טל מן, בזוגיות ואם לשתיים ("רונן ברקה ואני 11 שנה יחד והמחויבות יותר חזקה מכל כתובה"), נולדה בשנת 1974 וגדלה ברמת־השרון. התחילה לדגמן בגיל 16. סיימה את תיכון רוטברג, ושירתה במצ"ח. אחרי השחרור חזרה לדגמן, והתחרתה בשעשועון 'גלגל המזל', ובהמשך הגישה אותו לצד ארז טל. כאן החלו 20 שנות קריירה בטלוויזיה, שכללה תוכניות ילדים ונוער, הובלת תוכניות אקסטרים, תוכניות בוקר, הצגות ילדים ופסטיגל (1996). במקביל למדה עיצוב תכשיטים בשנקר ("הסבתא הפולנייה שלי רצתה דיפלומה") וצורפות, והחלה בעיצוב תכשיטים. לפני שלוש שנים הקימה עם בן זוגה ועם קרן ההשקעות קליר פיוצ'ר בראשות אלון ארבוב את חברת התכשיטים הבינלאומית TALIA. חנות אחת של המותג פעלה בארה"ב, ובתכנון, פתיחה של עוד חנויות בעולם. לפני כשנתיים חלתה בסרטן צוואר הרחם. בימים אלה מעבירה הרצאות באמצעות הזום.
איך נראה אצלך עידן הקורונה?
"הקורונה תפסה אותנו בעיצומה של פריצה מאוד גדולה בחו"ל של חברת התכשיטים, בשלב שבו בעצם התחלנו לקצור את פירות ההשקעה של שלוש שנים. ב־2 במארס הכל נעצר, הגענו לארץ להצביע בבחירות, ולא יכולנו יותר לטוס. נכנסנו מרצון לבידוד עד היום. שתי הבנות שלנו לא הלכו לגן ולבית ספר ממארס, גם לא ראו חברות. אני נמצאת בקבוצת סיכון, וזה משפיע על כולנו. אנחנו יוצאים פה ושם לטיולי אופניים, יצאנו גם פעמיים לטיול עם אוהל בשביל לא להשתגע, אבל אנחנו ליטרלי בבית, מבודדים מכורח הנסיבות".
איך באמת אפשר לא להשתגע?
"זה לבנות סדר יום, וכמובן הכל נתון לשינויים. ברור שזמן המסכים התארך, אבל אין מה לעשות. אז מנסים לשמור על השפיות בהמון זומים עם חברים. יש את זמן האיכות המשפחתי ויש את הזמן המקצועי של רונן ושלי, זומים מהבוקר עם המזרח הרחוק ועד השעות הקטנות של הלילה עם ארה"ב, ובאמצע עם אירופה. כרגע מתאימים את עצמנו לעידן החדש שבו עיקר הפעילות יהיה אונליין. עשינו מהלך מהיר להעביר את הפעילות לשם, ונקווה שזה יוכיח עצמו כמוצלח".
איך מצב הרוח בבית אחרי בידוד כזה ארוך?
"בהתחלה זה היה רגוע ונעים, הפסקה מהמרוץ המטורף של החיים, במיוחד אחרי השנתיים שעברנו עם מחלת הסרטן שלי. אבל מיצינו. עכשיו זה כבר מתחיל להיות קשה. כשילדה בת חמש בוכה ואני שואלת למה, והיא עונה 'אני פשוט רוצה לצאת מהבית', זה קורע את הלב".
וחרדות יש לך?
"אני מפחדת מהקורונה אותו דבר, אם לא יותר, ממה שאני מפחדת מהסרטן, כי בסרטן יש פרוטוקול טיפול מדויק. הקורונה חדשה, בלתי צפויה. עם הסרטן ידעתי שהטיפולים הולכים להיות קשים מאוד, אבל שיש אחוזי הצלחה מסוימים. מה אתה יודע בקורונה?"
כמה אחוזי הצלחה ניבאו לך?
"לא מדייקים. אומרים לך, 'זה סרטן טוב, לא כרטיס בכיוון אחד'. חליתי ביוני 2018 בסרטן צוואר הרחם בשלב מתקדם, גידול של שישה סנטימטרים וגרורות באגן. טופלתי בקרינה בחמישה סבבים של כימותרפיה ובחמישה סבבים של ברכיתרפיה, טיפול איום ונורא, ההפך הגמור מברכה. זה היה טיפול קרינתי מקסימלי, שלושה חודשים, מדי יום, בשיבא תל השומר. אחרי חצי שנה, כשהכל היה תקין, התגלתה בחזרה מחלה".
