הצייר, המאייר והסופר אבנר כץ זכה במהלך 81 שנותיו בפרסים מכובדים, עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, הוא עיצב עטיפות לתקליטים ישראליים שהפכו מיתולוגיים, אבל יצירה אחת שלו הפכה לסמל ישראלי בלתי נשכח, עבור ילדים והוריהם: "קיפי" הקיפוד, גיבור הגרסה הישראלית של “רחוב סומסום”. אתמול נדם ליבו לאחר מאבק במחלת הסרטן.
את קריירת האמנות שלו החל כץ כבר בגיל 16 כשהתקבל לבצלאל עוד טרם גיוסו. בצבא שירת כמעצב גרפי ואחריו נסע ללמוד בסנטרל סקול בלונדון. הוא אייר ספרים רבים, ביניהם ספריהם של יהודה אטלס, יצחק בשביס־זינגר, שלום עליכם ואחרים, והיה מראשוני הכותבים במוסף הסאטירי "דבר אחר".
"התרומה של אבנר לתרבות הישראלית ענקית", ספד לו אתמול חברו עוד מימי בצלאל, המאייר דני קרמן. "באיור, בציור ובהוראה הוא היה אחד המורים המשפיעים בארץ. למעט מאוד ציירים היה הומור נפלא, ואצלו זה ממש מוטיב מוביל בעבודות. ההומור, אהבת האדם והחריצות עשו אותו בעיניי לגדול הציירים".
כץ, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה ומורה במחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה, עיצב בשנות ה־70 עטיפות רבות של תקליטים מוכרים, לאריק איינשטיין, צביקה פיק, שולה חן ואחרים, וזכה בפרסי איור שונים, אם כי בשלב מסוים פרש מהאיור ושקע בקריירת הציור.
בשנות ה־90 נמנה כץ עם צוות החשיבה שהתבקש "לגייר" את התוכנית האמריקאית “רחוב סומסום” שהגיעה לארץ. "חלק מתפקידו של הצוות", נזכרה אתמול שרי צוריאל, השחקנית בתוך הבובה של קיפי, "היה בין השאר למצוא את הדמות הראשית. בארצות־הברית זה היה ביג בירד, ובארץ רצו חיה אחרת, שתתאים לאופי הישראלי. בסופו של דבר החליטו שזה יהיה קיפוד, כי הוא הזכיר את הצבר – דמות קוצנית מבחוץ ורכה ומתוקה מבפנים. אבנר התיישב לעשות סקיצות ומיד הכניס את הדבר העיקרי שזוכרים: את נעלי הבית שעד היום קוראים להן 'נעלי קיפי', למרות שהיו קיימות עוד קודם. הוא היה זה שהחליט שיהיה לקיפוד שם משפחה, 'בן קיפוד'".
"באותו שלב בכלל לא היה לי קשר לאבנר", סיפרה, "אבל מכיוון שהוא היה כזה איש מקסים ומיוחד הציעו לו לשחק כאבנר בעל המאפייה. אז הכרתי אותו לראשונה, כשחקן. העבודה איתו הייתה נהדרת. הוא היה אדם מצחיק, שנון, מעניין ונעים הליכות. היה לנו קשר מצוין. נעצבתי מאוד לשמוע שנפטר".
כץ הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ונכדים. הוא יובא למנוחות היום בשעה 17:00 בקיבוץ רמת רחל.
