בדצמבר הבא, דקה לפני יום הולדתו ה־64, יהפוך אל"מ (מיל') איתן סטיבה לאסטרונאוט הישראלי השני בתולדות המדינה. גם אם מדובר במיזם פרטי, ולא כמו במקרה של אילן רמון, ממלכתי, היה קשה השבוע להתעלם מהמעמד המרגש שהפיקה קרן רמון, כולל טקס בבית הנשיא. קשה להתעלם? כן, אבל לא בלתי אפשרי, כפי שהוכיח ראש הממשלה נתניהו.
אולי זה מפני שסטיבה היה אחד מחותמי מכתב 555 הטייסים שהתפרסם נגד נתניהו לפני כשנה, ואולי מפני שראש הממשלה מודר מהטקס כדי שלא ישתלט על האירוע. כך או כך, עד עכשיו לא נשמע מכיוון נתניהו שום ציוץ, תרתי משמע. בבית הנשיא מכחישים טענות על מידור ובקרן רמון, השותפה למיזם יחד עם חברת "אקסיום ספייס" מטקסס, אומרים שהיחסים עם נתניהו מצוינים ומזכירים שיש עוד שנה עד השיגור כך שנותר מספיק זמן לברכות מראש הממשלה, בוודאי כשכל המהלך נעשה בתיאום משרד המדע והטכנולוגיה.
50 מיליון דולר שילם סטיבה על התענוג לטוס לחלל, ובכך הפך לעוד אחד מעשירי תבל שיכולים להרשות לעצמם להגיע לכוכבים, פלוס נגיעה של פעם בחיים בסטיק של החללית. לכן הורמו לא מעט גבות לגבי הממלכתיות שעטפה מהלך פרטי. "זה כמו כשמכבי תל־אביב בכדורסל זוכה באליפות אירופה", מסבירים גורמים בבית הנשיא. "זו גאווה לאומית אפילו שהמדינה לא מממנת אותה".
"בעשור הקרוב ייצאו יותר ממאה אנשים מהאטמוספרה, לא כולם יגיעו לתחנת החלל הבינלאומית", מנסה רן לבנה, יו"ר קרן רמון, למסגר את המעמד המיוחד. בניגוד למשתמע שמדובר במיליארדר מפונק שקפץ על ההזדמנות לקנות את דרכו להיסטוריה, במקרה של סטיבה התיאור הזה רחוק מהמציאות. לא היה קל לשכנע אותו להצטרף למסע, מספר לבנה. למעשה, חברת אקסיום מחפשת זה כמה שנים ישראלי שיטוס עימם לחלל. "החבר'ה מאקסיום היו כאן ודיברו עם המון אנשים אמידים שמתעסקים בנושא החלל, ולא הצליחו לשכנע אותם. שאלו: תרצו לטוס, לתרום או גם וגם. חלקם ענו בשלילה על שני הסעיפים, היו כאלו שאמרו שיתרמו אם עוד אנשים יתרמו.
"כששמו של איתן הועלה הייתה לנו שיחה עם מפקד המשימה מייקל לופז־אלגריה, ועם עוד שני נציגים מהוועד המנהל שלנו, ואיתן לא היה משוכנע שהוא רוצה. רק אחרי שישב עליו עוד אדם, איתן חזר אליי ואמר, 'אני מבין את החשיבות ואני רוצה ללכת על זה'. הוא הסכים כי זה החלום שלו מילדות וגם בגלל שזו יכולה להיות תרומה משמעותית לחברה הישראלית.
"הוא עושה את זה למרות שהיו עליו לחצים, בעיקר משפחתיים, לסרב לכל העניין. מעבר לסכנת המוות שיש כאן, הבחירה כרוכה בחשיפה. אמרתי לו בפירוש: 'למחרת יפשפשו לך למי תרמת, מה הדעות שלך' ונתתי לו כדוגמה את הבחור שהביא לארץ את מרוץ הג'ירו. שאלתי אותו: 'אתה מוכן לזה? יזהו אותך ברחוב ואתה בכלל הולך עם ג'ינס לעבודה'. הוא אמר: 'אני מבין שזה שווה את זה'".
