היה מרתק לעקוב אתמול בצהריים אחרי המפגש בין שייח’ תמים בן חמד, שליט נסיכות קטאר, לבין מארחו בריאד, מוחמד בן סלמאן, הלא הוא MBS. האחד בגלבייה ומעליה מעיל חום, השני במעיל מעטפת שחור. המצלמות לא החמיצו אף תנועה: מנחיתת המטוס הקטארי ועד החיבוק החם שמיהר הנסיך הסעודי להעניק. כי הרי כל העולם צופה, והשליט בפועל של הממלכה שמתעקשת לשנות את פניה מודע לכל מחווה.
שלוש שנים לא דרכה כף רגלו של השליט מקטאר בסעודיה, בבחריין, באיחוד האמירויות במפרץ הפרסי ובמצרים. לכל אחד יש חשבון ארוך עם הנסיכות הקטנה. א־סיסי של מצרים זועם על התמיכה הקטארית בשנואי נפשו, האחים המוסלמים, ויש לו חשבון ארוך גם עם הידידות ה"מופלאה" בין קטאר ליריבתו הגדולה טורקיה. באיחוד האמירויות עוקבים ב־70 עיניים אחרי קשרי קטאר עם איראן, שמאיימת לבצע פיגוע באבו־דאבי או בדובאי. בחריין הולכת עם סעודיה, שנאלצה אתמול להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את רשימת התנאים שהעמידה לקטאר כתנאי להתפייסות, לפחות לעת עתה.
והיה עוד אח"מ שהגיע לאירוע: ג'ארד קושנר, היועץ ואיש המשימות הגלויות והחשאיות, וחתנו של הנשיא היוצא טראמפ. כבר בחודש שעבר ניתן היה לקלוט סימנים ראשוניים למהלך שנועד להכין את סעודיה לקראת הממשל החדש בוושינגטון, כשביידן לא בדיוק אוהד את ההתנהלות בתוך הממלכה. מותר גם לנחש שטראמפ וקושנר כבר מכינים לעצמם, בעקבות ההתפייסות, חבילה עסקית גדולה במפרץ הפרסי.
החלום הגדול של הסעודים – שקטאר תתחייב לסגור את ערוץ אל־ג'זירה שחבט בהם – כאילו נזנח. בשלב הראשון, נפתחו ביום שני בערב הגבולות היבשתיים, האוויריים והימיים בין שתי המדינות. מבחינתה של ישראל, שהייתה לגמרי בתמונת מהלכי ההתפייסות, זה אומר שניתן יהיה לצרף בקרוב את קטאר לקווי התעופה החדשים ותיירים ישראלים יוכלו לקפוץ לנסיכות הקרובה. אגב, אחרי 15 ביקוריי בקטאר, אני יכולה להגיד שהביקור, למשל בקניון העצום שבו משייטות מיני־גונדולות בין החנויות, מומלץ.
ובחזרה למשמעויות המדיניות: בעין הישראלית אי־אפשר להתעלם משני אנשי מפתח בדוחא, בירת קטאר, שלוחשים על אוזנו של שייח’ תמים. האחד, חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, שנמלט לירדן וגזר על עצמו גלות בנסיכות שהעניקה לו תנאי מחיה מופלאים. מהצד השני, הדיפלומט הקטארי המיומן, מוחמד אל־עמאדי, שלא רק מופקד על מזוודות הדולרים שהוא מחלק בעזה אלא גם יצר קשרים חשאיים עם בכירים בישראל, והוא זוכה מהם לשבחים לא מעטים על דרכי התנהלותו.
מאחורי הפיוס במפרץ נרקמים חלומות: להגדיל את כוחה של מועצת שבע המדינות והנסיכויות במפרץ, לקראת כניסת הממשל החדש בבית הלבן, וגם להפיח חיים במוסד הליגה הערבית, כדי לנסות להקטין את השפעת טורקיה. קטאר, בגלבייה הנוצצת, אם כי לא ברור כמה זמן הפיוס הזה יחזיק מעמד, אמורה להיכנס למעיל המעטפת הסעודי. ישראל לא תצא מופסדת. מי באמת ניצח בסיפור הזה? אין ויכוח – ג'ארד קושנר ומחותנו טראמפ. פוליטיקה עכשיו, עסקים מיד לאחר מכן.
