"היום צריך לעשות מעשה למען ההתקוממות הפלסטינית", נכתב בכותרת המייל שנשלח בסוף השבוע למורי בית ספר בברוקלין. במכתב דחקה מנהלת בית הספר אמנדה בואנו בצוות המורים וההנהלה להצטרף אליה ולדרוש מהמדינה להפעיל סנקציות נגד ישראל. "אם צפיתם בימים האחרונים בחדשות באימה מוחלטת", כתבה, "אתם לא לבד". היא הדריכה את הצוות להצטרף למחאות שונות ברחבי ניו־יורק, לחתום על עצומה למען שחרור העם הפלסטיני ולקרוא לנציגי הקונגרס כדי שיפעלו לאישור סנקציות על ישראל. "זה הזמן לעשות מעשה עבור האנשים הפגיעים בעולם שניזוקו מאלימות ופשעים נגד האנושות".
המכתב הזה לא נשלח בחלל הריק. הוא הופץ כאשר מסביב כמות התקריות האנטישמיות והשנאה כלפי יהודים בנסיקה. רק בסוף השבוע האחרון הגיעו פורעים לשכונה הדתית בורו פארק בברוקלין וקראו ל"שחרור פלסטין" ו"מוות ליהודים" מחוץ לבית כנסת. זמן קצר לאחר מכן, בשכונה אחרת בעיר, הותקפו והוכו כמה בני נוער כשהתוקפים מאלצים אותם לדקלם אמירות אנטישמיות. התקריות המחרידות הללו מגיעות ימים ספורים לאחר ש־12 חשודים נעצרו בחשד לתקיפת יהודים וישראלים במרכז מנהטן.
תקריות אנטישמיות ואנטי־ציוניות בארה"ב אינן תופעה חדשה, אבל ריבוי המקרים, ובעיקר הלגיטימיות שקיבלו בשבועות האחרונים, הן סיבה אמיתית לדאגה. הנרטיב השולט בסבב האחרון של הלחימה במזרח התיכון הפך במהרה, ולא בפעם הראשונה, ל"חזקים מול חלשים" ו"לעם מדוכא מול עם מדכא".
"הקרב על חיי השחורים והמאבק למען שחרור העם הפלסטיני שזורים זה בזה", קראה חברת הקונגרס הדמוקרטית קורי בוש. "אנו מתנגדים לכך שכספנו יממן שיטור צבאי, כיבוש, מערכות של דיכוי אלים וטראומה. אנחנו נגד המלחמה והכיבוש ואנחנו אנטי־אפרטהייד". הקולות נגד ישראל בעקבות הלחימה זלגו מהקונגרס לרחובות, וכמובן גם לרשתות החברתיות. מי שמכיר מקרוב את המציאות בארה"ב, על חמישים מדינותיה, לא מופתע מהמצב. בשנים האחרונות השיח האנטי־ישראלי ברשת, בקמפוסים ואפילו בקרב הקהילות היהודיות גובר וניצת על ידי ארגונים כמו BDS או "יהודים למען פלסטין".
"הפך להיות פופולרי"
"אני ראיתי את זה מתהווה ולא היה לי ספק שכאשר משבר יגיע ותהיה לחימה, זה יהיה הלך הרוח", מספרת אופיר דיין, הנשיאה לשעבר של ארגון SSI, ארגון סטודנטים תומכי ישראל בקמפוסים השונים בארה"ב. "ביום השואה הישראלי לפני שנתיים התכנסו בקמפוס סטודנטים וערכו טקס שבו, כמו בטקסי זיכרון, מקריאים שמות של אנשים שנהרגו בעזה על ידי צה"ל. כבר אז היה לי ברור לאן פנינו מועדות". דיין מספרת שבאותם ימים פנתה למשרד לנושאים אסטרטגיים בישראל בתקווה שיציידו את הארגון במידע שניתן יהיה להעביר לסטודנטים שרוצים לסייע, אך היא לא נענתה בחיוב. "התשובה שקיבלתי הייתה שיש הרבה מאוד קמפוסים וזה יהיה קשה לביצוע", אמרה.
