כשמילאה את הטפסים של הצו הראשון וכתבה שהיא גרה בהרצליה, שאלו אותה "הרצליה פיתוח או הרצליה קיפוח?"' וכשהמילים נעתקו ממנה מרוב מבוכה, שאלו אותה "כמה חלונות יש לכם בבית?". הכעס והתסכול שאחזו בנאיה פדרמן ברגע ההוא גרמו לה לשקר. ביום הראשון שלה במדים היא הזדהתה כתושבת ראש־העין.
"רציתי לברוח מסטיגמות", היא מסבירה. "מאז שאני זוכרת את עצמי תויגתי בתור בתו־של ונכדתו־של, לכל כתבה עליי הצמידו את הכותרת 'נולדה עם כפית זהב בפה', ואני הכי לא עשירה ומפונקת, אני הכי להפך. אז נכון, זה לא יפה לשקר, אבל לא מגיע לי להתחיל פרק חדש בחיי עם תקשורת בגובה העיניים?"
השקר עבד?
"עד שאחד החיילים חיפש בוויקיפדיה והאמת נחשפה".
זה עד כדי כך נורא להיות נכדתו של דיוויד פדרמן, מבעלי קבוצת הכדורסל מכבי תל־אביב?
"ממש לא! סבא שלי גאה בי ומעודכן בכל מה שאני עושה, אבל מאז ומתמיד הסביבה נתנה לי להרגיש שאני מצליחה בזכות המשפחה, לא בזכות הכישרון או העבודה הקשה שאני משקיעה. קחי, לדוגמה, ערב חשוב בחיי - פרמיירה של סרט. כל הצלמים שואלים איפה סבא שלי לצורך תמונה משותפת. הלו, אני כאן! אני! ותכף תראו אותי על המסך, בתפקיד הראשי. תופעה כזאת, שחוזרת על עצמה שוב ושוב, גורמת לי להרגיש שלא הרווחתי את התפקידים שלי ביושר ושמסתכלים עליי כעל דמות לא אנושית. שאני לא בן אדם, אלא סוג של חומר עם תווית נוצצת".
היית מעדיפה להיוולד למשפחה פחות עשירה ומיוחסת?
"לא. גם חברים שלי, שגדלו איתי, מושכים אש. במקרה שלי, האש מגיעה מכל הכיוונים גם בגלל הסטיגמות וגם מפני שאני שחקנית. עד גיל 15 התייצבתי לכל ראיון בחרדה, ממש רועדת, מחכה למתקפה. מאז שהתחלתי לבקר אצל פסיכולוגית למדתי לא להתעלם ולא להדחיק, אלא לקבל ולחבק את מי שאני. אגב, גם את הטיפול הפסיכולוגי ניסיתי להסתיר, חשבתי שזו בושה, שזה מעיד על כך שמשהו אצלי לא בסדר, אבל בזכות השיחות האלה התבגרתי. עובדה, אני כבר לא מתביישת ולא מתגוננת ובטח שלא מתנצלת. אין לי סיבה".
בת ה־19, שמאחוריה קילומטראז' של 12 שנה על הבמה ומול המצלמה, היא השלישית מארבעת ילדיהם של טלי ("אמא למדה עיצוב פנים בלונדון, גידלה משפחה וכיום היא נהנית מהחיים ללא עבודה") ואיש העסקים עדי פדרמן, "שהוא האדם הכי צנוע על פני האדמה. הוא מעולם לא התראיין, ואפילו לפרמיירות שלי הוא מגיע רק אחרי שהאולם הוחשך". בניגוד לאחיה, שקיבלו שמות בעלי צליל בינלאומי ‑ דין, אנני וטומי ‑ היא זכתה בשם הנדיר נאיה.
"אין לי מושג אם אני הנאיה הישראלית הראשונה", היא שולפת מהסלולרי סרטון שקיבלה מאמא של ילדה בת ארבע שנקראה על שמה. "בגן, כשכולם קראו לי מאיה ונאלצתי לתקן, לא שאלתי את הוריי למה הם בחרו לי שם כזה מיוחד, שתמיד יוצר שיבושים. גם הכינוי 'נאיה פפאיה' העלה לי את הסעיף. עד היום אני לא מסוגלת לאכול פפאיה. רציתי שם רגיל. רק לפני כמה שנים אמא סיפרה לי מה עומד מאחוריו".
מה?
"לא הייתי אמורה להיוולד. בתחילת ההיריון אובחנה בעיה, הרופאים אמרו לאמא שהיא חייבת לעבור הפלה והיא פסקה 'אין מצב' ואושפזה ולא זזה מהמיטה. מהתפילות שלה נבע השם נא־יה. אחרי שבועיים בבית החולים הבעיה נעלמה. אמא אמרה, 'הייתה לי תחושה שהדבר הקטן הזה שיש לי בבטן הולך להיות משהו גדול'. כנראה שממנה ירשתי את הכוח לא לוותר ולא להיכנע שזה, בערך, מה שעליי לעשות כל הזמן".