מניח שזה רגע קשה.
"בדיוק התראיינתי אז ל'לאשה', אמרתי שהסיפור מאחוריי, וכשהעיתון יצא, התגלו שני גידולים חדשים באותו מקום. הסרטן הרים את הראש, בקיצור. אז עברתי ניתוח כריתה רדיקלי של הרחם והשחלות. עכשיו אלה חיים שיש בהם כל שלושה חודשים בדיקה, וזה המון אופטימיות מהולה בחרדה ורצון לחיות את החיים".
מה עובר בראש אחרי ניתוח כזה?
"זה הניתוח הראשון שהיה לי בחיים, ואני בן אדם שהיה לו פחד ממחטים. לא השאירו לי ברירה אלא למצוא את הוונדרוומן שבתוכי. הוציאו לי את הרחם כשאני בת 45, לא בגיל 20. הוא עשה את שלו, הרחם. החזיק שתי ילדות נפלאות, אז לא היה רגע של עצב על זה שהרחם לא בגוף שלי. פחות איבר שיכול לחטוף סרטן".
אני קורא שאת מקבלת הרבה פניות.
"המון, גם ברשתות, גם בשיבא. יש שם פרויקט תמיכה של מחלימות מסרטן והרצאות שאני עושה. לדעת שבזכות התמיכה שלי אישה שלא רצתה לעבור טיפולים כי פחדה, קיבלה אותם והיום היא חיה, זה סיפוק שאין כמותו".
מה היה רגע השבר שלך בתוך כל זה?
"כשהסרטן חזר. לקבל את הסטירה בפעם השנייה זה יותר כואב. היה לי הרבה יותר קשה לאסוף את עצמי מאשר בפעם הראשונה, שם הייתי כמו רובוט, תיפקדתי על אוטומט. 'יש סרטן, אוקיי מה עושים, איפה צריך להיות, מה פרוטוקול הטיפול'. כמו חץ שיצא מקשת לא ראיתי בעיניים, באתי להילחם את המלחמה של החיים. חצי שנה אחרי, כבר הייתי צריכה זמן לעכל. זה היה הלם. נתתי לעצמי את זמן ההתפרקות שלי, עד 48 שעות במשברים כאלה. זו הסתגרות, זה בכי. זו הייתה התמודדות עם פחד שלא הכרתי בפעם הקודמת. הגילוי השני היה גם הפעם הראשונה שבה נחשפתי לתחושה של פחד מוות. כשקיבלתי את הכוחות להתמודד, שוב גיליתי את הוונדוומן החבויה שבי".
ניצחת את הסרטן?
"אי־אפשר להגיד דבר כזה. תמיד יהיה צל שמלווה. זה משהו שלומדים לחיות לצידו. כמו שעושים סוויפ לתמונות בסמארטפון, לומדים לדפדף החוצה את המחשבות הפחות טובות. זה חלק מההתמודדות"
מה מפחיד אותך?
"על כל הפחדים שלי יצא לי להתגבר. הפחד הכי גדול שלי הוא להשאיר את הבנות שלי בלי אמא, לפני שהספקתי לתת להן את ארגז הכלים לחיים. וגם להשאיר את רונן בלי האישה שהוא אוהב".
מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?
"זה היה דווקא לא מזמן, מפרופיל מזויף באינסטגרם. הוא כתב ככה: 'יאללה טל, הבנו, את חולה, את רוצה עוד תשומת לב. מרחם על הילדים שלך שמשלמים מחיר גבוה מדי, למה ילדת אותם בגיל של נכדים ועוד עם זקן'. צילמתי לי ואני שומרת, תזכורת לכמה אפשר להידרדר".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"בתחום המקצועי, המימוש של הרעיון של חברת התכשיטים, טליה, לידי חברה מצליחה עם ארבעה פטנטים עולמיים. ההצלחה שרונן ואני חווינו עלתה על כל דמיון".
מה הכי מפריע לך בהופעה החיצונית שלך?
"למדתי לקבל את עצמי. אני מושלמת, למרות שבעקבות הטיפולים עליתי 20 קילו. לא מתעסקת בקליפה".
מה היה החיפוש האחרון שלך בגוגל?
"כדורי שוקולד של קרין גורן, בתי יהלי ביקשה ממני".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"נפטרה בשיבה טובה".