רומי רונן, אמריקאית ובת להורים ישראלים, מובילה את ארגון הסטודנטים למען ישראל באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק. לדבריה, עם השנים המלחמה על התודעה הפכה יותר ויותר מסובכת. "יש ממש לחץ חברתי על פיו מי שתומך בישראל תומך באפרטהייד או שהוא גזען. קשה למצוא אנשים שיביעו תמיכה, כאשר רוב האנשים שלוקחים חלק בעליהום הזה לא יודעים הרבה על ישראל ועל הסכסוך. הם חושבים שישראל היא התוקף וחיילים ישראלים הורגים ילדים. מאוד לא פשוט לגרום להם להקשיב, למרות שאנחנו מנסים גם ברשת וגם באופן אישי לדייק בנתונים. לא מעט מהסטודנטים אפילו לא יודעים שהעם היהודי עבר שואה", היא מודה, "זה הפך עניין של להיות פופולרי, להיחשב למי שפועל למען צדק חברתי".
בשבוע שעבר הצטרפה גם תנועת Black Lives Matter, שמזוהה בימים אלו יותר מכל עם צדק חברתי וגזעי באמריקה, והכריזה כי "התנועה עומדת בסולידריות לצד הפלסטינים. אנחנו תנועה אשר מחויבת לסיום הקולוניאליזם בכל צורה, ונמשיך לעבוד למען שחרור העם הפלסטיני". התנועה, שמתפארת במאבק לשוויון זכויות, מצטרפת לנרטיב לפיו כל מי שתומך בישראל תומך בדיכוי ובאפרטהייד.
איב בארלו היא עיתונאית בריטית שעברה לפני כמה שנים ללוס־אנג'לס. עשרות אלפי העוקבים שלה בטוויטר ובאינסטגרם זוכים לעיין בכתבות שלה במגזינים ידועים ובתיעוד המפגשים שלה עם מוזיקאים בעולם. כמי שחזתה בשנים האחרונות בטרנד המתעצם לפיו כל מי שתומך בצדק חברתי, בעקרונות פרוגרסיביים וליברליים חייב לגנות את ישראל, איב לא רצתה לעמוד מנגד. "הבנתי שרוב העוקבים שלי הם מהמחנה הליברלי, וחשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחשוף אותם למה שאני רואה כאנטישמיות. להסביר להם שאנטי־ציונות היא אנטישמיות במסווה. הפסדתי לא מעט עוקבים בגלל זה אבל הרווחתי הרבה יותר", היא מספרת.
כשמבצע שומר החומות יצא לדרך, בארלו הגדירה את מה שקרה ברשת כ"פוגרום סושיאל מדיה". "פתאום ראיתי חשבונות כמו diet prada, שעוסק בכלל באופנה, וכל מיני משפיענים שביחד יש להם יותר עוקבים ממספר היהודים בעולם מפרסמים אינפוגרפיקה אנטישמית ושקרית ומפיצים דיסאינפורמציה מסוכנת. זה זכה לשיתופים ולחשיפה שקשה היה לבלום", היא מודה. בארלו מתארת גם ניסיון להשתיק קולות של משפיענים כמוה ברשת: "היה ניסיון לחסום אותנו עד שהוגשה תלונה והורשינו לפרסם מחדש".
על רקע כל העליהום על ישראל, המשפיעים הפרו־ישראלים טוענים כי זירת ההסברה הוזנחה. "בסוף הגענו למצב שבלה חדיד מפרסמת פוסטים אנטי־ישראליים לא רק כי אבא שלה פלסטיני, אלא כי נוצרה אווירה שמגניב להיות אנטי־ישראלי ובעד חמאס. האחיות חדיד ועוד רבים לא מבטאים דעות בפלג מתון אלא מביעים תמיכה בחמאס שקורא להשמדתנו".
