לאן נעלמו שנות העשרים? הקברטים בברלין על רקע עליית הנאצים // מרדכי (מקס) שטנר - אורות הכרך - 260 עמ'
ררין טין טין, כלב רועה גרמני שנמצא על ידי חייל אמריקאי בסוף מלחמת העולם הראשונה והפך לאחד מכוכבי הסרט האילם, היה אמור להיות הזוכה הראשון באוסקר לשחקן הטוב ביותר. אבל ברגע האחרון החליטו חברי האקדמיה לקולנוע שעדיף לבחור במועמד על שתי רגליים והעניקו את הפרס לאמיל יאנינגס, שחקן יליד גרמניה שחזר למולדתו אחרי שהקריירה ההוליוודית שלו נקטעה בגלל המעבר לסרטים מדברים. בעקבות האוסקר הוא חיפש פרויקט שיצדיק את מעמדו המתחדש ונפל על 'המלאך הכחול'.
יאנינגס לא הצליח לשקם את הקריירה שלו בהוליווד והפך בהמשך לאחד השחקנים האהודים על גבלס. אבל בזכות אותו כלב, סרטו של יוזף פון שטרנברג מ־1930 נעשה הטקסט התרבותי המייצג של סצנת הקברטים הברלינאית (לפחות עד יציאת הסרט 'קברט' ב־1972) - על המרתפים המעושנים שלה והמיניות האנדרוגינית שהציגה – והפך את מרלן דיטריך לכוכבת.
את האנקדוטה הזאת במלואה אפשר למצוא בספר 'לאן נעלמו שנות העשרים?' שמבקש לתאר את רפובליקת ויימאר דרך הקברטים שלה. מרדכי (מקס) שטנר, חוקר היסטוריה ומומחה לבינה מלאכותית, מתאר את הקברטים הברלינאיים כתופעה התרבותית המייצגת והאותנטית ביותר של העשור ההוא. בניגוד למופעי בידור רגילים, הקברטים הללו - ששילבו מוזיקה, ריקודים, פנטומימה, משחק ולפעמים גם סרטונים וקטעי קוסמות - כוונו לקהל אליטיסטי, הושפעו ממקורות מגוונים כמו תנועת הדאדא, ויוצריהם ביקשו להציג דרכם אג'נדה חברתית־פוליטית. הם שיגרו חיצי ביקורת נגד הצביעות של החברה הבורגנית, עוולות השלטון, ההקצנה הפוליטית והאנטישמיות הגואה.
הקברטים שיקפו את ההתאוששות הכלכלית שאחרי מלחמת העולם הראשונה ואת הפיכתה של גרמניה לחברה צרכנית נהנתנית. בנוסף, צירוף של נסיבות הפך את הרפובליקה החדשה לליברלית באופן חסר תקדים. הצנזורה בוטלה וקבוצות שונות באוכלוסייה קיבלו זכויות שלא היו להן קודם. נשים הפכו לכוח משמעותי בעולם העבודה ולהט"בים יצאו מהארון.
וכמובן, ליהודים היה ייצוג גדול בסצנה החדשה. לפי שטנר, 40 אחוז מהיוצרים שהיו מעורבים בקברטים היו יהודים – שיעור חריג למי שהיוו אז פחות מאחוז מאוכלוסיית גרמניה. אחד הטיעונים המשכנעים בספר הוא שהקברט היה גם ביטוי לתרבות היהודית החילונית של תחילת המאה ה־20. לא מפליא, לכן, שהנאצים הגדירו את הקברטים כ"אמנות מנוונת" ושיסו בהם את בריוני האס־אה. אחרי שעלו לשלטון הם הפעילו תקנות שאסרו על יהודים להופיע בפני קהל ארי ושלחו אמנים ויוצרים למחנות ריכוז. למרבה הזוועה, הקברטים היחידים שהורשו להתקיים אחר כך פעלו, לעיתים בעידוד הנאצים, בדכאו ובטרזיינשטט.
'לאן נעלמו שנות העשרים?' הוא תוצאה של מחקר היסטורי מפורט. שטנר מפגין רמה גבוהה של בקיאות בהיבטים השונים של חיי היום־יום בוויימאר ומחויבות מעוררת הערכה לנושא. עם זאת, הספר לוקה בחסר מבחינת היומרה התיאורטית שלו. לא ברור, למשל, מה מבדיל את הקברטים מיצירות תרבות אחרות של העשור ההוא – האמנות המודרניסטית, הקולנוע, התיאטרון של ברכט – באופן שבו שיקפו את רוח התקופה. שטנר מנסה, אבל לא תמיד מצליח, להקביל בין התפתחויות בסצנת הקברטים – למשל, מעבר מהומור מסחרי לסאטירה פוליטית חדה יותר – לבין אירועים שהתרחשו בגרמניה. ולמרות שפע המידע שהוא מספק, חקירת עולם הקברטים לא באמת מסבירה, כפי שהיא מתיימרת לעשות, איך הפכה גרמניה בתוך כמה שנים מדמוקרטיה ליברלית מתקדמת לדיקטטורה פושעת שקמה להרוס את הציוויליזציה האירופית.
בנוסף, הספר מעט מרושל בגימור שלו, ומקצה עריכה נוסף היה מועיל לו. בפרק השני, למשל, המחבר עובר לכתיבה וידויית שנראית כפויה ומיותרת בחיבור מסוג כזה, כשהוא מספר על מסע שערך בברלין בתקווה לגלות שרידים לסצנה המפוארת ההיא, רק כדי להיווכח שבעצם אין כאלה. "כדי להיכנס לשנות העשרים יהיה צורך במחקר מסוג אחר", מצהיר שטנר ומסביר שבמקום שיטוט חסר מטרה בין קודאם לפרידריכשטראסה הוא החליט לעשות את מה שהיינו מצפים ממנו בכל מקרה – לקרוא קטעים שהוצגו בקברטים המקוריים, להקשיב לשירים שהוטבעו על תקליטים ולעבור על קטעי עיתונים וספרי מחקר.
אם יש סיבה טובה לקרוא בספרו של שטנר, למרות החסרונות האלה, זה האופן שבו הוא חושף את הנחישות של שלטון רודני לצנזר בכל דרך יצירות שמתנגדות לו, גם כשהן שוליות יחסית - ואגב כך להעניק להן חשיפה ותהודה שלא היו להן במקור. מלחמת תרבות היא לא המצאה בלעדית של הנאצים. מספיק להיזכר בסרט 'פוקסטרוט' או בשיר של מחמוד דרוויש - שהביאו את מירי רגב וקומיסרים אחרים מטעם השלטון לנהל קרבות אגרסיביים שהסתיימו ללא מנצחים. פעם אחר פעם, הקרבות האלה מוכיחים בעיקר שעמוק מתחת לכל האיומים והפרופגנדה המתלהמת, קיימת במנגנון הכוח הפוליטי ליבה של חוסר ביטחון; פחד מכמיר לב שכל משק כנפי פרפר - או זמרת קברטים בגרבוני רשת - יגרום לסופת טורנדו שתכלה אותו. •
