אם הייתי אומר לך לפני שנה שתשתתף ב'אח הגדול', מה היית עונה?
"שזה לא נכון. לא יקרה. זה משהו שלא הגיוני ולא מתאים לי לעשות, אני האופציה האחרונה לעשות כזה דבר, זה רחוק מאזור המחיה הטבעי שלי. אבל גם אם היית אומר לי שווירוס ישתק לי את כל העבודה והמדינה לא הייתי מאמין".
ואם הייתי אומר לך לפני שנה שתתגרש?
"לפני שנה? אה... כן".
אתם מתחילים להבין איך נראתה השנה האחרונה בחייו של רמי ורד, 57. הקורונה הרגה לו את הפרנסה כסטנדאפיסט, סגרה את התיאטרון שבו הוצג מחזה שכתב, הכניסה את אביו המבוגר לבידוד לאחר שלקה במחלה (והחלים) והביאה אותו לשיאו הגירושי של תהליך הפרידה מבת זוגו ואם שלושת ילדיו נגה. אה, וגם סתם הפחידה אותו נורא. "לא הורדתי מסכה מהיום שהתחילה הקורונה, הפסקתי להיפגש עם אנשים, עשיתי שתי בדיקות", הוא עדיין דרוך.
ורד מחזיק, למקרה שטרם הבחנתם, בנטייה אובססיבית קלה סביב, כמעט, כל דבר שחשוב לו מספיק. למשל בריאות. למשל משפחה. למשל בנימין נתניהו, שלו הוא מקדיש קריירה מקבילה ומשגשגת בטוויטר, תכף נרחיב.
האובססיביות - לצד איזו בוטות חיננית, חוסר מעצורים ועכבות כנראה מולד ופגיעות מסוימות שקשה להחמיץ - היא המנוע הקומי העיקרי של ורד, זה שהפך אותו לאחד הכותבים העסוקים והמתגומלים בתעשיית הטלוויזיה בישראל לאורך עשרות שנים. מאז כתיבת 'לילה גוב' ו'זהו זה!' (שהוא בין כותביה גם בעונה הזאת), דרך קיצור תולדות יצפאן, התגלות כטאלנט אצל יאיר לפיד, תוכנית אירוח משלו בערוץ 10 ההיסטורי, ועד שיתופי הפעולה הנצחיים עם אבי קושניר וצביקה הדר - ורד היה בכל מקום, ברקע או בחזית, כשנדרשה כתיבה קומית.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר ב"7 לילות"
