כשאמא שלה לצידה נאלצה לירי (שם בדוי) לעבור את הבדיקה הרפואית־משפטית בחדר האקוטי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "זו בדיקה נוראית", מספרת האם. "לירי לא הסכימה להיבדק, אבל היא הבינה שכדי להעמיד לדין את האיש שאנס אותה חייבים ראיות. זה היה כל כך כואב וכל כך קשה. היא ילדה. היא מעולם לא עברה בדיקות כאלה. מעולם לא הייתה אצל רופא נשים. לא ישבה על הכיסא הזה. וכל הכדורים שהיא צריכה לקחת כדי להגן על עצמה מפני היריון ומחלות. ברגעים האלה את בכלל לא מבינה מה קורה".
כמה שעות קודם לכן. תשע וחצי בערב. שמרית (שם בדוי) התכוננה ללכת לישון, אבל המחשבות שלה נדדו רחוק, אל הבת שלה, שהתקשרה בצהריים ובכתה. בשיחת הווידיאו היא נראתה מבועתת, אבל לא הצליחה לספר לאמה דבר. שמרית ניסתה לחלץ ממנה מה קרה ולירי הצליחה להשיב רק: "כלום. אין לי מצב רוח".
ואז הגיע הטלפון הנורא. "היא התקשרה אליי ואמרה: 'אמא, את יודעת איפה אני?' אמרתי 'לא'. היא שאלה, 'לא אמרו לך?'. אמרתי שלא והיא אמרה לי: 'אני בבית חולים. תגיעי לפה'. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה: 'אני לא יכולה להגיד לך'. ובדיוק אז קיבלתי טלפון ממספר חסוי. הבנתי שזה כנראה קשור ועניתי. זה היה מהמשטרה. הם אומרים לי: 'הילדה בבית חולים. היא עברה פגיעה מינית'.
"אין לי מילים כדי להסביר מה קורה לי באותו רגע. זה לחטוף מכת חשמל. שוק. הדבר הראשון שאת עושה כאמא זה להתגייס ב־200 אחוז לטובת הילדה. הילדה הזאת היא גור. היא קטנטונת ומישהו רצח לה את הנשמה. הוא פצע אותה והפצע ידמם לנצח. כל לילה שעובר זה מחלחל ונהיה קשה יותר. זאת שואה".
ברגעים האלה, כשהדם בגופה של שמרית קופא והנשימה נעתקת, היא חייבת לאסוף את עצמה במהירות. "את לא זוכרת כלום. הבלבול וסערת הרגשות כל כך גדולים. את טסה לבית החולים. כשהגעתי אליה שאלתי אותה 'איך לא אמרת לי בזמן אמת? אני כל כך אוהבת אותך'. היא אמרה לי: 'אני אפילו ביקשתי מהמשטרה שיגידו לך, אמרתי להם שאני מפחדת לספר לך, כי ידעתי שזה הדבר שממנו פחדת כל החיים'. אמרתי לה שהיא לא אשמה. שהיא הייתה בזמן הלא נכון, ברגע הלא נכון, במקום הלא נכון עם החיה הלא נכונה. עכשיו זה בעיקר לתת לה המון אהבה".
מבטים טורפים
היא רק בת 13. עדיין כל כך ילדה, כל כך חסרת ישע, במקום שאמור להיות בטוח ומוגן – אבל היה עבורה הכי מסוכן. ילדה שחולה במחלה שמפחידה את כל העולם. בבידוד. מוקפת במדריכים ובאנשי צוות, אבל הכי בודדה שילדה יכולה להיות.
זו מלונית המאכלסת נערים ונערות בסיכון שנדבקו בקורונה וחייבים להישאר בבידוד. משרד העבודה והרווחה מפעיל שתי מלוניות כאלה, האחת במרכז הארץ והאחרת בירושלים. הן שונות באופיין ממלוניות הקורונה למבוגרים שמפעיל פיקוד העורף. הצוות שלהן כולל מדריכים שעברו הכשרה לעבודה עם בני נוער בסיכון ועובדת סוציאלית שנמצאת עם הילדים בקשר יומיומי.
המלונית שבה אירע האונס נמצאת באזור הומה אדם ביפו ומוקפת דוכני מזון ומסעדות. פעם, במציאות רחוקה שלפני הקורונה, המבנה היה מיועד לבילוי ולנופש. דלת הסורגים הגדולה בכניסה למבנה נעולה היטב. אין יוצא ואין בא. בערב הכל חשוך, שקט ומסוגר. רק מרפסת מוארת אחת מרמזת שיש בפנים חיים. בני ובנות נוער שהגיעו ממוסדות רווחה מרחבי הארץ לאחר שנקבע כי זאת המסגרת הטובה ביותר עבורם. שתשמור ותגן עליהם. כאן, ביום רביעי שעבר, 24 בפברואר, התרחש האסון של לירי ושל משפחתה.