מאיזה גיל?
"כשהייתי בת ארבע אמי הפולנייה תקעה אותי בחוג בלט, רקדתי עם פוינט שוז ומהרגע הראשון היה לי המון ביטחון. בהופעות, כשהמורה הציבה אותי בשורה הראשונה, זה יצר קנאה. הבנות האחרות אמרו שאני בשורה הראשונה לא בגלל שאני רוקדת יותר טוב מהן, אלא בגלל הגובה שלי. או חוסר הגובה שלי. היום אני 1.54 מטר. הייתי ונשארתי קטנה. אבל למרות שסבלתי מהקנאה, הרגשתי שהמקום שלי הוא על הבמה, ולא רק כרקדנית. בבית לא סגרנו את היום לפני שהושבתי את אמא ואבא וסבתא וסבא להופעה עם אנני, אחותי הגדולה. היא שנאה להופיע ורבנו נורא, עד שהיא הסכימה לחקות אותי ‑ להתלבש חגיגי כמוני ולשיר למברשת השיער שביד. אף אחד כבר לא היה יכול לשמוע אותנו, אבל מדי יום הכרחתי את אנני להתאמן איתי במשך שעות. בנינו ריקודים לצלילי ביונסה ומייקל ג'קסון וקווין. עיצבנו כרטיסי כניסה למופע וחילקנו אותם בחינם".
בפסטיבל שירי הילדים 2009 הייתה פדרמן בת שבע. "חבר של אבא שלי שמע שיש אודישנים, רצה לשלוח את בתו והציע לאבא לשלוח את אנני, שהייתה אז בת עשר. שמעתי את אבא עונה, 'מה פתאום, אנני ממש לא אוהבת לרקוד ואת נאיה לא נשלח, היא קטנה מדי', ומאותו הרגע הרגתי להוריי את החיים. בכי, תחנונים. אמא הסיעה אותי לאודישן, אבל לא נתנו לה להיכנס לאולם, היא חיכתה בחוץ. היו שם כ־200 מתמודדים, בגיל 12־16, ואני הייתי הכי קטנה. הפתק עם המספר שהדביקו עליי היה יותר גדול מהגוף שלי. התיישבתי באחת השורות האחרונות, אלה שישבו לפניי הסתירו לי, לא ראיתי ולא נראיתי. ייאוש! שעות! לידי ישבה נערה שהציעה לי סוכרייה על מקל. היא התייחסה אליי כמו לתינוקת. כשקראו את המספר שלי קמתי, אבל לא ראו אותי ועברו למספר הבא. חשבו שפרשתי. צעקתי 'אבל אני פה' ורצתי קדימה וטיפסתי לבמה ושרתי ורקדתי וכולם קמו ומחאו לי כפיים".
מה שרת?
"פדיחה", היא נקרעת, "את 'ילד קאובוי' של בועז מעודה ואת 'נובמבר' של מירי מסיקה. נתתי שואו, בשיא הביטחון, כאילו שזה האודישן האלף שלי. למזלי, אני לא כל כך מתרגשת מאודישנים. עשו לי חמישה. כשאמרו להוריי 'אנחנו פוחדים שילדה כל כך צעירה לא תעמוד בזה', התחננתי 'אני יכולה לעמוד בזה, אני ילדה גדולה!' וזו הייתה חוויה מדהימה. נבחרתי לשיר את 'במקום הנכון' של יגאל בשן, שנפתח במשפט 'כשהייתי בגן, זה היה כבר מזמן' וכולם צחקו נורא. האירוניה בשיאה. הרי סיימתי את הגן לפני דקה. זה היה פסטיבל ארוך, הופעתי פעמיים ביום, בבוקר ובערב, ונהניתי מכל דקה".
בשוך תרועת הפסטיבל הוריה הציבו בפניה מחסום. "אבא חשש שאהפוך לכוכבת עם שם משפחה בעל משקל, אמא פחדה שהלחץ יגרום לי לפתח הפרעות אכילה. הם פשוט אמרו לי 'קאט' ולקחתי את זה קשה נורא. חיפשתי מידע על אודישנים ובגיל 11 גיליתי את הפייסבוק. כשאחי הגדול השאיר את המחשב שלו פתוח נכנסתי מאחורי גבו ‑ אל תשאלי איזה צרחות חטפתי על הפלישה לפרטיות שלו ‑ ומצאתי הודעה מג'וי ריגר על חידוש 'ספר הג'ונגל' בבית צבי. צילצלתי למספר שהופיע שם, שאלו מאיזו סוכנות אני ואם יש לי אישור מההורים. אז הושבתי את הוריי לשיחה ואמרתי, 'תקשיבו, או שאתם מאשרים לי ומסיעים אותי, או שאני אסע באוטובוס'. הם הבינו שאין ברירה ושהם חייבים לאשר, ובמקביל הכינו אותי לאפשרות שלא אתקבל. באתי, זיהיתי בנות שכבר הצטלמו לקלטות, שרתי את השיר של באנה והתקבלתי למחזמר".
