תמיר גרינברג הוא המתמודד הבולט ביותר ב"הכוכב הבא". הפידבק שהוא מקבל מהשופטים כמעט תמיד הכי נלהב. התגובות של הקהל לא נגמרות במחיאות כפיים. גם חנן בן ארי, ששלב רבע הגמר הוקדש לשיריו, השתפך עליו אמש ואף השתחווה בפניו, בשל התרגום לאנגלית של "שבורי לב". אגב, גם שי המבר זכתה השבוע למחמאות מכאן ועד מאדים, אחרי שהוסיפה בית נחמד ל"ויקיפדיה". בעולם האמיתי, מקוריות וזהות הן דרישות סף בנאליות, שלא מבטיחות הצלחה. ב"הכוכב הבא" זוהי עדות חד־משמעית לגדולה, ל"וואו", ל"מדהים".
הסיבה שגרינברג מורם מעל שאר המשתתפים והמשתתפות חמקמקה יותר מהגוונים בקול, הכריזמה הבימתית והתמרון בין ז'אנרים של פרפורמנס: הסולן הטווס, היוצר המופנם והצ'ארמר האפאתי. מה שהפורמט אוהב אצלו זה את היותו "אמן". רוצה לומר, לא עוד נער או נערה שנוהגים לשיר באירועים משפחתיים ולשמוע "איזה יפה אתה שר, למה שלא תלך לטלוויזיה?".
גרינברג, כפי שהתוכנית טורחת להדגיש ולפמפם, הוא אדם שכבר שנים חי ונושם מוזיקה, ונכון לעשות הרבה מאוד עבורה. שם טמונה ההצדקה לאדישות שהוא מפגין בשיחות הסרק עם אסי עזר ורותם סלע, או פני הפוקר שהוא לובש כשאסף אמדורסקי מביע את דעתו עליו. גרינברג מבקש לשדר שאלה הצדדים של ה"בידור", שהוא אולי אמצעי לגיטימי (ואף הכרחי) בימינו לקידום המטרה, אבל במהות הוא מנוגד לה. אין שום קשר בין ה"בידור" ובין הכוח שמניע אותו, זה שבשבילו הוא מכתת רגליים, לוקח סיכונים, מחפש בנרות את הפתח להיכנס דרכו.
אלא שגם ה"אמן" הוא עוד טייפקאסט בריאליטי. ג'קו אייזנברג, בשנים הרבה יותר נאיביות, היה בדיוק כזה: המנוסה, הממוקד, האיש ללא בולשיט. גרינברג, מן הסתם שלא במודע, הוא היורש שלו: ג'קו הביא ל"כוכב נולד" את כוכבי הרוק של הניינטיז, וגרינברג משפריץ מניירות דומות, עם קריצה לגיבורי גרוב כמו פרינס. על כך הוא מוסיף את החיוך המבויש, שיש בו גם קורט של התנשאות על הפלטפורמה, והקמצנות הכרונית במילים. הוא הרי "אמן", וזה כל מה שצריך לייצג אותו בציבור.
בגלל ההקשר (ריאליטי, "קשת", אולפן נוצץ, "אסי ורותם"), התכונות הללו מושכות תשומת לב, אבל הן גם מכסות על מה שלא בשל – ואולי לא קיים – אצל גרינברג, בטח לא ביחס לכתרים שנקשרים לראשו. למעשה, ההתפעלות האינסופית ממנו רק חושפת את הפער בין הסופרלטיבים למציאות. נדמה כי מי שמבין את זה הוא דווקא גרינברג, שבתגובה מתכסה בעוד ועוד שכבות של תדמית ה"אמן". כך נוצר פרדוקס אירוני: המתמודד הכי "אותנטי" ב"הכוכב הבא" הוא בעצם זמר במסכה.
בקטנה
תמר איש שלום פנתה במהדורה של "רשת" ליוסי אלי, שניצב בהפגנה הסוערת של חרדים בירושלים. "הם מוחים נגד הרכבת הקלה", אמרה המגישה, "מה הבעיה ברכבת?". אלי, ספוג במים ומוקף במפגינים קולניים, עידכן מה קורה בשטח אבל לא גילה, ובכן, מה הבעיה ברכבת. "יוסי", ניסתה איש שלום בשנית, "אולי כמה מילים רק על מה הרקע להפגנות ומדוע הם מתנגדים לעבודות של הרכבת הקלה?". "הם טוענים שיש פריצוּת ברכבת הקלה", השיב הכתב, שהמרחב האישי שלו כבר היה הרבה פחות אישי. למרות התנאים המעפנים, היה נחמד לו הוסבר לצופים מה פירוש "פריצוּת ברכבת הקלה". בהנחה, כמובן, שאף אחד לא מצפה שהיא תתלבש צנוע.