לירי הגיעה למלונית לאחר שאובחנה כחיובית בבדיקת קורונה. המלונית הייתה יחסית ריקה והיא קיבלה חדר לבד. הייתה בקומה שלה עוד נערה אחת חולה, ובקומה של הבנים לנו שלושה נערים.
ירין שרף, בן 21, במקור מיישוב בבנימין, התגורר לאחרונה בדירת מעבר של משרד העבודה והרווחה בשדרות. מיד עם הגעתו למלונית התחילה לירי להרגיש לא בטוחה. למרות גילה הצעיר היא הבינה את המבטים הטורפים שלו. גם המדריכים הרגישו שהוא מסוכן והזהירו אותו: "שלא תתקרב לקטנטונת הזאת!" הם עקבו אחריו וחיפשו אותו. אמא שלה, במרחק קילומטרים רבים, הרגישה את הרעד הטורדני הזה בלב. היא התקשרה שוב ושוב למלונית, ביקשה לדבר עם העובדת הסוציאלית. עם הצוות. שאלה מה שלום הילדה שלה. מה היא אוכלת. מי נמצא בסביבתה.
"אמרתי להם: 'עשר עיניים על הילדה'", מספרת שמרית. "אמרתי להם מה לירי אוהבת לאכול. היא לא יכלה לסבול את האוכל שם, אז הזמנו לה אוכל מבחוץ. כל 20־30 דקות התקשרתי ושאלתי איך היא, והמדריכים ענו: 'היא בסדר. אנחנו כל הזמן עליה. אל תדאגי, היא ילדה חזקה'. היו נערים ונערות ששהו שם לפניה, וקצת אחרי שהגיעה הם השתחררו והגיעו חדשים. חזרתי והתרעתי שמדובר בסיטואציה מסוכנת. משהו לא היה לי רגוע מבלי שידעתי על הסכנה. אחרי שזה קרה המדריכים בעצמם אמרו לי: 'איך קרה בדיוק מה שחששת?' בלי להתבייש. נפלט להם".
לפי החשד אנס שרף את הנערה בשתי הזדמנויות, הכה וחנק אותה וניסה לשדל אותה לצרוך איתו סמים ואלכוהול. במהלך השבוע האחרון החלה המשטרה לאסוף צילומי מצלמות אבטחה, וחוקרי מז"פ אספו דגימות מחדרי המלונית. בחקירה התברר כי שרף הגיע למלונית רק יומיים קודם לכן. גורמים במשטרה אומרים כי יצר קשר עם הילדה והתעקש להיכנס לחדרה למרות שהתנגדה לכך מפורשות, וכי קיימות התכתבויות בין השניים שבהן היא מבהירה שאינה מעוניינת בנוכחותו.
התיאורים שלה בחקירה קשים. היא מדברת על הפחד שחשה בנוכחותו עוד לפני האונס. מספרת לחוקרים על האלימות שלו, על האמירות הקשות והמשפילות. "אל תתנגדי לי", אמר לה שרף. הוא סטר לה ואיים עליה: "יהיה פה אילת 2", רומז לאונס הקבוצתי באילת.
"ילדה בת 13 מול בחור בן 21, חולה מין מנוסה ומיומן, זה מחריד. כל מי שנכנס לרגע לנעליים שלה לא יוכל לחוות את זה. הכאב הוא עצום", אומרת אמה של לירי בגרון חנוק.
חדר מבודד במוסד
אחרי האונס והבדיקה הועברה לירי למוסד אחר של משרד העבודה והרווחה, שם אירגנו לה חדר מבודד. היא מוקפת באנשי צוות ומצבה קשה מאוד. "היא מנותקת לחלוטין. היא לא רוצה לחשוב שזה מה שקרה לה. אין לה יכולת בנפש לשאת את התופת הזאת. אני מבוגרת, אני מבינה מה קרה, והקושי הוא עצום. כשהיא לא מנותקת, ומבינה מה קרה, היא מקיאה ובוכה. היא מבולבלת. היא שוכחת דברים והכל מתבלבל לה. היא עוברת חקירות לא פשוטות. זה לעבור גיהינום".
ואיך את מרגישה בתוך כל הסיוט הזה?
