כשאדם גבאי קיבל את ההצעה לשחק לצד אבא שלו, ששון גבאי, במחזמר "ביקור התזמורת" בברודוויי, הוא לא האמין שחלומו עומד להתגשם. היו לו כבר דקות מרגשות לצד אבא שלו בסדרה "פולישוק", בתפקיד הבן, אבל עם כל הכבוד, ערוץ 2 זה עדיין לא ניו־יורק. "באתי לבקר את אבא שלי בניו־יורק", הוא מספר. "אריאל, השחקן ששיחק את חאלד, אמר לי, 'תשמע, אתה בול פאפי. אני אדבר עם המפיק עליך".
ומה אבא שלך אמר?
"אבא שלי דווקא לא התלהב מזה. אריאל דיבר עם המפיק, שהציע שאשלח לו וידיאו שלי. שלחתי סצנה והלכתי לישון. כשהתעוררתי, קיבלתי הודעה שהצוות האמנותי ראה והתרשם מאוד. הם ביקשו לראות סשן איתי בסקייפ יחד עם המנהלת המוזיקלית. שבועיים אחר כך קיבלתי תשובה חיובית. כל כך התרגשתי. אריאל, בניגוד אליי, לא ממש התרגש. הוא אמר שמהרגע הראשון הוא ידע שהם יקבלו אותי. הצחיק אותי שהוא לא הופתע, כי זה היה חלום שאפילו לא העזתי לחלום עליו בחלומות הכי פרועים שלי. אבא ואמא היו בעננים. התפוצצו מאושר וגאווה. בכל הצגה, בשיר שלי, למרות שאלו היו רגעי המנוחה היחידים שלו, אבא עמד מאחורי הקלעים, כולו נרגש, וצפה בי. הייתי בכל ההצגות שלו מאחורי הקלעים, ועכשיו פתאום הוא מסתכל עליי משם".
בניגוד להרבה בנים־של, המשא הזה לא ממש מעיק על הכתפיים של אדם, צעיר שובה לב, עם רגליים על הקרקע. אולי משום שהוא רץ עכשיו מתפקיד לתפקיד בזכות הכישרון הגדול שלו. בשנתיים וקצת האחרונות הוא כבר הספיק להצטלם ל"התנור", הסרט החדש של ג'יי פאלטרו, האח של גווינת' פאלטרו; לקופרודוקציה הישראלית־צרפתית "סאבוי"; לסרט החדש של אבי נשר, "תמונת ניצחון"; לעונה החדשה של סדרת הנוער "פלמח"; וכמובן תפקיד הבכורה בסדרה "הנערים", הפקת יוקרה של קשת ו־HBO. בימים אלה הוא מצטרף לתיאטרון גשר להפקה של "רומיאו ויוליה" בבימויה של אילאיל סמל.
איזה תגובות קיבלת על המשחק לצד אבא?
"תגובות טובות מאוד, אבל היו גם כאלה שאמרו שקיבלתי את התפקיד בהצגה ובסדרה 'הנערים' בגללו. זה משהו שאני צריך לעבוד עליו, לא להיפגע, ועם הזמן אני משתפר, אבל אנשים שראו את הסדרה וההצגה יודעים שהייתי טוב בהם. HBO גם לא היו שמים עליי כסף ב'הנערים' אם לא הייתי שווה.
"אני מטורף על אבא שלי ומעריץ אותו. הוא אחד השחקנים הכי מדהימים שיש, ואני אומר את זה אובייקטיבית. ככל שעובר הזמן אנחנו רק נעשים חברים טובים יותר. גם אמא שלי (הסופרת דפנה חלף) היא אישה מעוררת השראה. אני מאוד אוהב את שניהם".
כשמאי קשת, הבת של יונה אליאן וששי קשת, הלכה להיבחן ללהקת הנח"ל, היא הסתירה את השיוך המשפחתי שלה. דברים כאלה גם קרו לך?
"כשנבחנתי לתלמה ילין עשיתי את זה תחת שם המשפחה של אמא שלי - חלף. זאת לא הפעם היחידה שהסתרתי. כשהייתי ילד, זה היה קשה לי. אבא שלי כבר היה שנים שחקן מוערך, בלב הקונצנזוס, ולפעמים לא היה לי כוח לזה. רציתי להיות בזכות עצמי".
