"במציאות זה היה נורא יותר מכפי שהשתקף בסרט שצילמתי", כך מתאר רוני קמפלר, שלפני 25 תיעד את הרגע שבו יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. "צליל ה'פאק' של הירייה שבאה משום מקום וריח השריפה שנשאר ממנה באוויר; התפשטות הידיעה – 'ירו ברבין, ירו ברבין'; הניגוד שבין זירת הרצח החשוכה לבין המקומות המוארים מסביב, שבהם עדיין חגגו ושמחו טרם הגיעה אליהם הידיעה האיומה – כל אלה ועוד לא באו לידי ביטוי בסרט הווידיאו שצילמתי".
חצי יובל חלף כאמור מאז קמפלר, אז צלם חובב בן 37, תפס מקום במרפסת גן העיר כדי לנסות לצלם קטע סיום לסרט שביקש להכין על העצרת שהתקיימה ב־4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב. במקום צילום חגיגי של ראש ממשלה נפרד מהקהל ונכנס למכוניתו, הוא תיעד את אחד הרגעים המטלטלים בתולדות מדינת ישראל: הרוצח עמיר שולף אקדח וממרחק סנטימטרים יורה בראש הממשלה.
ככל שחולפות השנים, סיפר השבוע קמפלר באחת השיחות, הוא זוכר פחות מההתרחשויות של אותו ערב. בשנים הראשונות זכר פרטים רבים בסרט הווידיאו שצילם, כמו מי עמד איפה ומה עשה. היום הוא כבר לא זוכר. "יצא לי להיפגש עם כאלה שסיפרו שבאותו ערב עמדו לידי או ראו אותי ואני לא זכרתי", סיפר.
ועדיין, את מה שצריך לזכור – קמפלר לא יישכח לעולם: "בסרט שצילמתי יש שלושה קטעים שהם בעיניי החשובים ביותר. הראשון הוא התיעוד של הרוצח עמיר מחכה ובדיעבד זומם לעשות מעשה. רואים אותו עומד כל כך הרבה זמן, יושב על עציץ, הולך אחורה וקדימה, בוחן את השטח, נראה שמסמן משהו למישהו. ולמרות שחושדים בו ופונים אליו, אף אחד לא עוצר אותו. כשאתה מסתכל בדיעבד, זה מזעזע. בעיניי זה הרגע הכי קשה בקלטת. הקטע החשוב השני הוא של שר החוץ שמעון פרס יורד למטה במדרגות, לוחץ ידיים לאנשים, ועמיר, אילו היה רוצה, היה יכול לרצוח אותו. הקטע השלישי הוא כמובן רגע הירייה ורצח ראש הממשלה רבין".
צילום רגע ההתנקשות פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" ב־19 בדצמבר 1995, תחת הכותרת "רצח רבין: העדות ההיסטורית". התיעוד אף שימש את ועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית לעניין רצח רבין ז"ל, שהודתה במכתב לקמפלר על תרומתו המשמעותית לעבודתה.
היום בכל כיס יש מצלמה. את התמונות ההן צילם קמפלר במצלמת וידיאו ביתית 8 מ"מ ששאל מחבר. "חשוב לזכור שהסרט שצילמתי נועד לצפייה בטלוויזיות הקטנות יותר שהיו בשנות התשעים", מסכם קמפלר, "כיום התמונות נראות קצת מרוחות או מטושטשות על גבי מסכי הטלוויזיה הגדולים. אני מקווה שיימצא לזה פתרון, ושהתמונות תישארנה ברורות וחדות בזיכרון ההיסטורי".
ליאור בן עמי
