תקופת שירות: 2009־2012
איפה שירת: התגייס לחוות השומר, עשה טירונות נערי
מקא"ם, ושירת שלוש שנים
בגדוד 51 של גולני.
תפקידים:
לוחם ברובאית ב', מחלקת חבלה, השתחרר בדרגת סמ"ר
לבסיס חוות השומר באילניה מגיעים בני נוער בעלי קשיי הסתגלות, עם רקע של מצוקה, הזנחה וניתוק חברתי. בשלושה חודשים של טירונות מנסים בצבא להחזיר אותם למעגל החברה, לשנות את הכיוון שאליו הלכו החיים שלהם. היום, בשער הבסיס שעליו מתנוססות המילים "בזכות האמונה באדם", הולך להיכנס אחד החיילים היותר מוכרים שיצאו מחוות השומר. אדם שהשירות הצבאי הציל את חייו. ישראל אוגלבו.
לפני 11 שנה אוגלבו, היום שם מוכר בכל בית בישראל, חי ברחובות בבני־ברק בלי בית לחזור אליו ובלי בן משפחה שידאג לו. לחוות השומר הוא הגיע כצעיר אלמוני, שהגיוס הוא הסיכוי היחיד שלו לחיות חיים נורמליים. היום הוא לא יכול ללכת מטר באותו בסיס מבלי שישרקו לו או יבקשו ממנו סלפי.
"חזרתי בשאלה ועשיתי קצת שטויות כשיצאתי מהדת, לא הייתה לי מסגרת ברורה", אוגלבו פותח את הלב בפני החיילים והמפקדות שמתאספים סביבו. "הייתי יכול להישאב לתוך עולם מאוד רע. אבל אז ביקשתי מקצינת המבחן שלי להתגייס, והאופציה היחידה הייתה דרך נערי מקא"ם (מוכרים יותר בכינוי "נערי רפול"). הסכמתי והגעתי לפה. הצבא היה האופציה האחרונה בשבילי, והחלטתי לקחת את החיים שלי בידיים".
איך זה הרגיש לך להיכנס פתאום למסגרת נוקשה של צבא?
"בהתחלה היה לי מוזר וקשה, בעיקר לקבל מרות. אבל הכרתי עוד שני חברים מהרחוב שרצו לעשות שירות משמעותי והתגבשנו שלושתנו. היעד היה להגיע לגולני, לא משנה מה ובאיזו דרך".
מה עם בעיות משמעת? היו?
"היו, אבל הסבלנות של המפקדות הייתה מדהימה, לא איימו עליי בכלא ולא דברים שהורסים לך את המוטיבציה ובזכות זה הרגשתי שיש לי גב. המזל שלי שהיו מפקדות בנות, כי יש לי יותר כבוד אליהן. בחיים לא אתחצף או ארים יד על אישה. היה פעם איזה ריב בפלוגה שלי, רבו מכות רציניות מאוד, והמפקדת נכנסה באמצע וכולם קפאו במקום. אף אחד לא העז להמשיך. היה המון כבוד אליהן, בעיקר כי ראינו כמה הן רוצות שנצליח".
הוא לא רק דוגמן, כוכב ריאליטי ועכשיו גם שחקן. אוגלבו, 29, משמש גם על תקן גורו לצעירים שנמצאים בדיוק במצב שבו הוא היה — נערים שהגיעו מהרחוב, ממשפחות מרוסקות, עם תיקים במשטרה. היום בחוות השומר הוא הולך לפגוש את משה קרטיס, בן 21 מירושלים, שכבר בגיל 17 נכנס לארבעה חודשים לכלא. אחרי שריצה את עונשו הוא הבין, בדיוק כמו אוגלבו, שהצבא הוא המפלט האחרון בשבילו, כשהחלום הוא להתגייס לגולני.
את הגיבוש הראשון קרטיס לא עבר מפני ששיקר למפקדת. אבל בעוד שלושה שבועות הוא יקבל הזדמנות נוספת וינסה לעבור בפעם השנייה. קרטיס ביקש להיפגש עם אוגלבו, ששימש עבורו דוגמה ובזכותו בחר להגיע לחוות השומר. "אני מתרגש מישראל מאוד", קרטיס פותח ומבטו מופנה לרצפה. "בדיוק כמוהו, קיבלתי פטור מהצבא כי יש לי הרבה תיקים במשטרה. בגיל 17 שפטו אותי לארבעה חודשים. אבל החלטתי שלא משנה מה, אני רוצה להתגייס ולהיות בקרבי, גולני כמו ישראל. לא משנה כמה בעיות עשיתי, ידעתי שאתגייס לקרבי".
לא חשבת על זה בזמן שעברת על החוק?
