת הבנות פורמולה, מבית היוצר של הסוכן רוברטו בן שושן, ובצבא מש"קית לוגיסטיקה. "הצבא זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים". היא מצהירה.

לא רצית להקה צבאית?

אנג'ל: "לא־לא, באזרחי אני שרה, מרקדת, בצבא אני אגיש תה וקפה אם צריך, ארים ארגזים. ניסיתי להתקבל ללהקה צבאית, עשיתי את האודישן הכי גרוע בעולם. אני מודה לאלוהים שהוא לא קיבל אותי. מתי עוד ייצא לי להרים ארגזים?"

מי רוצה להרים ארגזים?

אנג'ל: "אני! אני! אני במחסן סגור בלי מזגן, מזיעה את החיים שלי. איזה כיף".

לפני כמה חודשים ירדה למחתרת. עלתה 15 קילו והחליטה להתנתק מהעולם וגם שיתפה את עוקביה באינסטגרם. "אני עדיין מתמודדת עם זה", היא אומרת, "בדיוק היום התחלתי דיאטה. שיתפתי כי זה עוזר לי. הקהל מזדהה איתי, מקבל אותי. שמעו, נראה לי זה ממנו, מהיום שהוא נכנס לכלא, אולי כל החיים - יש לי אכילה רגשית, אני לא שבעה אף פעם, בלי עין הרע, אני אוכלת המון. אני יכולה בשלושה ימים לעלות 15 קילו. התקף אכילה שאת לא יכולה לעצור".

רוני: "אז תאכלי חסות!"

אנג'ל: "לא היה לי חסות! היה שוקולד ורציתי את השוקולד הזה. ואם אומרים לי 'תפסיקי', אני אוכלת עוד. נכון יש את הקופסה של העוגיות חמאה שהסבתות שומרות שם דברים לתפירה? אז לי הייתה קופסה עם עוגיות! אכלתי את כל העוגיות לבד, עם נוטלה".

את מרגישה שבשביל האינסטגרם, הפרסום, את צריכה להיות רזה?

"לא, אני רוצה להסתכל במראה ולאהוב את עצמי. אני לא אוהבת את איך שאני נראית עכשיו. הייתי תמיד בבית ספר הכוסית של השכבה. היו אומרים, 'אלוהים נתן לה גוף ובעט לה בפרצוף' ולא היה אכפת לי מזה כי היה לי גוף אמא'לה. אני לא הילדה הכי יפה בארץ, אני סבבה, חיננית".

רוני: "את הכי יפה בארץ".

אנג'ל: "אני בסדר גמור אבל באמת, ידעתי שאני לא הילדה הכי יפה בעולם".

רוני: "בואו תראו איך היא נראית כשהיא מסודרת. בואו. אי־אפשר לקחת מכשפה ולעשות אותה ככה. צריך נתונים. יש לך את כל הנתונים, מרצדס. יש אנשים נרדמים עם מישהי והיא קמה בבוקר ובא לך למות".

לפני חודשיים, אנג'ל נפצעה בתאונת דרכים בחזרה מחופשה בים המלח עם שתי חברותיה ללהקת פורמולה, כשרכב נכנס בהן בצומת. הן יצאו בזול ופונו לבית חולים עם מכות יבשות. "היינו בסופ"ש חלומות", היא מתארת. "סיימנו, אמרתי, 'וואי, איזה כיף היה, יאללה, בואו ניסע לכנאפה'. עומדים בצומת ארור, ארור, מחכים שנוכל לנסוע. באנו לצאת מהצומת ולפנות שמאלה והעיפו אותנו. בום. התהפכנו והרכב הסתובב והגענו לצד השני. כולם התעלפו, אבל אני לא איבדתי את ההכרה. ואנחנו מריחים שרוף כי כל הכריות אוויר התפוצצו. האוטו הלך טוטאל־לוס. בהתחלה לא שמתי חגורה ואז עלמה אומרת לי, 'שימי חגורה! עושים טיקטוק׳, ואת לא יכולה להצטלם לא חגורה. חגרתי".

ברוך בורא הטיקטוק.

"החגורה הזאת הצילה לי את החיים. עכשיו כשאני מתקרבת לצומת אני מתה מפחד. בהתחלה הייתי משותקת במיטה, היה לי קשה ללכת, כולי הייתי כחולים, אבל עכשיו אני ממש נזהרת".

במסגרת תנאי השחרור שלו, יתחיל רוני לעבוד במפעל לקירור בשלוש השנים הקרובות. אבל כבר יש לו תוכניות לעתיד. "מהרגע שיהיה מותר לי לעבוד במה שאני רוצה אני אחזור לעסקים. אנרגיה של עסקים זה סם, זה לדעת לקנות את הכוס בזמן הנכון ולדעת למכור אותה במחיר מסוים".

אנג'ל: "אבל קודם כל אני פה כדי לגדול ולצמוח! אני אעשה את הכסף הגדול. הוא יעזור לי ואני אהיה המקור".

רוני: "בית, ארמונות, לא עושה לי את זה. עושה לי לראות הילדים שלי מאושרים. כל הגשמיות הזאת לא מעניינת אותי. תביאי לי מיליארד עכשיו זה לא יעשה לי את זה. תמיד הייתי כזה. כסף בחיים לא עניין אותי".