"שגרירת הזמר הישראלי בצרפת הלכה לעולמה", כך הודיעה אתמול שגרירות ישראל בפריז. ואכן, ריקה זראי הייתה כוכבת ענקית – גם בארץ וגם מחוץ לגבולותיה.
זראי, ילידת ירושלים, צמחה בישראל עם שירים מיתולוגיים ובהם "קול אורלוגין" ו"גן השקמים" שהושמעו אז ברדיו ללא הפסקה. עוד לפני הקריירה המוזיקלית שלה למדה פסנתר באקדמיה למוזיקה. בגיל 20 נישאה למלחין יוחנן זראי, שכתב לה את שיריה הגדולים. ב־1959 נולדה בתם יעל.
ריקה זראי פרצה לתודעה כשהופיעה בתפקיד הראשי במחזמר "חמש חמש" בתיאטרון האוהל. בשנות ה־60 היגרה לפריז, שם זכתה להצלחה אדירה. היא נפרדה מבעלה ונישאה למוזיקאי הצרפתי ז'אן פייר מנייה, שהפך למנהלה האישי.
בצרפת המשיכה לשמור על שורשיה הישראליים בעבודה משותפת עם המלחין נחום היימן. בנוסף הכירה למאזיניה הצרפתים ביצועים משלה לשירים ישראליים קנוניים ובהם "ירושלים של זהב" ו"הבה נגילה". במקביל שיתפה פעולה עם גדולי הזמר הצרפתי ובהם שארל אזנבור וז'אק ברל.
בעקבות תאונת דרכים קשה שעברה פירסמה את הספר "הרפואה הטבעית שלי" והפכה לסוג של גורו בתחום זה. הספר היה רב־מכר ועורר את כעסם של לא מעט רופאים שהתנגדו לתרופות הסבתא הטבעיות שעליהן המליצה. ב־2008 היא לקתה בשיתוק מוחין, אולם חמש שנים לאחר מכן הוציאה אלבום כפול של שיריה.
"השנים שביליתי עם ריקה ויוחנן זראי היו ציון דרך בביוגרפיה שלי", סיפרה אתמול חברתה הטובה רבקה מיכאלי. "ביקרתי אותם הרבה, גם בפריז. ריקה, יפהפייה עוצרת נשימה, הייתה שאנסונרית מובהקת". מיכאלי אמרה כי זראי הייתה כוכבת ענקית בצרפת, והוציאה כ־30 דיסקים שנמכרו בכ־30 מיליון עותקים.
"הדרך שריקה זראי עברה משירים כ'גן השקמים' ועד לשלאגרים צרפתיים שובבים היא מופת להגירה הישראלית של פעם", כתב אתמול המשורר דורי פרנס בעמוד הפייסבוק שלו על ריקה זראי ז"ל. היא נפטרה בשנות ה־80 לחייה.
