עפר פן

כשהחלו לנשב רוחות שמבשרות את בואו של הסגר השני והתיאטראות ואולמות הסטנד־אפ סגרו את דלתותיהם, עפר שכטר החליט שהוא עולה על מטוס לארץ החלומות של הגולשים – הוואי. מה שהיה אמור להיות חופשה של חודש הפך לחצי שנה. "אני אוהב לנסוע", הוא מציין את המובן מאליו ופורע את שיערו הארוך בהיסח הדעת. "אני גולש, עד עכשיו הייתי במלדיביים ובקוסטה־ריקה, אבל להוואי עדיין לא הגעתי. הגיע הסגר השני ואמרתי טוב, אני לא נשאר פה, אני נוסע. הגעתי בדיוק לעונת הגלישה והיה מושלם. קרו לי שם צירופי מקרים הזויים".

כמו?

"נסעתי ושני חברים שלי הצטרפו אליי לשם. ביום הראשון בבית ששכרתי, בעלת הבית דיברה איתנו וחבר שלי הציג את עצמו, קוראים לו גלעד. היא אמרה שהיא מכירה גלעד מקליפורניה, גלעד לבנדובסקי, בעלה של איילת זורר – שבזכות ההיכרות איתה הגעתי למקצוע. מכל המקומות בהוואי בחרתי בית שהם נוסעים אליו כל שנה קבוע. בית מדהים. נשארתי עד שפתחו הכל וכולם התחילו להתחסן".

היה לך בראש אולי להישאר שם וזהו?

"האמת שכן, אבל כשפתחו את הסטנד־אפ דיגדג לי באצבעות וחזרתי מיד להופיע. הייתה לי שם שגרה אמיתית, הכי צ'יל. קמתי, אכלתי, גלשתי, נחתי ופגשתי חברים. הכרתי שם מלא אנשים. אני טבעוני והכרתי בחור שמכין אוכל טבעוני עם אשתו מאיה, שעבדה איתי פעם בהוט. כל הזמן הייתי מבלה אצלם".

ממתי אתה טבעוני?

"שנתיים כבר. משהו שהתגלגל עם השנים. כל פעם ירדה כמות הבשר, ירדו מוצרי חלב והביצים עד שהייתי נטול לגמרי. חשבתי שלא אצליח לוותר על הדגים ופשוט הבנתי שאני יכול לוותר על הכל. מטעמי בריאות ואקולוגיה".

ואיך הולך?

"משהו באנרגיה ובגוף משתנה, לא רואה את עצמי אוכל חיות לעולם יותר. לא מתגרה. ירקות ופירות מגרים אותי יותר. אני בכללי אוכל בריא, לא מנשנש, לא אוכל מתוק ולאחרונה גם הפסקתי עם הקפה".

הילד הנצחי בן 40. אפשר להעריך בזהירות שמשהו בו הפך בוגר יותר, לצד הטבעונות והוויתור על קפאין הוא מחפש גם אפיקי השקעה "של גדולים" שיגבו את העיסוק במשחק והגשה, אבל לא צריך להגזים: "אני עושה סטנד־אפ, וזה תמיד מחזיר אותי לקרקע וגורם לי לשמור על הצניעות".

באיזה מובן?

"הופעה אחת מחורבנת, ואתה נזכר מאיפה באת. זו אהבה מספר אחת אצלי בחיים".

חשוב לך לתחזק את השם עפר שכטר?

"חשובה לי יותר העשייה. השם הוא תוצאה של העשייה. אני רוצה להמשיך לשחק ולהנחות, מצד שני אני לא נתלה על מי שאני ועל מי שהייתי. תמיד דאגתי להזכיר לעצמי שהכל זמני, ניסיתי לחזק את העולם הפנימי כדי שאם העולם החיצוני יחליט להשתנות זה לא ישרוף אותי. היופי בסטנד־אפ שאתה תמיד יכול לעשות אותו גם מול עשרה אנשים. וכרגע אני גם עושה אותו בהתנדבות, לא מרוויח כסף. אני פשוט אוהב את זה ורוצה להשתפר. כמובן הייתי רוצה עדיין למלא אולמות מטורפים, לעשות סטנד־אפ באנגלית, אבל יש גם מחיר לעיסוקים האחרים".

