השנה הייתה 2018 ולטישיה ג'יימס, נציבת תלונות הציבור בממשל של מושל ניו־יורק אנדרו קואומו, עמדה בפני החלטה לגבי עתידה הפוליטי ושקלה לחכות עד 2021 ולרוץ לראשות עיריית ניו־יורק. בערב אביבי של חודש מאי ישבה ג'יימס עם חברים במסעדה, כש"הניו יורקר" הטיל פצצה: התובע הכללי של ניו־יורק דאז, אריק שניידרמן, הואשם בשורה של הטרדות מיניות ואלימות בתוך המשפחה. עוד לפני שהגיע הקינוח, שניידרמן התפטר. ג'יימס החליטה לרוץ לתפקיד, וכמה חודשים אחר כך גם ניצחה בבחירות והפכה לתובעת הכללית של ניו־יורק.
אותו שבוע במאי 2018 שינה לגמרי את מסלול הקריירה של ג'יימס, אבל מה שהיא עושה במשרד מאז הפך אותה לשם מוכר בכל בית בארה"ב, ולכאב הראש הגדול ביותר של שני הפוליטיקאים החזקים בניו־יורק: דונלד טראמפ ואנדרו קואומו, שיש להם הרבה מאוד מהמשותף: מעל הכל, נדמה היה כי אי־אפשר לגעת בהם. טראמפ העביר את כל חייו בצפצוף על חוקים ונורמות; הקריירה של קואומו הייתה רצופה שערוריות גדולות וקטנות; לכל אורך הדרך, הם לא שילמו שום מחיר.
זה אולי ישתנה עכשיו בזכות אישה שחורה שנולדה למשפחה בת שמונה ילדים ובנתה את עצמה מילולית מאפס. ג'יימס (62) מנהלת כבר שנתיים חקירה אגרסיבית, שאיש לפניה לא העז אפילו להתחיל, בנבכי הארגון של דונלד טראמפ. בזמן שהקונגרס ומשרד המשפטים האמריקאי פחדו אפילו להיכנס לזה, ג'יימס ניצחה את טראמפ שוב ושוב בבתי המשפט, ומשפטנים מעריכים שהיא בונה תיק חזק.
עם זאת, פרשיית קואומו היא זו שנותנת לג'יימס מעמד של כמעט אליוט נס – האיש שחיסל את הארגון של אל־קאפונה – משום שהיא והמושל שייכים לאותה מפלגה דמוקרטית והיא לא עושה לו שום הנחות. להפך. ג'יימס הייתה זו שחקרה וחשפה את שערוריית הדיווח המוטעה על מספרי המתים בבתי אבות בניו־יורק, ובכך ניפצה את המיתוס שבנה קואומו לעצמו במהלך משבר הקורונה. עכשיו היא תנהל את החקירה בתלונות המצטברות נגד קואומו על הטרדות מיניות ושלטון פחד שהנהיג בממשל.