לדברי לבנה, הטסת אסטרונאוט במתכונת של אילן רמון כרגע לא בסדר העדיפויות הלאומי. "קרן רמון לא יכולה לשלוח אסטרונאוט דרך נאס"א, כי נאס"א עובדת רק עם מדינות. לכן בעת הזו זה לא ריאלי, וההטסה של סטיבה היא המרב שאפשר לעשות למען המדינה. אבל סטיבה, בניגוד לאחרים, מעמיד את קרן רמון כמנהלת המשימה וזה אומר שהוא שם על עצמו מגבלות.
"הוא יכול היה להיות כמו החבר'ה שטסים איתו, להביא צ'ק לאקסיום ולעשות מה שבא לו. אבל הוא אמר לנו: 'אני לא רוצה לעלות לטיסה כדי לעשות סלפי. אני רוצה שחוקרים וסטארטאפים ירוויחו מזה'. מה שאומר שהלו"ז שלו והאימונים ואפילו המטען כפופים לאג'נדה של קרן רמון. הוא צריך לצלם שיעורי מדע, לכתוב דוח, לעשות מחקר לפי ההוראות. יש חוקרים שמחכים כבר 20 שנה שיהיה אסטרונאוט שיבצע את המחקרים שלהם בחלל. זו יוזמה פרטית אבל המדינה נמצאת איתנו כתף אל כתף".
מנגן בכינור, אלוף בג'ודו
עד השבוע היה שמו של סטיבה ידוע רק ליודעי חן. כלומר, לאנשי חיל האוויר, לאנשי עסקים בכירים וגם לחברו הטוב הברון בנג'מין דה רוטשילד, היושב בצרפת, ולמלך שבט האשנטי בגאנה, אסנטהן אוסי טוטו השני, שאליו התקשר סטיבה אישית לעדכן אותו במהלך ההיסטורי. לא רע בשביל הילד שנולד בחיפה לאלמה, ניצולת שואה שהשנה חגגה 95, ואהוד (הוגו) ז"ל, שהכירו באמסטרדם כשהדריכו במחנות קיץ של הנוער הציוני.
כשהיה בן ארבע נסעה המשפחה לארצות־הברית לצורך השלמת הדוקטורט של אביו. כעבור שלוש שנים חזרו, הפעם לשכונה הרמת־גנית רמת חן, וסטיבה נכנס לכיתה ב'. מפיק הטלוויזיה אודי סגל היה אחד מהילדים בכיתה והפך לחברו הקרוב עד היום, 54 שנים אחרי. "לי לא היה אח וגם לו לא היה אח, אז החלטנו שאנחנו אחים", הוא אומר ומוסיף: "איתן תמיד מספר שאני היחיד שלא צחק עליו על המבטא והבגדים".
סגל מתאר בית שהתנהל בצניעות. אמא עובדת סוציאלית במרכז לבריאות הנפש ברמת חן ואבא חוקר במכון וולקני ברחובות. "הם גרו בדירת שלושה חדרים עם גג רעפים ותקרת רביץ. בית צנוע, מעוטר בפסלים של אבא שלו, איתן ניגן בכינור. בנעורים ניסינו להקים להקת רוק, שבה הוא ינגן בכינור כמו אצל פרנק זאפה, אבל לא הלך לנו", צוחק סגל. "זה היה בית שלא מרימים בו את הקול, עם ארוחות ערב בסטייל הולנדי. אני זוכר שאצלם טעמתי לראשונה חמאת בוטנים והייתי המום".
לדברי סגל, האהבה לטיסה ולחלל לא הייתה אצלו אוטומטית. "בשנים הראשונות של היסודי והתיכון לא היה לו את החלום הזה של 'כשאהיה גדול אהיה טייס', אבל מתישהו בתיכון היה ברור שלשם זה הולך, כי זה בא עם כל הערכים של רמת חן: להיות קרבי, ציונות, בעיקר שהיה במגמה ריאלית. כולנו רצינו אז להיות או טייסים או קומנדו. מה שכן, כשהיינו בתיכון נסענו הרבה לנואיבה, שוכבים בלילות ומסתכלים על השמיים, שם אתה במילא מרגיש בחלל. נזכרתי בזה השבוע, כששמעתי את הנאום שלו אצל הנשיא, שבסיני הוא ראה כוכב נופל ואמר 'מה יש שם למעלה'.
