חייה של גל גברעם, חיילת בת 19, שמחוץ לשעות המדים פורחת ומלבלבת כאושיית רשת ודוגמנית, נראים כמו פסיפס של אקשן מסעיר, כאילו יש בה משהו שמרחיק ממנה ימים רגילים ורגעים דלים. אפילו ארוחת צהריים בבסיס הופכת אצלה לדרמה שמתעצמת דווקא מפני שהיא מספרת עליה בטון אגבי, כמעט קליל.
"חברה שלי, ממוצא פרסי, הביאה מהבית גונדי, טעים לאללה", היא מספרת. "אכלנו, דיברנו, אחרי יומיים היא הרגישה לא טוב, עשתה בדיקת קורונה ויצאה חיובית. עשיתי בדיקה, גם אני יצאתי חיובית ועליתי לטנדר צבאי. באמצע הדרך לאשקלון, לכפר מחלימים של חיילים, צילצלו אליי מאיזשהו אתר ושאלו אם זה נכון שנדבקתי. התרגזתי. תיחקרתי את יושבי הטנדר, שישה חיילים מאומתים ושלושה נהגים, כדי לגלות מי מהם הדליף. לא שתיכננתי לשמור בסוד את העובדה שנדבקתי, זה לא משהו שצריך להתבייש בו, אבל רציתי לצאת עם זה לתקשורת רק אחרי שאחלים. למה להדאיג? ניסיתי לעצור את הפרסום, אבל בכניסה לכפר כבר חיכה לי פפראצי. ככה זה כשיש לך קרוב לחצי מיליון עוקבים".
איך היה בכפר המחלימים?
"דווקא כיף. בכלל לא הרגשתי חולה, אולי היו לי יומיים של טיפת חולשה. כשהייתי שם בראש השנה וביום כיפור הביאו לנו רב חולה קורונה שתקע בשופר, בלילות ישבנו על הדשא עד חמש בבוקר ובשעות היום עשינו יוגה ואימוני כושר. יצאתי משם עם שניים־שלושה חברים שהספיקו להכיר את גל האמיתית. כל מי שמדבר איתי יותר מעשר דקות מתרשם מהפער הגדול שבין מי שאני באינסטגרם לבין מי שאני בחיים הפרטיים. אבל הקטע הכי גדול היה כשאבא שלי צילצל והציע לבוא לאשקלון כדי לקחת אותי הביתה. יכול להיות שבעינייך זה לא משהו יוצא דופן, אבל אצלי זה משהו מפתיע, אפילו נדיר".
כי?
"הוריי נפרדו כשהייתי בת ארבע. ביום בהיר אחד אבא שלי קם ונעלם והיינו בנתק ממושך עד שאחותי התארסה. כשהוא לא הגיע לחינה, למרות שהוזמן, שלחתי לו הודעת נאצה, 'תתאפס על עצמך, חסר לך שלא תגיע לחתונה' וככה הקשר חודש. סלחתי לו. היום, כשהוא מתפקד כסבא למופת, אני אפילו מנסה להבין מה גרם לו לעזוב".
מה?
"להוריי היו שתי בנות ‑ מור (29) ובר (25, שבגיל עשר הפכה לברברה) ‑ ואבא רצה בן. אמא נכנסה להיריון שלישי ויצאו לה תאומים ‑ זיו, אחי, ואני. הכינוי שלי בבית היה 'בקשיש'. כנראה שהמעבר משני ילדים לארבעה היה גדול על אבא. במשך שנים חשבתי שההיעדרות שלו לא מכאיבה לי, שיכנעתי את עצמי שהוא לא חסר לי כמו ששוקולד לא חסר למי שמעולם לא טעם אותו, עד שהבנתי שזה לא בריא להדחיק. התחברתי לקואוצ'ר שעזר ועדיין עוזר לי להבין הרבה דברים, כמו למה במצבים מסוימים אני מעדיפה ללכת במקום לשבת ולדבר ולפתור, ולמה בגיל 18 הייתה לי זוגיות עם גבר בן 31".
השף המגניב טום אביב?
"כן. בזמן אמת לא הרגשתי את הפער בינינו בגלל שאני מאוד בוגרת וטום מאוד ילדותי, אבל סוף־סוף הבנתי למה אף פעם לא מצאתי שפה משותפת עם בני גילי ולמה תמיד חיפשתי גבר שיהיה לי סוג של משענת. הקואוצ'ר הוא לא תרופת קסם, זה תהליך פנימי. עובדה שרק עכשיו, שנה אחרי הפרידה, אני מסוגלת לאזור מספיק כוח כדי להשמיע, בפעם הראשונה, את הצד שלי".