"זה לא חשבת לא חשבת", משיב אוגלבו במקומו. "זו החברה שאתה גדל בה, האקלים, המשפחה שאתה בא ממנה. ואני מתאר לעצמי שלא הגעת מהמקום הכי פשוט. אתה לא אשם בכלום. זה שרצית להתגייס זה מדהים. יש לך פה הזדמנות ואתה חייב לקחת את זה בשתי ידיים. לי הייתה בחירה מאוד ברורה, או לבחור בחיים או להישאר איפה שאני. בחרתי בחיים והצבא נתן לי כלים מנטליים חשובים".
קרטיס: "כמו מה?"
אוגלבו: "הבנתי שאין דבר כזה לוותר לעצמך בשום דבר. זהו, נגמרו התירוצים. זה מתחיל ממסע שאתה יודע שאתה חייב לסיים עם כולם ועד למשמעת שאסור לך לחצות בה גבולות. איך החוויה שלך מהחווה, אחי?"
קרטיס: "הטירונות לא הייתה קלה בכלל. אבל כל החברים שלי מהצוות מגובשים ורוצים להיות בקרבי אז זה עוזר. סיימתי טירונות ועשיתי מחלקת קרביים והודחתי בגלל בעיות משמעת, חוסר אמינות. אבל נתנו לי עוד צ'אנס ועכשיו אני מנסה שוב".
אוגלבו: "ואם לא תעבור את הגיבוש לגולני, אתה תישאר בצבא?"
קרטיס: "כן. הייתי רוצה לעבוד עם כלבים או לנסות לצאת לקורס שפים כי אני מאוד אוהב לבשל. לא אנטוש, אין סיכוי. אבל אני אהיה לוחם".
ההורים גאים?
"אמא שלי מאוד".
ואבא?
"הוא לא חלק מהחיים שלי כבר".
מה עם החברים?
"הם לא האמינו שאעשה צבא. כשהם ראו אותי על מדים, חשבו שאני מסתלבט עליהם. אבל הם מאוד תומכים. אני היחיד שהתגייסתי מהחבר'ה".
אוגלבו: "כשאני יצאתי פעם ראשונה עם נשק מהבסיס, החבר'ה שאלו אותי איך אני יכול לארגן להם רימונים. הם לא היו קרובים לעשות צבא בכלל, זה לא היה בלקסיקון".
הצעירים שעוברים טירונות בחוות השומר מגיעים לבסיס במסגרת תוכנית מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), שיזם בזמנו הרמטכ"ל רפאל איתן (רפול). בהתאמה, הטירונים במקום מכונים "נערי מקא"ם", ובמשך שנים היה מי שכינה אותם "נערי רפול". לאחר הטירונות, הם משתבצים במגוון תפקידים בצבא.
החלום המשותף של אוגלבו וקרטיס היה להגיע לגולני. לפי הנתונים, 90 אחוז מהצעירים המגיעים לחוות השומר ורוצים להיות קרביים — שואפים להגיע לגולני. אם תשאלו את הטירונים, זה בגלל שבגולני יודעים איך לקלוט אותם, איך לנצל את חוכמת הרחוב שלהם.
"גולני מתאים לאוכלוסייה פה", מסביר אוגלבו. "קוראים לנו אינדיאנים, זה בגלל שהשיח בין המפקדים לחיילים הוא מאוד משפחתי ומגובש, יש לנו רעל מסוים שאין ביחידות אחרות. זה יותר אמוציונלי ומי שמגיע מפה מתחבר לזה ישר. משה, נגיד, לא יתחבר ליחידות צהובות (מיוחדות) והוא לא יצליח שם".
קרטיס: "איך היה לך בגולני? איך התמודדת עם המרות של המפקדים?"
אוגלבו: "תראה, פה אתה מקבל יחס מאוד מחבק וגם יש מפקדות וזה הרבה יותר נוח לקבל מהן פקודות. בגולני הכל מתהפך. יכול לבוא מפקד צוציק ולדבר אליך ממש לא יפה. אתה יכול להתעצבן ולהתבאס, אבל אתה חייב להבין למה הוא מדבר ככה. זו שיטת חינוך וזה מה שיהפוך אותך ללוחם. הרעיון בקרבי זה לרסק לכולם את האגו הפנימי, שלא יהיה מעמדות. זה בא מבית עשיר, זה מבית עני, אז חייבים שכולם יהיו מרוסקים יחד וייבנו יחד".
קרטיס: "ולא יצא שרבת עם אחד החיילים?"