"לגרום לאנשים להקשיב"
אמילי שרדר, בלוגרית אמריקאית עם עשרות אלפי עוקבים, מספקת אינפורמציה פרו־ישראלית ברשת אודות הסכסוך. "
הקונפליקט הזה התחיל עם שייח' ג'ראח וראיתי שיש כאן סיפור שיהפוך להיות מוקד לפייק־ניוז", היא משחזרת. "אני עוקבת אחרי המדיה הערבית וראיתי את הטרנד הזה מתפשט כמו אש בשדה קוצים. אחד האתגרים הוא לגרום לאנשים להקשיב. מי שיודעים לעשות את זה מצוין הם 'אל־ג'זירה פלוס'. עם מימון קטארי ומסרים קצרים ואיכותיים הם מפיצים מידע שעובד. אנחנו יכולים ללמוד מהם איך לתווך מידע בקלות גם לקהלים שלא חשופים אלינו בדרך כלל, וזה מה שעשיתי. הבנתי שאם מצליחים לעשות משהו שמושך ויזואלית והמסר ברור, נוכל להגיע לקהלים רחבים יותר. וגם אם לא כולם יאמינו, יראו ברשת שני צדדים". למרות שיש בעמודי הרשת של נציגויות המדינה הרבה תכנים טובים לדעתה, שרדר מאמינה שבקרב גופי המדינה הרשמיים יש לשכלל את כישורי העבודה ברשתות כדי לפרסם חומרים אפקטיביים יותר בזמן אמת.
"אסור לוותר", מבהיר שחר עזאני, לשעבר דובר הקונסוליה בניו־יורק ובעבר מנכ"ל ארגון standwithus בחוף המזרחי. "אנחנו שומעים מכל הכיוונים כמה הקרב אבוד. אנחנו גוללים את הפיד שלנו ונתקלים בכל כך הרבה שנאה וחושבים לעצמנו שזה גמור. הדבר נכון במיוחד כשמדובר במשפיענים. ההנחה שלנו היא שלא נצליח להשפיע עליהם ולכן מה הטעם לנסות".
אלא שלדברי עזאני הקרב על ההסברה עוד רחוק מלהיות אבוד. "גם כשמדובר במשפיענים, ישנה בהחלט אפשרות להגיע אליהם. אני הייתי עד למקרה שבו תלמיד תיכון אמריקאי ראה בפיד של יוצר יוטיוב פופולרי שהוא עוקב אחריו פוסט אנטי־ישראלי. הבחור פנה אל אותו משפיען, והצליח להציג בפניו נתונים ששינו את דעתו. התוצאה הייתה שאותו משפיען הוריד את הפוסט. אמנם הוא לא העלה פוסט פרו־ישראלי, אבל הבין שמדובר בנושא סבוך שלא כדאי להתבטא בו בחופזה. זו הצלחה חד־משמעית".
להגביר את החשיפה
על פי התנועה למאבק באנטישמיות ברשת, בשבוע האחרון מפורסמים מדי שעה בטוויטר כ־50 אלף ציוצים נגד ישראל, לעומת 2,000 ציוצים פרו־ישראליים בלבד. ציוצים ותיוגים עם תוכן פרו־פלסטיני ואנטי־ישראלי זוכים לממוצע של 70 מיליון צפיות בשעה, לעומת 2.5 מיליון צפיות שלהם זוכים ציוצים פרו־ישראליים.