"זו לא הרגשה שאנשים רגילים מכירים, או שאני הכרתי או הרגשתי קודם. אלה תחושות עמוקות של אבל. זה הדבר שממנו כל אמא וכל אבא לילד חוששים יותר מכל. כואב ועצוב לי שאנחנו 'נבחרנו' להיות הקורבן ולשמש פה לכל ילד וילדה ולכל הורה במדינה, כדי שאם מישהו עם מבנה נפשי כמו רוצח הנפש הזה יחשוב אי פעם לעשות דבר כזה, שיידע שהעונש שהוא יקבל יהיה כבד מאוד. אם נצליח למנוע דבר כזה – זאת תהיה נחמה".
ואולי את האונס המחריד הזה באמת אפשר היה למנוע. "הוא היה פצצה מתקתקת על השולחן, לא כתובת על הקיר שצריך לפענח", אומרת האמא. "הילדה עצמה כתבה לחבר שלה: 'אני פוחדת שהוא יעלה אליי לחדר'. הוא אדם שמשרה פחד. היא הייתה חסרת ישע והוא ניצל את האינסטינקטים החייתיים שלו עליה. המקום הזה היה אמור להגן עליה. היה פה מחדל של כולם – המדריכים, המפקחים והעובדים הסוציאליים – ועם כולם צריך למצות את הדין. אבל שום דבר לא יחזיר את הנשמה והנפש לקדמותם".
שרף לא התבייש במשנתו המיזוגינית והאלימה כלפי נשים. להפך. הוא הציג אותה לעין כל ברשתות החברתיות. הוא הפעיל חשבון טיקטוק עם כ־20 אלף עוקבים ופירסם שלל התבטאויות אלימות, פוגעניות ומחפיצות כלפי נשים. זמן קצר לפני מעצרו ענה לקטינות שהגיבו לסרטונים שלו: "אני רוצה לדעת מי קבע שמה שאני עושה זה לא תקין. ילדות בנות 13 שמגיבות לאנשים שלא מסכימים איתן בדעות שלהן שהם מביכים ומבוטלים? תבינו, אתן לא מנהלות את טיקטוק, תפנימו את זה כבר. אני אכניס פה סדר חדש". בסרטון אחר ענה לנערה שהגיבה לו: "הנה, הנה כל הפמיניסטיות קמו עליי. בקיצור שבי כו*ראבאק, שבי תסתמי את הפה שלך – ואל תגידי שום דבר. אני קורא את התגובות ובא לי להוריד לך סטירה לפנים, אני אגיד מה שבא לי מתי שבא לי".
מצד שני, לפני כשנתיים פירסם בפייסבוק פוסט שבו סיפר שפגש שתי ילדות בנות 13 בוכות בתחנה המרכזית. אחת מהן, כתב, אמרה לו שגבר זר פגע בה מינית: "לאט־לאט הן נפתחו בפניי וסיפרו לי מה קרה, את האמת? היו לי דמעות בעיניים. היא ילדה בת 13! סך הכול ילדה תמימה שלא עשתה שום דבר לאף אחד הותקפה מינית בידי חולה נפש. אולי הבן אדם נעלם והוא בטח שכח מאותה ילדה בת 13 אבל הילדה בת 13 בהחלט לא תשכח אותו".
"יש פה כוכב רשת, או חיית רשת, שאני לא מבינה איך נתנו מקום לחייתיות ולמפלצתיות שלו מול בני הנוער", אומרת שמרית. "קיבלנו הרבה דיווחים על בנות נוספות שחוו ממנו אלימות מינית, גם ברשת וגם במציאות. איך הכניסו עבריין כזה למלונית כזאת, אחרי כל הסרטונים המחפיצים והאמירות האיומות שלו כלפי נשים?"
לשמרית חשוב גם להעביר מסר להורים: "שימו לב לבריונות ברשת. אם אתם מזהים משהו שקשור להחפצת נשים, לבריונות, אל תשתקו. תדווחו. המקום של אנשים כאלה הוא מאחורי סורג ובריח. הם חיות אדם שמסתובבות בינינו. המדינה לא מספיק מחמירה עם פושעי ועברייני מין, בטח מול ילדים ומול כל אחד אחר. אבל אנחנו נעשה הכל כדי שהוא לא יראה אור יום. אני עומדת איתנה על שתי רגליים אחוריות – אמנם שבורות ורועדות – כשאני רואה את החיה מול העיניים שלי. אני רואה אותו בכל דיון, וזה קשה, אבל אני מגויסת לחלוטין לטובת הילדה שלי".