"איתן", ממשיך סגל, "היה אלוף ג'ודו לנוער והגיע לחגורה חומה. קיץ אחד, לפני קרב מכריע, הוא היה צריך להוריד קילו וחצי או שניים. אז הוא עטף את עצמו בארבע־חמש שכבות של מעילים וניילונים, והתחיל לרוץ עם כל זה עליו, כדי להזיע כמה שיותר. זה היה פסיכי, אבל הוא הגיע למשקל שצריך. יום אחד, כשהיה כבר בן 40, הוא נזכר שיש לו רק חגורה חומה, והחליט שתהיה לו חגורה שחורה. אז הוא התאמן קצת וקיבל אותה".
סטיבה התגייס ביולי 76' לקורס טיס 86. הוא סיים את מגמת קרב והפך לטייס של אף־16. בשנת 80' הגיע לטייסת 117 שרק הוקמה אז ברמת דוד, בה הכיר את אילן רמון וממנה פרש לאחר 40 שנות טיסה והדרכה. ב־81', כשהוחלט על "מבצע אופרה", הידוע יותר כתקיפת הכור בעיראק, סטיבה לא היה מועמד בכלל, מפאת גילו. הפריצה הגדולה שלו כטייס קרב באה רק שנה אחר כך, במלחמת לבנון הראשונה, אז רשם ארבע הפלות באותה גיחה והפך לכוכב. חצי הפלה נוספת נרשמה לו עם אליעזר שקדי, לימים מפקד חיל האוויר.
"הוא הפיל מיגים ומסוק", משחזר אל"מ (מיל') זאביק רז, שהיה מפקד הטייסת, "והפך לטייס השלישי בחיל האוויר שהפיל ארבעה מטוסים בגיחה אחת, וכמעט הראשון להפיל חמישה מטוסים בטיסה אחת. במלחמה ההיא היינו צריכים להפיל את המטוסים הסוריים בלבנון ולא בסוריה. באותה גיחה איתן ראה גם מטוס חמישי שיכול היה להפיל, אבל הבין שאם יפגע בו, המטוס ייפול בסוריה, אז הוא החליט לוותר. את כל זה הוא סיפר בתחקיר, ואני אמרתי לו שארבעה זה יפה, כי אני, כל הקריירה שלי הפלתי שלושה. אחר כך בחוץ, בארבע עיניים, אמרתי לו: 'חבל שאתה השלישי עם ארבעה ולא הראשון עם חמישה'".
באותה שנה, 82', הוא הכיר את אורה, פסיכולוגית ומומחית בטיפול בדיכאון וחרדות, שהפכה לאשתו ואם שלושת ילדיו: ע', טייס קרב שגם נסע עימו השבוע לארצות־הברית ויהיה הגיבוי של סטיבה אם לא יוכל לממש את שאיפתו לטוס לתחנת החלל; שיר, שמסיימת בימים אלו את לימודי הרפואה; וי', שגם הוא טייס אף־16 הנמצא עדיין בשירות קבע.
החברים מספרים כי משימת החלל היא עוד נקודה על רצף אקסטרימי של פעילויות ספורטיביות שהוא נוהג לעשות, גם עם ילדיו. "צניחה חופשית, צלילה עם כרישים, טיפוס על הרים בנפאל", הם מונים. אבל מכל אלו, אין ספק כי אהבתו הגדולה היא הטיסה. כאיש עסקים הוא מחזיק במטוס פרטי מסוג גלובל אקספרס, שחונה בנתב"ג ומתופעל על ידי שלושה טייסים מתחלפים. לדברי חבריו, הוא לא מטיס אותו בעצמו כי אין לו זמן לעשות את הקורס הנדרש אצל היצרן בקנדה.
"הוא היה טייס מצוין גם בגיל 51, שזה דבר קשה באף־16, כי זה מטוס שחזק מהטייס", אומר רז. "אתה צריך להיות בכושר גופני טוב, כמו ספורטאי. להיות אסטרונאוט בגיל 60 פלוס זאת תופעת טבע ואיתן באמת אדם נדיר. מאז שהוא השתחרר לפני כחמש שנים, הוא חיפש את הדבר הבא מבחינת אתגר. וכל הסיפור עם רמון, אילן ורונה, כנראה שם התחילו להיזרע הזרעים".
פיצוץ באנגולה
סטיבה השתחרר מהשירות בשנת 1984 ויחד עם שני טייסים אחרים, עמי לוסטיג ורועי בן ימי, עבדו בפרויקט הלביא. בעקבות העבודה המשותפת החליטו לפרוש ולהקים את LR, חברה שעסקה בעיקר בתחומים צבאיים. כדי להצליח בעסקים העביר סטיבה את משפחתו לפורטוגל שם גרו בעיירה הציורית קשקאיש, מעין הרצליה פיתוח פורטוגלית, מקום על הים ליד ליסבון הבירה.
