1. השבוע, אחרי רעידת האדמה האזורית עם כינון היחסים הגלויים בין איחוד האמירויות לישראל, אנחנו מצטרפים לתומכי ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיר לו את השיר שהלחין אביהו מדינה: "שבחי ירושלים".
השבחים שמגיעים לנתניהו קשורים גם לכישרון הנדיר שלו לשווק את המהלך. די אם נזכיר את הופעותיו אחרי הפגישה האחרונה שלו עם טראמפ כשבישר על החלת הריבונות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן. זה היה אמור להיות "מהלך היסטורי". בוחריו האמינו לו. "רק ביבי", הם אמרו. והוא סיפר בהתלהבות על הצוותים שיושבים על המפות ועל לוח הזמנים המהיר ליישום ההישג.
והנה, נתניהו שוב הביט בנו מעל מסכי הטלוויזיה והודיע באותן אנרגיות שמייחדות רק אותו, על כך שהצליח למנוע את הסיפוח.
גולדה מאיר, בסוג של קנאה, אמרה למנחם בגין ולאנואר סאדאת בישיבה חגיגית בכנסת שהיא לא בטוחה אם הם ראויים לקבלת פרס נובל. אבל הוסיפה כי "בוודאות, הם ראויים לקבלת פרס ע"ש שני הקומיקאים היהודים בשפת היידיש, דז'יגאן ושומאכר".
2. נתניהו לא השאיר מקום למשפט ההיסטוריה כשאמר שהוא מצטרף למנחם בגין שחתם על הסכם שלום עם מצרים וליצחק רבין שחתם על ההסכם עם ירדן. לדבריו, הוא שינה את ההנחה שהייתה מקובלת שעל פיה ישראל תידרש לשלם בשטחים בתמורה לשלום עם מדינות ערב. אצלו ההנחה היא: "שלום תמורת שלום".
חבל שנתניהו מנצל התרחשות ענקית שמצביעה על קבלתה של ישראל כחברה מכובדת במזרח התיכון להפצת תעמולה זולה.
וזאת משום שעם האמירויות ועם מדינות נוספות במפרץ שיבואו בעקבות מוחמד בן זאיד אין לנו סכסוך על שטחים, ולוחמי צה"ל אף פעם לא נשלחו להילחם באבו־דאבי.
בגין החזיר למצרים את סיני עד ה"גרגר האחרון", רבין חתם על ההסכם עם ירדן רק אחרי שלחץ את ידיו של יאסר ערפאת. הם שילמו מחירים שלא ניתן היה לשער עבור השלום. נתניהו, לעומת זאת, ניצל בתבונה את השינויים ההיסטוריים שהאזור שלנו עובר. האם הסכים בדרך שהאמריקאים ימכרו למדינות המפרץ את מטוסי האף־35 שעד לאחרונה ישראל התנגדה בחריפות למכירתם למדינה ערבית כלשהי? על כך טרם התבהרה התשובה.
3. "הסיפוח בוטל", מודיעים ראשי האמירויות. "הסיפוח נגמר", מכריז חיים סבן, אחת הדמויות שפעלו מאחורי הקלעים לקידום העסקה. אלא שנתניהו ממשיך להתעקש שהנושא לא ירד מהפרק. לפי שעה, רבים מסכימים שהסיפוח נסוג.
הפלסטינים שורפים דגלים של האמירויות. מימין ומשמאל חוזרים על הקביעה החבוטה שהפלסטינים שוב הצליחו לסכל הזדמנות לקדם את ענייניהם. עם זאת, אני מציע לשנן שהם ליבת הסכסוך בינינו לבין שכנותינו באזור. תלכו לחופי הים ותיווכחו שגם בלי סיפוח, הם מגיעים באלפיהם להשתכשך במימי הים התיכון. ומשכך, רק אחרי שיושג הסדר שיאפשר חיים בכבוד תוך שמירת זכויות האזרח הבסיסיות של כל היושבים על חלקת הארץ הזאת, יהיה אפשר לשיר שירי שבח להנהגה שתסמן את הכיוון לפתרונה של הבעיה הראשונה במעלה להמשך הקיום כאן.
4. שני מסכים הורמו בשבוע האחרון מול עינינו המשתאות: האחד חשף את הסכם השלום עם האמירויות והשני סיפק הצצה נוספת למתרחש אצל משפחת נתניהו. זה התחיל במכתב ששלח נתניהו ליועמ"ש שבו שאל מה היה עושה אם מישהו היה מאיים לאנוס את אשתו רונית, כפי שמאיימים על שרה. ואילו בסוף השבוע התפרסם תחקיר ב"ידיעות אחרונות" על המתרחש במעון בבלפור. על העובדות ממוצא אתיופי שאינן מורשות לעלות לקומת המגורים של המשפחה ועל העובדת שנדרשת להיכנס למזווה בשעה שמביאים את הכביסה הנקייה. זו לא רכילות.
נזכרתי במשפט הפתיחה מספרו של לב טולסטוי אנה קארנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה".
5. עוד מעט, אחרי שנגמור עם הסוגיות שנוגעות לגורל הילדים במערכת החינוך, נידרש לעוד עניין שמעסיק אותי מאוד. האם נוכל להתכנס בבתי הכנסת בימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור, כדי להזכיר את הקרובים לנו ביותר שהסתלקו מן העולם. "יארצייט" (יום השנה) הוא הזמן שבו דתיים וחילונים מתייחדים עם מתיהם. זה לא ילך בסגר. על ארוחות משותפות אני כבר ויתרתי. אני לא מוכן לוותר על הקדיש. √