בגיל 12 היא כיכבה לצד יובל המבולבל בסרט הילדים "גויאבות" ("רציתי לקטוף את הגויאבות ביד ימין, כדי להסתיר את כתם הלידה שיש לי על כף היד השמאלית, אבל זה לא הסתדר, חשפתי אותו ומאז אני חיה איתו בשלום"), וקובי מחט ("יש בינינו חיבור חזק") ליהק אותה גם לסרטי ה"ג'סטה" שביים. אך המסלול המהיר תבע מחיר. בתיכון חדש בהרצליה לא אישרו לה היעדרויות ממושכות לצורך צילומים, "ושוב נקלעתי לצומת עם סימן שאלה. האם לוותר על שלוש שנות משחק בתקופת הפריצה שלי, שבה אני אמורה לתת פול גז, או לוותר על לימודים עם החברים? עברתי לתיכון האקסטרני של רועי קריב בתל־אביב. אני תלמידה מצוינת, חרשנית שאוהבת ללמוד, ואפילו בקטע הזה ירדו עליי. טענו שההישגים שלי נובעים מהעובדה שהוריי יכולים להעמיד לרשותי סוללה של מורים פרטיים".
בגיל 15 הודבק לה רומן עם גברבר אלמוני לחלוטין. ג'סטין ביבר. "היינו בחופשה משפחתית בבית מלון בבוורלי־הילס, ישבתי עם אחותי על שפת הבריכה, ופתאום ראיתי אותו נכנס, מוקף בשומרים. אמרתי לאחותי 'זה ג'סטין' והיא ענתה 'מה את מבלבלת את המוח?' עד שהואילה בטובה להסתכל ונשימתה נעתקה. הוא נשכב על המיטה הסמוכה לשלנו ובמשך 40 דקות הציץ לכיוון שלנו. אנני ואני החלטנו שנכבד את הפרטיות שלו, לא נפנה אליו ובטח שלא נבקש ממנו סלפי, אבל הוא היה זה ששאל 'מאיפה המבטא שלכן? אתן מדברות ספרדית?' ברור שמיד קפצתי, סיפרתי שאנחנו מישראל והוא דיבר על יופייה של ירושלים. הוא נראה לי קצת ילד אבוד כזה. ריחמתי עליו, הרגשתי שהוא בודד. בסוף לא התאפקתי וביקשתי להצטלם איתו. כזאת אני, חצופה. הוא הסכים, שלחנו את התמונה לחברות שלי ואף אחת לא האמינה שזה לא פוטושופ. מזל שטומי, אחינו הקטן, צילם אותנו מהצד. העלינו את הסרטון לאינסטגרם בתור הוכחה".
הביצה צהלה, נכתב שהוא הציע לך להיפגש וסירבת מפני שהיה לך חבר.
"משפט כזה בחיים לא יצא מהפה שלי. זו הייתה שיחה סתמית של חמש דקות, לא יותר".
היא צמודה כבר שנתיים וחצי לדוד ויצמן (23), שנפצע במהלך שירותו בצנחנים, עוסק בקנאביס רפואי ולאחרונה גם ממריא לדובאי בענייני טכנולוגיה ונדל"ן. "בלעדיי", היא מבהירה. "אני חיילת. קיבלתי זימון לתיאטרון צה"ל ולא רציתי להיבחן כי ידעתי שהלב שלי יסחוף אותי לשם. החלטתי שהפעם אקשיב לראש ואפתח לדברים קצת אחרים, שעליהם אסור לי לספר. את המעמד של אמן פעיל שקיבלתי מהצבא אני מנצלת בגבולות ישראל. למרות שאני לא ארוכה כמו שרוך הפכתי לפרנזטורית של 'Adika', מותג צעיר ובועט שדומה לקהל שלי. בהמשך הדרך אני מקווה להכניס למותג ערכים שידברו אל נערות במצוקה".
אמא שלך התפללה שתיוולדי בריאה ושלמה. מה את מבקשת מבורא עולם?
"השחקניות האהובות עליי הן נטלי פורטמן ושירה האס. בעקבותיהן אני חולמת להמשיך לעבוד ולהתפתח, להיכנס לעולם המבוגרים, להגיע להוליווד ‑ וגם לחוות נפילות ומשברים. אם הכל יהיה מושלם, זה לא יהיה מושלם. הכישלונות הם שיעור לחיים". *
איפור ושיער: רפאל איתי און; ע. סטיילינג: נועם אדטו
טי שירט ומכנסי ג'ינס - Adika מטפחת בנדנה - Polo Ralph Lauren תכשיטים - Adika בשער: טופ קולור ג'ינס, חולצה ומכנסיים - Adika ז׳קט