עדיין מבקשים סלפי

אמצע שבוע, שעות הבוקר המוקדמות. ל"באולינג רמת־גן" מתחילות לנהור בהמוניהן קבוצות ענק של ילדים במגוון הגילים, שנמצאים עכשיו בחופש הגדול. האווירה הכללית: צרחות וריצות מקצה אחד של האולם לשני. המנצח על כל הטוב הזה: שכטר. הוא נשא בגאון את תואר "הילד הפרוע" במשך שנים, ובכל זאת, בממלכה הזו הוא על תקן המבוגר האחראי, בעלי המקום לצד אחיו יאיר. "תמיד היה בי רצון לעשות עסקים, אני מניח שכיוונתי לזה בראש ופשוט זה קרה", מסביר שכטר ומחזיר את כדורי הבאולינג למקומם. "הייתה לי התנסות כשותף בבר בתל־אביב לפני 15 שנה, אבל לא היה בשבילי כי הפסקתי לשתות אלכוהול ואווירת הלילה והצ'ייסרים לא הסתדרה לי. הבנתי שאני צריך למצוא עסקים שמשיקים לחיים שלי, שאהנה מהם".

והגעת לפה?

"בדיוק. אחי יאיר הוא המנכ"ל, זה עסק משפחתי, הציעו לי להיכנס ואני מודה שבהתחלה פחדתי, לא ידעתי לאן זה הולך אבל בגלל שרציתי שאחי יצליח עצמתי עיניים, לחצתי על ההדק, וזה הוכיח את עצמו".

איך צלחתם את תקופת הקורונה?

"לא היה קל. המקום היה סגור לחלוטין אבל החזקנו מעמד. העירייה הייתה בסדר איתנו ומענקי הקורונה שהמדינה חילקה עזרו, עברנו את זה והמקום חוזר לעצמו לאט־לאט. אנשים צמאים לבילויים, את רואה בעצמך".

ועוד מבקשים ממך סלפי? חתימה?

"כן, עדיין למזלי זה עוד קורה. ביום שזה לא יקרה אני אתחיל ממש לעבוד בבאולינג", הוא צוחק. "זה תמיד מחמיא וכיף, האהבה של האנשים. אני מאוד אוהב את המקצוע שלי, לא אפרוש ממנו מרצוני בחיים. לפעמים אני מתרחק לחו"ל, לקבל פרספקטיבה, וחוזר".

שכטר פרץ לחיינו בסערה ב־2003 כשהחל להנחות את תוכנית הנוער "אקזיט" בערוץ 10 לצד מלי לוי, מיכל הנגבי ויעל גולדמן. הוא זכה לחשיפה תקשורתית רחבה בעיקר בגלל הפרובוקציות הרבות שחולל בתוכנית (למי ששכח, השערורייה הידועה מכל כללה את חשיפת ישבנו בפני קהל הצופים). לפני כעשור החל לעסוק בסטנד־אפ ובמקביל הצטרף לנבחרת התוכנית "צחוק מעבודה". התוכנית האחרונה שהנחה הייתה פורמט המתיחות "אמבוש אקסטרים", במהלך 2020.

עם כל האהבה לסטנד־אפ, לא מגרד לך לחזור לשחק בטלוויזיה?

"אנחנו מתחילים לצלם עכשיו עונה נוספת של 'שנות התשעים'. זו בעצם עונה שישית של 'שנות השמונים'. עבר זמן מאז שצילמתי משהו אז אני מאוד מתרגש, וגם נותנים לנו המון לאלתר. השחקנים מאוד מופרעים, כל אחד לוקח לקיצון שלו, זה אחד הסטים הכי טובים לעבוד עליהם".

זה גם עשור שיותר קרוב אליך כמתבגר.

"נכון, אלו השנים שאני גדלתי בהן וזוכר אותן טוב. זו התקופה הכי טובה שהייתה לי אישית, ובכללי התקופה הכי טובה שהייתה בעולם – לפני שהתחילו כל הרשתות החברתיות, והטלפונים היו עוד בחיתוליהם. רק בגיל 17 קיבלתי טלפון סלולרי ראשון, ולכתוב סמס היה לוקח שעה. אני מודה לבריאה שחוויתי את העולם לפני שהפך להיות מה שהוא עכשיו".

אתה חזק ברשתות היום?

"לצערי כן. אני לגמרי שם. בתיאוריה החלום שלי הוא למחוק את האינסטגרם אבל זה כלי עבודה, אין מה לעשות. אתה במלכוד. אני משתמש בטלפון הרבה יותר ממה שהייתי רוצה. הייתי באינדונזיה, הטלפון היה סגור כל הטיול וזה היה חלומי. פה הכל נמצא בטלפון: כל כניסה לחניה, כל תשלום, זה קשה".

עוד מנסים לשדך

אבל הרבה לפני שהוא איש עסקים, ואפילו לפני שהוא טאלנט, שכטר מקושר יותר מכל עם רווקות בלתי הפיכה והוללת. לאורך השנים שמו נקשר במגוון סלבריטאיות, ולא פעם גם עם גברים. העניין זוכה להתייחסות במופעי הסטנד־אפ שלו, שם הוא משתדל לעשות מהלימון הרכילותי לימונדה.

ועכשיו לשאלה המתבקשת: מה הסטטוס הנוכחי?