"החיים הם רצף של הזדמנויות", מתאר חברו הקרוב, איש העסקים סנדי אופנהיים את שהתרחש והקפיץ את סטיבה למקום הכלכלי והעסקי שבו הוא נמצא היום. "ב־1992 האנגולים, שהיו קולוניה פורטוגלית, בדיוק באו לליסבון כדי לחפש מישהו שיספק להם מגדלי פיקוח ניידים. איתן הצליח, בעזרת קשריו, לקנות מגדלי פיקוח ניידים ולהטיס אותם בהרקולסים לאנגולה". סטיבה הצליח "טו דליבר איט", בשפה של הטייסים, והעסקים באנגולה התרחבו.
שנתיים לאחר מכן המשפחה חזרה לישראל, בעוד סטיבה החל לנוע על הקו. ישראלים שנתקלו בו באותן שנים באפריקה מתארים איש עסקים אגרסיבי. "האגדות מספרות שהחבר'ה של LR הטיסו מטוסים במלחמת האזרחים האנגולית", מעיד אחד מאותם ישראלים. "שבתחילת הדרך הם לא בחלו בכלום, העיקר שהם עשו את העבודה. הם לא באו כשכירי חרב חס וחלילה אבל דבר נבנה מדבר".
אופנהיים, שיושב היום בקפריסין, מתאר את ההתרחשויות מהצד של סטיבה. "איתן היה אחראי על אנגולה ועל כל הפיננסים של הקבוצה", הוא אומר. "הוא אסטרטג מעולה, כמו שחקן שחמט, קר רוח, שקט מאוד, חושב מהר וגם אדם שיוצר אמינות, וכל מי שנפגש איתו רואה שהוא רציני. אני התחלתי לעבוד איתם כמנהל פרויקטים בתעופה האזרחית. באותם ימים שידרגנו את שדה התעופה הבינלאומי באנגולה ובנינו עוד חמישה שדות תעופה פנים־ארציים. שידרגנו את המטוסים שלהם. כשהסתיימה מלחמת האזרחים באנגולה ניהלתי את פרויקט השלום שאיחד את כולם. עשינו שם הדרכה לחקלאים, בנינו בתים. זו החברה שגרמה לו להיות עשיר".
אלא שבסביבות 2011 התפרקה החבילה של LR. על הנסיבות יש כמה גרסאות, אבל כולם מסכימים כי היה מדובר בפיצוץ רציני. "בסוף 2010", מתאר אחד החברים, "איתן הקים קרן שרוצה להרוויח תוך כדי שהיא יוצרת 'טוב חברתי'. לדעתי איתן אמר: 'הרווחנו מספיק באפריקה, עכשיו בואו נשקיע', והשותפים לא רצו להשקיע כסף פרטי".
החברים של בן ימי ולוסטיג מתארים תמונה פחות רומנטית. "הקרן שהוא הקים זו קרן השקעות לכל דבר", הם אומרים והאמוציות נשמעות בקולם עד היום, עשור אחרי. "זה לא שהוא תורם מחשבים לבתי ספר. זו קרן רווחית. סטיבה רצה להמשיך בעסקי הנשק בעוד השותפים שלו רצו להתעסק עם חקלאות ובריאות בלבד. הוא חשב שצריך לעשות גם וגם. ובאמת, כמה חודשים אחרי הפרידה הוא עשה עסקה ביטחונית ענקית של מאות מיליונים שבה על פי השמועה היו מעורבות גם אלביט ומספנות ישראל. זו העסקה שממנה הוא התעשר".
את "ויטל קפיטל פאנד" הקים סטיבה יחד עם אופנהיים כשותף, ומשקיע נוסף בשם חיים טייב שהיה מנהל הפעילות באנגולה. אחרי שעשו עסקאות נשק בניגריה, גם השותפות הזו התפוצצה ברעש גדול לפני כשנה. הקרן עדיין קיימת, אבל עובדת פחות באנגולה, אלא במדינות אחרות. "היום הוא מתמקד בשיתופי פעולה עם ארגונים בינלאומיים, כמו הבנק האפריקאי לפיתוח ואחרים", אומר אופנהיים.
