להביט לפצועים בעיניים

זיו שילון הוא סמל לניצחון הרוח. דמות אהודה ונערצת, אבל לא בטוח שהוא הפתרון ששר הביטחון בני גנץ היה צריך לשלוף כדי לטפל באגף השיקום של צה"ל.

ראשית, כדאי היה ששר הביטחון יבקר, ולו פעם אחת מאז נכנס לתפקידו, במקום החשוב הזה. זה לא קרה. היום הוא צפוי להגיע לראשונה לאגף. בלשכתו לא מכחישים זאת, אבל אומרים ש"קיים 14 פגישות בנושא". אגב, גם השר החברתי במשרד הביטחון, מיכאל ביטון, לא ביקר באגף השיקום. קל מאוד להשמיץ את עובדי האגף ולהפוך אותם לשק חבטות, לחלקם הקטן זה מגיע, בעיקר אלה שחושיהם קהו לאורך השנים. אבל רובם מסורים ועובדים קשה. ולמה זה כה מסובך? כי היקף המתחזים הולך ועולה, לצד עלייה בפניות אמת מצד אלו שאינם לוחמים.

ברור שהיה כאן כשל בטיפול ושהמערכת צריכה תיקון וחייבת לדעת לטפל טוב יותר – בעיקר בלוחמים. ועדת גורן ניסתה לעשות סדר בעניין ולהפריד בין אלה שנפגעו בקרב או במסגרת השירות הצבאי לבין אלה שלא. זה לא הצליח מסיבות פוליטיות. ההפרדה נעשתה רק אצל אנשי הקבע שנפגעו בנסיבות אזרחיות, לא אצל חיילים סדירים. וכך נשמר המצב המעוות שבמסגרתו חייל סדיר, עורפי, שנסע ברכב של הוריו ביום שישי בנסיבות אזרחיות והיה מעורב בתאונה יכול לפנות למשרד הביטחון – ולקבל הכרה כנכה צה"ל. למה הוא לא פונה לחברת הביטוח או לביטוח הלאומי? לכן, בשנים האחרונות ישנה ירידה מבורכת במספר הנפגעים בקרבות, פעילות מבצעית ואימונים אבל היקף הפונים רק עולה.

כדי לפתור את הבעיה צריך להימנע מפופוליזם. אסור ששר הביטחון או ראש הממשלה ייכנעו ללחצים בגלל המשבר הפוליטי. זה הזמן לא רק לתקן את אגף השיקום, אלא ממש לחלק אותו לשניים: חטיבה המיועדת רק למי שנפצע בפעילות מבצעית ומציעה טיפול בכל היבטי הפציעה והפגיעה הנפשית; חטיבה שנייה, נפרדת, לנפגעי תאונות ומחלות שאינן בהכרח עקב השירות; חייל שלא נפגע עקב שירותו אלא בחופשה פרטית שאינה קשורה לצבא – שיתכבד ויפנה לביטוח הלאומי; לוחם לא צריך עורך דין כדי לפנות לאגף השיקום. הוא חייב להיות זכאי לשירות מהיר והגון.כדי להאיץ את הטיפול צריך לתגבר את כוח האדם בצוות מקצועי ומיומן. רופאים טובים, למשל, לא רוצים לעבוד באגף השיקום בשל תעריפים נמוכים, שצריך לעדכן; והתהליך צריך לקבע את ההטבות והזכאויות, לא את אחוזי הנכות.

המקרה הטרגי של איציק סעידיאן יצר הזדמנות נדירה לשינוי ערכי באופן הטיפול בנכי צה"ל. אם משרד הביטחון יסתפק בתיקונים קוסמטיים כדי להרגיע את דעת הקהל, נפספס את ההזדמנות לשינוי אמיתי ועמוק, וניפגש שוב במשבר הבא או חלילה באירוע איציק סעידיאן הבא.