אדם, 23, הוא הבן הבכור של ששון גבאי ודפנה חלף. אחיו הצעיר, אורי, קטן ממנו בשנתיים, ומלבדם יש לו שלושה אחים, מנישואיו הראשונים של אביו. מאז שהוא זוכר את עצמו ידע שיהיה שחקן. "אני קלישאת הקלישאות", הוא צוחק. "הייתי מבלה בתיאטרון, בסטים של סרטים, והייתי נוסע עם אבא בוואנים להצגות. הייתי בכל ההצגות של אבא מאחורי הקלעים – 'פילומנה', 'הדוד וניה', 'רוחלה מתחתנת'. מיה דגן לימדה אותי לשחק טאקי מאחורי הקלעים של 'רוחלה'. כשאבא שלי צילם במלטה, טסנו לשם לחודש. כשהוא היה צריך להיות באוסטרליה, היינו איתו שם. חבר טוב שלי, טל גרושקה, צוחק עליי שיש לי המון דודים - דוד ליאור (ליאור אשכנזי), דוד גברי (גברי בנאי). 'כל הדודים שלך זה צמרת האמנים', הוא אומר".
אח שלך אורי הולך בדרכך?
"אח שלי הוא הקול שבקולים. בתיכון הוא היה בסיסט, ואחר כך מנהל מוזיקלי בלהקה צבאית. עכשיו הוא טבח ב'פורט סעיד' של אייל שני. הוא לא מתרגש מכלום. הוא אומר לי, 'אדם, מספיק עם הדרמות'. הוא החבר הכי טוב שלי בכל העולמות".
למה אורי אומר לך להפסיק עם הדרמות?
"אני בנאדם שלחצן הבכי שלו הוא קל. זה יכול להיות סרט, זה יכול להיות בשיחה, או בפרידה. נראה לי שאנשים נורמלים בוכים".
מאיפה הרגשנות הזאת?
"אמא ואבא שלי יודעים לשדר עסקים כרגיל. גם אני יודע לפעמים – אבל הלב שלי בחוץ. אבא שלי אומר שיש בזה את הדבש ויש בזה את העוקץ. בעיניי, רגישות אצל שחקנים זה מאסט".
כרטיס הביקור הראשון של גבאי היה התפקיד של אבישי אלבז, רוצח הנער מוחמד אבו־חדיר, בסדרה "הנערים", שזיכה אותו בשבחים גדולים. "אני לעולם לא אשכח את הרגע שבו פרי כפרי ז"ל, הסוכנת שלי, המלכה האם, סיפרה לי שקיבלו אותי לסדרה. הלכתי לקלינאית תקשורת כדי ללמוד איך לגמגם, ביקרתי בישיבות ובבתי כנסת. נכנסתי קצת לעולם הזה. כשהייתי הולך ברחוב בזמן הצילומים מישהו בבית קפה שאל אותי, 'תגיד לי, אתה חרד"לי?'. אמרתי לו 'לא'. אז הוא אמר לי, 'אחי, אתה נראה הכי חרדי בעולם. התסרוקת שלך, תנוחת הגוף'".
היה לך פשוט לגלם רוצח?
"הייתי צריך להתחבר רגשית למישהו שלקח חלק ברצח, אבל זה התפקיד שלנו השחקנים. ברור שהדעות שלי רחוקות שנות אור ממנו – אני לא בעד רצח. הסיפור של אבישי חשוב – להראות איך ילד שלא מסוגל לפגוע בזבוב רוצח. עבדתי על זה קשה. אני מעריץ את אבא שלי. למרות שאבא שלו נרצח כשמלאו לו בקושי עשרים, הוא חינך אותנו על שלום, נועם הליכות, רוגע וכבוד".
משפחתו של ששון גבאי עלתה לארץ מעיראק ב־1951, אבל דווקא כאן, בארץ ישראל, נאלצה להתמודד חזיתית עם שנאת יהודים: ב־1968 נרצח אביו בחנות המכולת שלו בחיפה על ידי ערבי נוצרי.
תחזור לשחק לצד אבא שלך ב"ביקור התזמורת"?