"איתן הוא אגרוף פלדה בכפפה של משי", מעיד איש עסקים שמכיר את סטיבה מקרוב. "יש שיקראו לזה אגרסיביות, אחרים יקראו לזה אסרטיביות. הוא נעים הליכות והוא נחמד וג'נטלמן ויפתח את הדלת לאישה ולבחור הצעיר, אבל הוא גם הולנדי קמצן ולא יעזור כלום, אם הוא יחליט שהוא לא עושה – הוא לא עושה. לא מנדב את המשאבים שלו סתם".
לסטיבה, מספרים כולם, יש כמה מעגלים של חברים. הספורט, התיכון, הצבא וכמובן, העסקים והפילנתרופיה. בני הזוג מחלקים את חייהם בין שני בתים, האחד בסביון והשני במרכז תל־אביב, לאחר שקנה את כל המבנה ההיסטורי שבו שכן בית הספר למסחר פיטמן, עניין של הרבה מיליונים. "כשהם רצו לאחד את המשפחה בקורונה הם נסעו לסביון, אבל ארון הבגדים העיקרי שלהם נמצא בתל־אביב", מספר חבר. "איתן ירש מאביו את האהבה לאמנות והבית בהחלט משקף את זה, נוסף על העובדה שהם עשו בו שיפוץ במגבלות השימור, שביטא נטיות אדריכליות של בעל הבית".
איש עסקים אחר נשמע פחות עדין לגבי הבית. "הכסף שם נשפך מהקירות", הוא אומר, "דברים שלא תראי אצל גיל שוויד או מריוס נכט, שמסוגלים לקנות פנטהאוז יקר בלב העיר ותו לא. הוא ידבר איתך בגובה העיניים ובחיוך רחב, אבל אתה כן רואה שיש לו ושהוא לא מתבייש בעושר עם מטוס פרטי, אמנות, בית מפואר, מרצדס יוקרתית, וגם דירה בניו־יורק באחלה מיקום וכנסייה עתיקה בלונדון שהוא קנה ושיפץ. מצד שני, הוא דאון טו אר'ת', לא אחד שאומר 'אין לי זמן בשבילך כי אני איש עשיר'".
"הכסף לא שינה אותו בכלל", מעיד סגל. "כשאנחנו, החברים מהתיכון, יחד, אין שינוי. אנחנו יכולים לקחת אוהל, עם שקית סנדוויצ'ים ולראות כוכבים. כשאנחנו במסעדה הוא לא הגביר שמשלם עבורנו. כן, הוא עושה אירועים בביתו, ויש לו את היכולת לקחת למסעדה טובה כמה חבר'ה על חשבונו. לפני כמה שנים כשחבר שלנו חלה בסרטן, איתן לקח את קבוצת החברים הקרובה יחד עם נשותיהם לחופשה בסיישל".
שמאלן, עוכר ישראל
חוג אחר של חברים קרובים מבוסס על אנשי חיל האוויר. כך למשל, רז, שהיה המפקד שלו, יזם קבוצה שנקראת "גייסות הרוח" ובני הזוג סטיבה בתוכה. "אנחנו נפגשים פעם בחודש", מפרט רז, "עם משוררים וסופרים, או נוסעים לנגב ולגליל לפגוש משוררים וסופרים פלסטינים". כרגע, ברוח הקורונה נעשים המפגשים בזום. לפעמים חברי החוג נוסעים גם לסיורים בחו"ל יחד. סטיבה לא מגיע, אבל כאשר תוכננה טיסה לפורטוגל הוא תרם את ביתו לצורך המפגש.
אלוף במיל' גיל רגב, לשעבר ראש אכ"א, גם הוא נמנה על חברי החוג, אך מכיר את סטיבה עוד מהחיל. "הייתה תקופה שעשיתי הסבה לאף־16", הוא מספר, "ואיתן היה מילואימניק אז למדתי ממנו משהו על סגנון הטיסה שלו. "קרב אוויר דומה לעסקים, כי המציאות משתנה במהירות ואתה צריך לפענח תמונה ולתת תשובות. ומי שגמיש במחשבה ומסוגל לנהל מציאות משתנה הוא טייס קרב טוב ויכול להיות איש עסקים טוב.
"איתן טס בצורה מאוד תכליתית, עם זריזות מחשבה, ויכולת ליצור תמונת קרב במהירות, שזה קשה כי מטוסים זזים מהר כל הזמן. טסנו יחד שתי טיסות שהוא הוביל. אפשר להתרשם מהאופן המקצועי שבו מובילים אותך. אתה רואה שהוא יודע מה שהוא אומר ועושה את מה שהוא אומר. הוא טייס שעושה מעט מאוד טעויות יחסית לאנשים שטסתי לידם".