מטופל מגיל 16
שרף היה מטופל במסגרות הרווחה כבר מגיל 16. גורמים בסביבתו סיפרו שהיה מטופל ברטורנו – מרכז גמילה של משרד הרווחה והבריאות – כדי להיגמל מקנאביס. בגלל התמכרותו לא גויס לצה"ל. בהמשך טופל בתוכנית "יתד" של משרד הרווחה, המיועדת לצעירים בסיכון מגיל 19. במסגרת התוכנית מקבלים הנערים סיוע בדיור או דירה, ייעוץ משפטי להתמודדות עם חובות וסיוע כספי ללימודים. כמו כן, עובדת סוציאלית מלווה אותם מול הרשויות ובמיצוי זכויות.
חבריו של שרף מספרים שהוא נחשב במסגרות הרווחה לנער שמשתף פעולה, שנשמע לכללים. כך למשל, העירו לו מדריכיו ב"יתד" שיסגור את הטלפון הסלולרי בעשר בלילה כי הרעש מפריע לשותפים שלו –והוא אכן סגר. הוא נדבק בקורונה בזמן שהותו בתוכנית וכיוון שלגורמים המטפלים בו לא היה ידוע על אירועים קודמים של אלימות מינית או אלימות בכלל, הוא הוכנס למלונית.
"זה נער שמסגרות הרווחה מכירות אותו, שנמצא בפיקוח", אומרת אמה של לירי. "איך הן לא עוקבות אחרי הדברים שהוא מפרסם ברשתות החברתיות? כמה מבוגרים אחראים היו שם לאורך הדרך, שיכלו לזהות שיש בגופו אקדח טעון?"
קרן וירדן לא הופתעו לשמוע שירין שרף הוא החשוד באונס הילדה. הן הכירו אותו כשעבד לפני כשלוש שנים בקניון באחת הערים הגדולות, בדוכן של טלפונים סלולריים. "הוא תמיד היה קורא לבנות, צועק לנו: 'בואי, בואי, תראי מה יש לנו פה'", מספרת קרן. "פעם אחת התקרבתי אליו והוא הוריד את הז'קט. כל הגוף שלו היה מלא בהיקי. פחדתי. לא הבנתי מה נסגר איתו. אמרתי לו שאני לא מעוניינת והלכתי. ואז הרגשתי פלאש. הוא צילם אותי. הלכנו למנהלים של הקניון והם אמרו שהוא עשה את זה לעוד בנות. הם מצאו בטלפון שלו תמונות שלי. גם אחרי שהדוכן נסגר, או שפיטרו אותו, הוא המשיך להסתובב בקניון. בכל פעם שראיתי אותו נלחצתי. חברה שלי, שהגישה נגדו תלונה בקניון, חטפה ממנו איום – זה עוד יתנקם בך. היינו בנות 13. ותמיד העיניים שלו היו אדומות. כאילו הוא עישן סמים. הוא היה מדבר אלינו מזעזע".
ירדן פגשה את שרף בערך באותה התקופה. "הייתי בחוג וגם הדרכתי שם. כל פעם שהייתי עוברת במקום הוא היה קורא לי ומתחיל איתי. בכל פעם שבאתי להחליף כיסוי לטלפון הוא היה מדבר אליי. 'איזו יפה את'. 'כמה את רזה'. מעיר הערות. רואה שאני ילדה קטנה. 'אם היית בגיל, אולי הייתי יוצא איתך'. הייתי בת 13. לא זרמתי איתו. לפני שנתיים הוא ראה אותי שוב. 'אהה. זאת את! איך התפתחת. את נראית יותר טוב'. היה ידוע בעיר שהוא מתחיל עם בנות ממש קטנות. הוא היה זורק הערות גם לילדות בנות תשע ועשר: 'איזה מתוקות. איזה חמודות'. שואל אותן באיזה בית ספר הן לומדות ואם הן כאן עם ההורים.
"בחודש שעבר ראיתי אותו אצל ההורים שלו. הוא היה במרפסת ואמרתי לידיד שלי, 'אתה רואה את הבחור הזה? זה הוא מהקניון שהיה מתחיל עם ילדות'. הוא שמע אותי, כיבה מהר את הסיגריה ונכנס הביתה. זאת הייתה ההתנהגות שלו גם ליד המנהל שלו, ליד עובדים נוספים, ליד אנשים מבוגרים. כולם ידעו שהוא מדבר ומתחיל עם ילדות קטנות".