"אבא אולי יחזור, אני ככל הנראה לא, למרות שהציעו לי לחזור לעוד 300 הצגות. זאת הייתה חוויה מטורפת, החיים שלי השתנו לגמרי, אבל מעניין אותי לעשות גם דברים אחרים - בארץ ובחו"ל. אני לא יודע אם מיציתי זאת המילה, אבל כשמביאים לך קערת פסטה כשאתה רעב, אתה אוכל אותה בכיף. היא בול. כשאתה מסיים אותה, אתה מפוצץ, ואתה לא רוצה קערת פסטה נוספת".
העבודה עם אבי נשר על הסרט החדש שלו, "תמונת ניצחון", בו הוא מגלם סמל מחלקה מרוקאי, הייתה עבורו חוויה גדולה. "אבי הוא פשוט וואו", הוא מתלהב. "המשפחות שלנו חברות שנים. הייתי עם הבת שלו תום בגן, ואורי אחי היה עם ארי בגן. אבי הוא איש מדהים ומרגש וקולנוען משובח. הסרטים שלו הם לג'נדרי".
עכשיו גבאי מגלם לוחם לח"י נועז, עולה מעיראק, בסדרה "פלמח" שיצרו יהונתן בר־אילן ועדן גוריון (ערוץ טין ניק לצופי Yes) וזכתה להצלחה גדולה בעונה הראשונה שלה. "אני משחק עיראקי, ואני חצי עיראקי", הוא אומר. "אני חושב שזו הפעם הראשונה שיש ייצוג בסדרת נוער לדמות מזרחית, שמספרת על האנטישמיות שחוו יהודי המזרח במזרח ועל הגזענות שהמזרחים חוו ועדיין חווים בארץ. אחד הדברים שעניינו אותי בתפקיד הוא שיש כאן ייצוג מזרחי עיראקי עם פאסון, עם כבוד, ויש לו גם סיפור אהבה, אמביציות, שאיפות, טראומות.
"הטלוויזיה והקולנוע עברו מהפך בנושא הזה, אבל זו הפעם הראשונה שרואים התייחסות כזאת באחת התוכניות הכי פופולריות לנוער. לי אישית זה היה נורא מרגש, כי באיזשהו מקום הרגשתי שזה קצת קלוז'ר משפחתי. העבודה על הסדרה החזירה אותי לבית של סבתא שלי. היינו קוראים לה 'מאמא נזימה', או 'מאמא אמירה טופי', כי היא הייתה מביאה לנו טופי. היינו אוכלים אצלה פלאו בג'יג' ואת כל המאכלים העיראקיים.
"אבא שלי ודודים שלי מאוד מחוברים לתרבות העיראקית. אנחנו חיים בתקופה שבה אפשר לחיות את התרבות הזאת בראש מורם. כשהייתי בתיכון ודודו טסה הוציא את 'הכווייתים' - שירים שסבתא שלי הייתה שרה לאבא שלי - מאוד התרגשתי. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני משוגע עליו. עכשיו סגרתי מעגל וביימתי לדודו ולברי סחרוף קליפ לאחד השירים באלבום החדש שלהם, כשאבא שלי ואני משתתפים בו. הרגשתי צמרמורות כשעשיתי את זה".
גבאי פנוי עכשיו לאהבה חדשה. "הייתה לי אהבה בארצות־הברית, אפילו נשארתי איתה אחרי החזרה לארץ, אבל אחרי חודש של לונג דיסטנס החלטנו להיפרד", הוא אומר. "זה לא המרחק, פשוט זה היה קשר לא בריא. האהבה האמיתית תבוא כשהיא תבוא. חברה טובה שלי קוראת לי 'מאוהבת', כי אני אוהב להישאב כזה. אני כל הזמן מתאהב".
איפה תהיה בעוד חמש שנים?
"אני מקווה להיות חלק מיצירות חשובות בארץ ובחו"ל. אני לא גרידי. חשוב לי להמשיך לשחק, להמשיך לספר סיפורים חשובים, לפנות ללבבות של אנשים, ולהצליח. התחלתי בארצות־הברית דרך לכל דבר ועניין, ואני נורא אשמח אם זה יימשך. עם תכנון נכון ועבודה קשה הכל יכול לקרות".