בלייק פלייטון מברוקלין הפך למשפיען ברשת אחרי שפירסם מאמר מיוחד ב"ניו יורק טיימס" על החוויה האנטישמית שלו באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון היוקרתית. "בקמפוס חוויתי לראשונה אנטישמיות שמתחפשת לאנטי־ציונות", הוא מספר. "הרבה סטודנטים יהודים מתמודדים עם שנאה בקמפוסים, זה לא רק BDS. היום כל מי שרוצה להגיד שהוא פרוגרסיבי ותומך בצדק חברתי צריך לצאת נגד הציונות. הרבה ארגונים ומועדונים בקמפוסים מצהירים שהם לא רוצים להיות שותפים עם ארגונים יהודיים בטענה שהם נגד קולוניאליזם".
בשנה שעברה, עם עליית תנועת Black Lives Matter, פלייטון ראה את האנטישמיות הגואה ברשת. "היה שצף של אינפורמציה מטעה שמשווה את תנועת העליונות הלבנה לציונות והפייק־ניוז הזה זכה למיליוני צפיות. כשניסיתי לפרסם פוסטים שמדגישים את העובדות קראו לי רוצח תינוקות, מעודד אפרטהייד ונאצי", הוא מספר בכאב. מאז קמו עמודים מיוחדים ברשת כמו Jewish on Campus והקונגרס היהודי החדש (שהקים פלייטון) בהם יכולים סטודנטים יהודים לשתף בחוויות האנטישמיות שחוו בגלל תמיכתם בישראל. "יש מניפולציה על יהודים צעירים שמלמדים אותם שישראל זה רע והיא מנוגדת לכל ערכי הצדק ואי אפשר להיות פרוגרסיבי ולתמוך בישראל. מי שלא נחשף לזה לא מבין כמה יהודים משתכנעים כך לוותר על הדבר היחיד שיש להם כדי להגן על עצמם, על ישראל", הוא מוסיף, "ישראלים לא מבינים עד כמה השנאה בארה"ב גדולה וכמה זה הופך למסוכן".
בעבר, יהודי ארה"ב תמכו באופן כמעט בלתי מסויג בישראל. הדורות הקודמים נחשפו לשואה הקשה שעברו יהודי אירופה, הם השקיפו בתדהמה על המדינה הקטנה שניצחה במלחמות הקשות, שהתפתחה במהרה, והרגישו חיבור תרבותי ועמוק לבני עמם מעבר לים. אלא שהדור הצעיר של יהודי ארה"ב לא חשוף להיסטוריה במקרים רבים ומכיר את ישראל בעיקר מהחדשות או מהשיח ברשת ובקמפוסים - והתגובות בהתאם. בשנים האחרונות הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב הגיע לשפל שמורגש היטב בשטח. ביקורת מצד ראשי קהילות, צעירים יהודים שמכנים עצמם אנטי־ציוניים וקריאות חסרות תקדים נגד המדיניות הישראלית.
ארגון איפא"ק יצא בשבוע שעבר בקריאת חירום ליהודי ארה"ב וקרא להם להצטרף למאבק: "הקונגרס ברובו פרו־ישראלי והמשיך לתמוך בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה, אולם אנו מאבדים את הקמפיין ברשתות החברתיות. רבים מהססים לתמוך באופן מלא בישראל בגלל הנושאים ההומניטריים בעזה. פעולות חמאס מסכנות באופן ישיר לא רק את אזרחי ישראל אלא גם את הפלסטינים בעזה ומערערות את היציבות באזור. ישראל מעולם לא התמודדה עם יותר מתקפות רקטות בשבוע אחד. בעוד חמאס מכוון במכוון לאזרחים חפים מפשע, ישנם יותר מדי קולות המאשימים את ישראל ומצדיקים את הטרור של חמאס".
עזאני מזכיר שאסור לנו לוותר על היהודים שהתרחקו מהתמיכה הבלתי מסויגת בישראל. "הבעיה היא בעיקר בקרב גורמים פרוגרסיביים בקהילה, וצריך לזכור שהם אינם שונים בהכרח מקהל ליברלי כללי וכך עלינו להתייחס אליהם", הוא מסכם, "במובן הזה היהדות שלהם משנה רק במעט, אם בכלל". •