גברעם ("בלי שום קשר לקיבוץ ולמעטפות"), מייד־אין־נתניה, שכבר בגיל שמונה הצטלמה לפרסומות ("אמא שלי, המשוחדת, טוענת שמגיל אפס הייתי מסובבת ראשים") ראתה את עתידה בספורט, "התעמלות קרקע, אקרובטיקה ומכשירים. אבל בגיל 13 התקבלתי ל'הבנים והבנות', הפכתי שם למנהיגה, וכשעולם האינסטגרם נולד העוקבים פשוט התאהבו בי. עברתי לתיכון רופין כדי ללמוד במגמת תיאטרון, ובניגוד להרבה אושיות בנות גילי, שפרשו מהתיכון או עברו לאקסטרני, היה לי חשוב להישאר במסגרת כדי לא לפספס חוויות של פעם בחיים כמו המסע לפולין. היו לנו שנים קשות כשאמא שלי חלתה בסרטן השד, וכיוון שאני מרוויחה מקמפיין יותר מהמשכורת שלה כגננת תרמתי לקופה המשפחתית. אחי התאום רצה אופנוע, אחותי רצתה עגלה לתינוק, אני נותנת לכל מי שצריך".
התמונות שאת מעלה חטפו ביקורת.
"נכון, אני מעלה הרבה תמונות בבגד ים בגלל שאני אוהבת את התחת הטוניסאי שלי ואת הבטן שעליה אני עובדת הרבה וקשה. לא גנבתי ולא השתלתי סיליקון בחזה, אז זכותי להתגאות במה שקיבלתי מבורא עולם. יש כאלה שחושבים שאני סתומה וחלולה, אחרים חושבים שאני לא יותר מיפה ומתוקה, וזה לא מזיז לי בכלל. היום אני כבר יודעת מה אני שווה. עד גיל 17 לא התעניינתי במיניות ולא חיפשתי אהבה. הייתי ילדה טובה ובתולה".
את אביב היא הכירה חודשיים לפני יום הולדתה ה־18 בזכות חברתה מנתניה, אלין כהן, שהפכה לאימפרית ביוטי. "היינו באיזו השקה כשאלין אמרה לי, 'יש כאן מישהו שאת חייבת להכיר, אני בטוחה שהוא ימצא חן בעינייך בגלל שהוא מלא קעקועים'. עניתי, 'עזבי אותי, זה לא בראש שלי', אבל הוא התקרב אלינו ואלין אמרה, 'תכירו, טום, גל'. הוא אמר לי 'היי', הביא לי חצי נשיקת לחי, הסתובב והלך. 'מי זה הסנוב הזה?' שאלתי אותה וסגרתי עניין. חצי שנה אחרי זה טסתי ללונדון, לעבודה. דיסני הזמינה כוכבי רשת מכל העולם לחמישה ימים של טירוף מוחלט, לא האמנתי שאני במשבצת זהה לבעלי שני מיליון עוקבים, והעליתי תמונה עם אאוטפיט של מעוז דהאן שהבליט את הישבן. טום ראה את התמונה הזאת כשטס ללונדון, לבקר את אביו, וכתב לי 'את שם?' עניתי לו, 'יש לך חרא של מזל'. בדיוק כשהמראתי ארצה ‑ הוא נחת. במשך שבועיים המשכנו לדבר, הוא כתב לי, 'אני לא יודע מה עושים עם ילדה שעוד לא מלאו לה 18, אבל את נורא מסקרנת אותי אז אני לא שולל', וכשחזר ארצה הוא הזמין אותי למסעדה שלו".
הלכת?
"ברור. ובפעם השנייה הגעתי ל'קוקו במבינו' שלו עם אמא שלי. יש לה חוש שישי, חוש ה'אמא־לנד', והיא יודעת מה הכי טוב בשבילי. אם אמא הייתה פוסלת את טום לא הייתי ממשיכה להתראות איתו. אמיתי. טום הקסים אותה וביקש ממנה רשות לקחת אותי לדייט. ואמא אישרה. יצאנו לאיזה בר, דיברנו עד ארבע בבוקר, וכשטום אמר, 'אני אזמין לך מונית' עניתי שעוד לא בא לי להיפרד ונסענו אליו. כשהתנשקנו, הוא שאל אם בא לי לישון אצלו ועניתי, 'לישון ‑ כן, לא יותר מזה', והוא אמר, 'אני לא צריך יותר'. הוא חיבק אותי, נרדמנו ומאז, במשך 11 חודשים, לא נפרדנו. היינו יחד כל יום, כל היום. טום היה האהבה הראשונה שלי והזוגיות הראשונה שלי והוא גם היה הראשון ששבר לי את הלב".
לרגע היא מחייכת. "לאחרונה הבאתי לאמא שלי מישהו שהכרתי, היא אמרה לי 'הבחור הזה לא בשבילך' והיא צדקה. הוא באמת לא בשבילי, אבל הוא לא שבר לי את הלב כי כבר אין מה לשבור".
מה גרם לך להתאהב בטום?