"זאת דוגמה שמראה איך עברייני מין אלימים מסלימים עם השנים", אומרת ברכה ברד, מנכ"לית עמותת "כולן". "זה מתחיל בהטרדות רשת, וכשהם רואים שזה לגיטימי, הם ממשיכים. כשהם תוקפים ורואים שהם מצליחים, הם ממשיכים. כשהם מצליחים לאיים על נפגעות הם מבינים שהם יכולים להימלט מעונש. זה מקרה שבו הכתובת הייתה על הקיר. כבר לפני כמה חודשים הפעילות שלנו התכתשו איתו בפייסבוק והוא הגיב בצורה אלימה מאוד. למה טיקטוק ישראל לא סגרה לו את החשבון כבר אז? יש לו עדת מעריצים שרק ממתינים שהוא ייצא ממעצר ואומרים שהוא לא עשה שום דבר".
"במקרה הזה מדובר בטיקטוק ספציפית, אבל בכל הרשתות יש מטרידי רשת. והחברה שלנו מאפשרת את הדברים האלה. גם אצל ירין חצי מההטרדות שלו הן 'רק' מילוליות, אבל כשנותנים לזה לגיטימציה, אין מה להתפלא שזה גדל לממדים מפלצתיים. אני לא יודעת אם נוכל כחברה לרפא את הפצע שהוא גרם לה, אבל המחויבות שלנו היא לפעול למניעה. לעצור אותם כבר בשלב שבו הם מפעילים אלימות ברשת. חייבת להיות אמירה חברתית ופלילית".
עמותת "כולן" פתחה עבור הילדה מייל מיוחד, שאליו שולחים בני ובנות נוער מכתבי תמיכה. "שום דבר לא מרפא, אבל זה מאוד מחזק ונותן המון כוח", אומרת האמא. "לירי ילדה עם נפש מאוד חזקה, היא ילדה מאוד שמחה, חכמה, עם נפש מיוחדת. אמיצה מאוד".
מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, אומרת כי "המועצה דרשה ממשרד הרווחה להקים באופן מיידי ועדת בדיקה שתבחן כיצד אירועים חמורים כל כך התרחשו לכאורה תחת 'עינו הפקוחה' של הצוות המקצועי שהיה אמון על שלומה הפיזי והנפשי של הקטינה ואחראי על ביטחונה. לצד ועדת הבדיקה ישנן פעולות חשובות וחיוניות שניתן וצריך לנקוט באופן מיידי כדי למנוע סיכון להישנות אירועים חמורים מעין אלה, ובהם הפרדה בין קטינים ובגירים, הוצאת נוהל שלפיו הפניה למלוניות תיעשה רק במצבי קיצון, וקיום מנגנוני פיקוח משמעותיים. חקירת המשטרה לא צריכה לעכב את נקיטת הצעדים האלה, על מנת להבטיח באופן בלתי מתפשר את ההגנה על קטינים הנמצאים תחת חסות המדינה ובאחריותה".
"האונס שהתרחש במלונית הקורונה מהווה הפקרה קשה של נערה צעירה בחסות מדינת ישראל", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "כבר הרבה זמן יש דיבורים על הטרדות מיניות במלוניות הקורונה. למה חיכו עד עכשיו ולא דאגו להגן על הנערות והנשים במלוניות? על משרדי הרווחה והבריאות לדאוג להכשרת צוותים במלוניות הקורונה כדי לשמור על ביטחון המבודדות".
"הקמנו ועדת בדיקה"
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "מדובר במסגרת ייעודית לחולים מאומתים ממסגרות חוץ־ביתיות של הרווחה לבני נוער ולצעירים. הצוות הטיפולי דיווח למשטרה מיד עם היוודע המקרה והנערה מטופלת מקרוב על ידי צוות של הרווחה. המשרד הורה על הקמת ועדה לבדיקת המקרה בראשות המשנה למנכ"ל אבי מוטולה והיא תגיש את מסקנותיה בהקדם. מפאת חובת החיסיון וצנעת הפרט לא נוכל למסור פרטים על אודות הנערה". מטיקטוק נמסר בתגובה: "לטיקטוק יש אפס סובלנות כלפי הפצת תכנים פוגעניים בפלטפורמה והיא מנוגדת לחלוטין לכללי הקהילה שלנו. אנחנו מזועזעים מהמעשים לכאורה של החשוד ומגנים אותם בכל תוקף. זהו מאמץ שאין לו קו סיום, אך השקענו – ונמשיך להשקיע – מאמצים ומשאבים רבים ככל הניתן על מנת למנוע הפצת תוכן אלים ופוגעני בטיקטוק.
"חשבונו של ירין שרף נחסם עקב הפרת כללי הקהילה שלנו, שכללה תוכן פוגעני כלפי משתמשים אחרים וכלפי נשים. אנו לומדים ומשתפרים כל העת, ולא נאפשר לאיש להמשיך ולקדם את התכנים של שרף במקומו. ליבנו עם הנערה ואנו מחזקים אותה ואת משפחתה".