אוגלבו: "היו כמה פעמים. פה בנערי מקא"ם כולם מבינים אחד את השני, מה אסור להגיד ומה לא. בגולני מישהו אמר לי בצחוק בן זונה וחשב שזה סבבה כי זה בסלנג שלו. אצלנו ברחוב זה קוד. אסור להגיד כזה דבר, זה גורר ישר מכות. נכנסתי לקצין ואמרתי לו שאני לא עושה שלוש שנים במקום הזה עם האנשים האלה, שיחזיר אותי מיד לחווה. הוא אמר לי שהוא מבטיח שאלו יהיו החברים הכי טובים שלי. עד היום, שנים אני משוחרר, ואנחנו עדיין משפחה, חברים בדם שכל אחד מאיתנו מעולם אחר לגמרי. הדבר היחיד שמחזיק אותך שם כשקשה זה החברים שלך שהם לכל החיים. אתה לא מוותר כי החברים שלך יסחבו יותר אם תוותר וזה עוצמתי בטירוף. אתה חייב לוותר על האגו. אין אגו, אין עבר, 'מי אני' ו'פעם לא היו מדברים אליי ככה', אלו משפטים שחייב לשכוח".
קרטיס: "אצלי הבעיה זה הסיגריות".
אוגלבו: "בקטנה, תמיד מפלחים, במיוחד בגולני. אגלה לך שבידית של התבור יש פקק קטן. מכניסים לשם חמש סיגריות וסוגרים ואף אחד לא יודע. אני בדיוק הפסקתי לעשן ומאוד קשה לי, אחי". הם צוחקים. "אני מבקש ממך באופן אישי לקחת את ההזדמנות הזו. משמעת, סיגריות, זה שטויות מול כל החיים שלך. קח את זה בשתי ידיים, אל תעשה פדיחות. אם יש לך מטרה תרוץ עליה, כי אתה תצא בנאדם אחר מהצבא. וזה חזק יותר מכל דבר אחר שעשית עד היום".
קרטיס: "אל תדאג, אתה תבוא תראה אותי מצטיין עוד חודש".
אוגלבו: "אם אתה מצטיין אני חוזר לפה לטקס שלך, מבטיח".
לבוא בשביל עצמך
מאז ימי הטירונות הרחוקים, ישראל אוגלבו הספיק להיכנס לבית "האח הגדול", לזכות במיליון שקל, לפתוח בקריירת דוגמנות ומשחק ולהפסיד את המיליון השני לאסי בוזגלו בגמר מלא יצרים בעונה האחרונה של "הישרדות". יש מצב שאוגלבו לא אמר עדיין את המילה האחרונה בקרב על המיליון, אבל כרגע הוא מעדיף לא לדבר על זה, להשאיר את כל האופציות פתוחות.
למרות הפרסום, הוא לא שוכח את הימים שבהם היה יוצא מהבסיס לחופשה פעם בשלושה שבועות. כשכל החברים שלו היו חוזרים הביתה להורים, הוא היה הולך לאולם האירועים שבו עבד ונשאר גם לישון שם. "הייתי מחכה לחזור לצבא כי הייתי עובד יותר קשה בחוץ. אחרי הצבא הבנתי שאין דבר שאני לא יכול לעשות", הוא אומר. "עד אז חייתי על אגו, צברתי תיקים במשטרה והחיים שלי היו חרא. הבנתי שקיבלתי הזדמנות ושאני צריך להשתנות כדי לא לחזור לרחוב".
לא התגייסת גם בגלל ציונות?
"תכל'ס לא. זו האמת. באתי בשביל עצמי. תוך כדי אתה שומע הרבה על אהבת הארץ וזה נכנס בך. היה לנו קצין שכל סוף תרגיל היה מכריח אותנו לזחול מקצה לקצה. הוא אמר שאנחנו חייבים לאהוב את הארץ דרך הגוף, להכיר את האדמה. בטקס ההשבעה היה מדהים, פעם ראשונה שאתה מרגיש שסומכים עליך ואתה עושה משהו משמעותי".
מי בא ללוות אותך בטקס?
"אף אחד. אבל זה לא חשוב".
תגיד, איך אתה מעביר את הסגר?
"אני בונה ליין תכשיטים משלי, שאני מעצב בעצמי. התחלתי עם זה אחרי שעשיתי תאונה עם האופנוע והייתי מושבת. עכשיו יש לי עוד קצת שפצורים ואני מתכנן לצאת איתו בקרוב".
כשאנחנו מסתובבים בבסיס, לא מעט מהחיילים צועקים לו שהמקום הראשון ב"הישרדות" הגיע לו. עוצרים לסלפי עם הכוכב שקפץ לביקור, יוצאים לרגע מהשגרה השוחקת. "בחיים לא חשבתי שיום אחד יבקשו ממני סלפי, זה בכלל לא היה בסיסטם", מודה אוגלבו בכנות. "אני מקבל כל הזמן ווטסאפים אפרופו סיפור החיים שלי מצעירים שרוצים להתייעץ איתי ומשתדל לענות לכולם. חשוב לי לעזור ולהשפיע על החיים שלהם". •