סטיבה, על זה אין עוררין, הוא איש שמאל מובהק. רבים מחבריו הם ממובילי מאבק "אין מצב", נגד ראש הממשלה. הוא עצמו אינו הולך להפגנות אבל אשתו אורה כן, ויש הטוענים כי אפילו עוכבה פעם אחת לפני כמה חודשים בבלפור. כך גם הגיע לחתום על עצומת הטייסים נגד נתניהו שיזם חברו רז. "איתן יותר שמאלן אפילו ממני, והוא, בניגוד לכמה אלופים שהתחמקו, חתם על העצומה בלא היסוס", אומר רז.
חותם אחר על העצומה מעיד כי סטיבה לא הסתפק רק בחתימה, אלא כשהתברר כי הכסף איננו מספיק לפרסום בעיתונים, נחלץ לעזרה ותרם, לצד אחרים, סכום שנע בין 10,000 שקל ל־20 אלף לטובת הפרסום היקר. על השאלה מדוע הוא בעצמו לא נכנס לפוליטיקה, עונים החברים "כי הוא הבין שזה שדה מוקשים. אתה נותן כל כך הרבה למדינה, ובסוף יוצא עוכר ישראל, שמאלן".
חבר קרוב נוסף, שגם חיבר את סטיבה לנושא החלל, היה אילן רמון ז"ל שאיבד את חייו בהתרסקות המעבורת "קולומביה" ב־2003. אנשים המכירים את שתי המשפחות אומרים כי מדובר בקשר של "כמו דודים", אם לא למעלה מזה. כשרמון נשלח ליוסטון לקראת הטיסה במעבורת ביקרה משפחת סטיבה את הרמונים כמה פעמים, וסטיבה אף הצטרף לימי אימון של אילן במתקני נאס"א ביוסטון. איתן ואורה אכלו את ארוחת הערב האחרונה עם משפחת רמון לפני שאילן יצא לחלל, ובעת השיגור הם היו יחד באתר בפלורידה.
הקמת קרן רמון לאחר מותו של אסף ז"ל, התרחשה על המרפסת של משפחת סטיבה, ואיתן משמש בה חבר בוועד המנהל. לילדי משפחת רמון יש מפתח לבית של סטיבה עד היום. הקשר חזק עד כדי כך, שכאשר אנשי "ספייס איי־אל" חיפשו תורמים לפרויקט הטסת הגשושית "בראשית" לירח לפני שנה, הם פנו לסטיבה שהשיב בשלילה ואמר שהוא תורם ומחויב לקרן רמון.
המשימה שבה ישתתף סטיבה תארך עשרה ימים, מהם שמונה ימים בתחנת החלל ויומיים טיסה הלוך וחזור. לפני שטיסתו אושרה, עבר סטיבה בדיקות רפואיות שווידאו את כשירותו למשימה, כולל עמידות בתנאי ג'י. "לא חייבים להיות טייסי קרב מהוללים כמו איתן ולא חייבים להיות פיזיקאים ומהנדסים כדי לטוס לחלל, אבל צריכים להיות בריאים פיזית ומנטלית", אומר אמיר בלכמן, מנכ"ל עסקים באקסיום. "את האימון בן ארבעת החודשים אנחנו נספק. איתן בריא וחזק, הוא יכול לאמן את הצנטריפוגות, ולא להפך. בשיגור הוא צריך לעמוד ב־3.5 ג'י, שזה פחות ממה שהוא חווה כטייס קרב".
"איתן הוא האדם המתאים ביותר למשימה הזאת", אומר אלוף (מיל') איתן בן־אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר, ומי ששימש כמפקד בסיס רמת דוד כאשר סטיבה שירת בו כטייס קרב. בן־אליהו היה גם מי שיזם את שיגור אילן רמון לחלל, ורואה בסטיבה את ממשיכו. "הנסיבות הן אחרות, אבל המטרה דומה. סטיבה ימשיך את מה שאילן התחיל, יבצע ניסויים בחלל, אבל הטיסה שלו תהיה הרבה יותר בטוחה. איתן ישהה בתחנת חלל שיש בה שפע של מערכות גיבוי וחלליות מילוט למקרה שמשהו ישתבש".