"המוח שלו. הוא חכם, אינטליגנט, ומבחינה חיצונית הוא נראה לי כמו דובי קטן עם לב טוב. ידעתי שהוא פרפר, ודווקא בגלל זה לא מיהרתי לחשוף את הזוגיות שלנו, למרות שהתנפלו עלינו מיד. רק אחרי חצי שנה יחד, כשטסנו ליפן, העליתי תמונה שלו וכתבתי 'איי לאב יו'. בניגוד לבחורות שמצלמות סטוריז במיטה, עם בן הזוג שלצידן, שמרתי על גבולות. לא העליתי אותנו בסצנות של חיבוקי ונישוקי מפני שזה היה 'שלנו'. קו אדום. ההתאמה בינינו הייתה מושלמת, לא רבנו, לא קינאנו זה לזו, הכל היה טוב".
ערב גיוסה, הם נקלעו ל"תקופה פחות טובה. לא ביקשתי הקלות והנחות של טאלנט, התעקשתי להיות כמו חיילת רגילה, היה לי קשה נורא וטום היה אז בקצה השני של העולם, הוא טס לתאילנד, לגמילה. כשחזר, גיליתי דרך 'גט טקסי' שהוא בגד באמון שלי. היה לנו חשבון משותף, וראיתי חיוב של מונית שלא אני הזמנתי. מישהי שהוא הזמין אליו".
מורן אטיאס?
"את אמרת. למחרת, בדרך לבסיס, עברתי תאונה עם האופנוע. מישהו נכנס בי, נמרחתי על האספלט, והתעוררתי במיון כשטום ליטף לי את השיער ואמר, 'אנחנו נתגבר על הכל, אני אוהב אותך'. כשהשתחררתי מבית החולים עם סד על הצוואר הלכתי לדירה שלו, שעבורי הייתה הדירה שלנו, ראיתי שם דברים של מישהי אחרת. כל נתניה יצאה מתוכי, בצרחות של 'מי אתה חושב שאתה?' וברחתי. התגעגעתי אליו נורא, הוא היה חסר לי, הרי זה הבחור שאיתו ישנתי מדי לילה במשך 11 חודשים. כל ערב הייתי במסעדה שלו, הרמתי לו ותמכתי בו, זו באמת הייתה אהבה טהורה. עברתי איתו את כל הבלגנים שלו, לפני ואחרי הגמילה, כשהוא רעד וסבל מכאבי ראש איומים, וכשאני הייתי זקוקה לו הוא הלך למישהי אחרת? בורא עולם ישפוט אותם, לא אני".
יש נשים שסולחות על מעידה חד־פעמית.
"גם אחרי הפרידה הוא עשה לי דברים מזעזעים כשרץ לתקשורת וליכלך עליי, אבל כששמעתי שהוא חלה בקורונה שאלתי אותו אם הוא צריך מישהו. מי כמוני יודעת שבמקרר שלו יש רק קפה שחור וחלב סויה, מפני שבבית הוא לא מבשל. בוקר אחד, כשירדתי במדרגות הבית וראיתי אותו בטלוויזיה, הנשימה שלי נעצרה מפני שבעיניי זה היה סימן לכך שאני צריכה לסלוח ולמחול מפני שאין מה לעשות, אנשים עושים טעויות והוא משלם על הדייסה שבישל לעצמו. ארבע פעמים ניסינו לחזור, הפעם האחרונה הייתה לפני חצי שנה, וזה לא עבד, אבל כל שישי, כשאני מדליקה נרות שבת, אני מאחלת 'בריאות הגוף והנפש לטום דובי בן מיכל'. ואני אמשיך להתפלל למענו עד שהוא ימצא אהבה".
למה את כל כך דואגת לאושרו?
"הוא האהבה הראשונה שלי ולנצח אזכור לו חסד נעורים. אין לי אינטרס שטום יהיה לבד ובודד. ככה אני, גם כשמישהו עושה לי משהו רע אני מחזירה לו בטוב ובלילה המצפון שלי נקי ואני ישנה נהדר".
החודש הראשון היה גיהינום. "קיבלתי גימ"לים, הסתגרתי בבית, אכלתי גלידה ולא זזתי מנטפליקס. גם עכשיו, שנה אחרי, אני לא יודעת מה יותר קשה: לגלות שאהובך בגד בך ‑ או לראות שהלב המרוסק שלך הפך לנחלת הכלל. עכשיו, במקביל לעבודה על 'ג'י־ג'י', קולקציה של הלבשה תחתונה וכובעים ומשקפיים וכל הסטייל שלי, אני כותבת על מה שעברתי ממקום של 'מגיע לי יותר'. הלוואי שזה יהיה בסיס לסדרה שבה גם אשחק". *
חולצת ג׳ינס: בל אנד סו, ג׳ינס: דיזל בשער: שמלה: רוני קובו, תכשיטים: קאמי