"לא השתנה שום דבר בסטטוס שלי כרגע. אני כן מרגיש שאני בשל לזוגיות ברמה האישית, יותר מוכן לוותר, יותר פתוח, יותר סבלני. יש בי אהבה לתת".

אבל עם כל האהבה שיש לו לתת, יש דברים ששכטר אוהב יותר. "אני מאוד אוהב את החופש שלי לטוס לחצי שנה ושאף אחד לא יגיד לי 'מתי אתה חוזר'. אני חופשי, ויש לזה מחיר שאני מוכן לשלם כדי להיות בלי כבלים".

יש הצעות לשידוך?

"כל הזמן מנסים להכיר לי בקטנה, אבל לאט־לאט אנשים התרגלו והבינו במי מדובר".

והמשפחה?

"כל הזמן שואלת מה עם ילד, אבל אני לא בלחץ רציני. הוספתי את שם המשפחה של סבא שלי, פוטש, לתעודת הזהות. אמא שלי נפטרה ולא היו לו עוד ילדים, אז כדי שהשם ימשיך הלאה הוספתי אותו. אממה, סבא ואני לא לקחנו בחשבון שאני אדם בעייתי ועלולים לא להיות לי ילדים".

קשה לך עם זה?

"כן, זה יושב עליי. לא אעשה ילד רק בשביל זה, כמובן, אבל אני כן רוצה לעשות ילד בהמשך, אני חושב שזה קריטי. המוטו שלי לחיים זה לחוות כמה שיותר דברים וילד זו חוויה גדולה. אבל אני לוקח את הזמן. למזלי אני גבר ואני יכול למשוך את זה עד שאני ארגיש שאני מוכן להשקיע ולהיות שם בשבילו. יכול להיות שבשלב מסוים אגיד שאני לא בשל לזה ואחליט לוותר, מי יודע".

מה ההתנסות הכי גדולה שהייתה לך עם ילדים חוץ מהבאולינג?

"חזרתי מתקופה בארה"ב וגרתי אצל המשפחה של אחי חודשיים, עם שלושת הילדים שלו. הורדתי בפניהם את הכובע. הם מתים על זה אבל לי זה היה מאוד קשה. הלכנו לים בשבת, ארזנו ציוד ואת הילדים, ורק מהרעש כמעט החלטתי שאני מוותר ונשאר בבית. בסוף הלכתי והיה כיף לא נורמלי. אני מעריץ אותו ורואה כמה הוא חזק. הוא מוכיח לי שאפשר לשלב את החיים עם הילדים והמשפחה".

אז מה כל כך מלחיץ אותך?

"אני לא רוצה להרגיש שאני חייב לעשות משהו למרות שאני לא מעוניין בו. אני רוצה שהבחירה תהיה אך ורק שלי ממקום נכון".

היו מערכות יחסים שאתה מתחרט שסיימת?

"היו לי מערכות זוגיות עם בחורות מדהימות אבל זה לא היה הזמן הנכון בשבילי. אם עכשיו תגיע הבחורה הנכונה ותמשוך את השטיח מתחת לרגליי אז אני מניח שבאופן טבעי זה יתפתח ליציבות ומשפחה. הבעיה שיותר קשה בגיל הזה למשוך את השטיח מתחת לרגליך אחרי שהתרגלת לשטיח המון זמן. מה שיבוא אקבל בשמחה. הייתי רוצה לחוות אהבה של ילד, אני מאוד אוהב את האחיינים שלי. אנשים אומרים לך שזו אהבה שלא תחווה לעולם אבל אף אחד לא מדבר על השנאה שאתה חווה בתוספת לאהבה".

כל השינוי הבריאותי ושגרת החיים היציבה שלחו את שכטר להשיק עסק חדש לגמרי שנכנס לארץ בחודש האחרון למשקאות טבעיים מוגזים ומגניבים. "לפני שנתיים פנו אליי שני חבר'ה צעירים בשם לירון ויובל ודיברו איתי על פיתוח משקה בשם 'גרופר', שאין בו תוספת סוכר או חומרים משמרים והוא עד 20 קלוריות. הם נתנו לי לטעום ומאוד אהבתי, הייתי בעד לתת רוח גבית ליזמים צעירים, הלכתי איתם ולאורך כל הדרך הם הוכיחו את עצמם מעל ומעבר". הפרויקט גייס את הסבב הראשון שלו במימון המונים בfundit, ומשם הם עברו לגייס משקיעים בדרכים מסורתיות יותר. "גייסנו ארבעה מיליון שקלים בחודשיים, הכל בגוד ווייב", הוא מספר, "ועכשיו המשקה הגיע לארץ, היעד זה שיהיה אותו בכל חנות, אבל נתחיל מחנויות הטבע ונתרחב".