"ברגע האחרון התחילו קורות חיי להתגלגל לנגד עיניי". במילים הנצחיות האלו, כמו חקוקות באבן, פותח הסופר יהושע קנז את אחד הרומנים החשובים ביותר שכתב ומן הטובים שנכתבו בשפה העברית, "התגנבות יחידים".
הספר שיצא לראשונה ב־1986 זכה לעיבוד קולנועי ומיצב את קנז כאחד מגדולי המספרים בישראל. אתמול נדם קולו של הסופר, המתרגם והעורך בן ה־83. הוא נקבר בבית העלמין ירקון.
ספריו של יהושע קנז באתר "עברית"
"יהושע קנז הלך מאיתנו, וזוהי פרידה כה קשה לתרבות הישראלית", ספד לו נשיא המדינה, ראובן ריבלין. "מתרגם נפלא, עורך חכם וסופר גדול של הפרטים הקטנים, של אנושיות פשוטה. 'זה נכון שהעסק הזה של בני אדם הוא יותר מדי קשה לי. אני צריך שקט', אמר פעם. נוח בשלום ובשקט מר קנז, אוצרות הרוח שהותרת לנו ידברו אותך אחרי לכתך, תמיד".
קנז נולד כיהושע גלס ב־1937 בפתח־תקווה, אז מושבה קטנה, להורים שהיגרו מגרמניה ומפולין. את שירותו הצבאי עשה במודיעין, ובאותו הזמן שינה את שם משפחתו לקנז — שם תנ"כי הדומה בצליל לשם המשפחה המקורי.
עם תום השירות נסע ללמוד תרבות צרפת בסורבון שבפריז ובהמשך למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם הכיר את חבריו, הסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושע. סיפורו הראשון, "יד ענוגה", נכתב בפריז בשם העט אבי עתניאל, ופורסם בכתב העת "קשת". בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב־2013 סיפר: "הופעתי אז בשם בדוי, עד שבשלב מסוים, כשנתתי לאהרן אמיר שערך את 'קשת' סיפור שמאוד מצא חן בעיניו, הוא שאל, 'אתה מוכן כבר לתת את השם האמיתי שלך?'. מאז איש לא קרא אותם שוב, עד שאברהם יבין, העורך המיתולוגי מהוצאת עם עובד, הציע לו להעיף בהם מבט". סיפורים נוספים שפורסמו בכתב העת היו הבסיס לספרו הראשון, "אחרי החגים", שיצא לאור ב־1964.
ב־1973 ראה אור הרומן "האשה הגדולה מן החלומות", וב־1986 ראה אור הרומן המוכר ביותר שלו, "התגנבות יחידים". עלילתו מתרחשת בבסיס טירונים בישראל של שנות ה־50 ומתארת חבורה של חיילים בעלי כושר גופני לקוי, בני עדות ושכבות חברתיות שונות. הרומן נחשב לאבן דרך בספרות העברית.
"את הספר כתבתי על פי ניסיון חיי," אמר קנז בראיון ל"ידיעות אחרונות". "אני זוכר לפרטי־פרטים את הדברים שהיו. היו שביקרו את הרומן מן ההתחלה, יש שהגדירו אותו כ'פטפטת', וגם הייתה הצעה מעניינת במיוחד לקצר את הספר במאתיים עמוד. אבל הספר הצליח. מדוע? אין לי מושג. גם לא ידעתי מה יהיה בסוף העלילה כשהתחלתי לכתוב".
לאחר מכן יצאו לאור הרומנים "בדרך אל החתולים" (1991), "מחזיר אהבות קודמות" (1997) ו"נוף עם שלושה עצים" (2000) ובו רומן קצר ונובלה. קנז גם היה מתרגם בחסד, בעיקר מצרפתית. הוא תירגם יצירות של סארטר, סטנדל, בלזאק, מוריאק ופלובר. מספר מיצירותיו עובדו למחזות ולקולנוע, בהם "התגנבות יחידים". ב־1995 הוענק לו פרס ביאליק לספרות והוא היה מועמד בולט לפרס ישראל, אך סירב לקבלו מטעמים אישיים.
הוא נודע בריחוקו מאור הזרקורים והתראיין רק פעמים בודדות. באחת הפעמים, בראיון למוסף "7 לילות", הסביר: "אני לא אוהב להגיב לבני אדם. לפעמים אני מדבר ועושה צחוק, אבל אני לא ממש שם. ייתכן שיש בי צד של שנאת אדם, אני לא יודע. אבל מאחר שאני שייך לקבוצה הזאת, של בני האדם, יש לי בכל זאת איזה רגש אליה. אני איש חברותי, אני איש רעים להתרועע, אבל כל זה על גבי הדבר ששמו לבד. אין לי סבלנות ליותר מזה. יש לי חברים וחברות, וזה בסדר, אבל גם זה צריך להיות במינון מסוים. בעיקר כשמדובר על כתיבה".
בשנים האחרונות התמודד קנז עם מחלת האלצהיימר, ומצבו הרפואי הצריך את אשפוזו במוסד סיעודי. ספרו האחרון, "שירת המקהלה", ראה אור ב־2013. בראיון עם צאתו אמר: "אני עולה ויורד במדרגות, אני מקווה שזה יימשך ככה, אבל כן, ברור לי שעם הזמן זה יחמיר".
לרכישת ספריו של יהושע קנז באתר "עברית"
