לפני שצוללים לאסטרטגיה המבולבלת של מדינת ישראל בזירה הפלסטינית צריך להתייחס לאירוע שלכאורה היה אמור להיות טקטי־נקודתי ברמה מדינתית, מותו של לוחם מג"ב, סמ"ר בראל חדריה־שמואלי ז"ל, מירי מטווח אפס של פעיל חמאס בגדר הגבול בעזה. האירוע הזה שתועד הפך לאסטרטגי ולסמל ברמה הלאומית ומחייב את צה"ל לא רק לשנות את שיטת הפעולה על הגדר ואת הוראות הפתיחה באש, אלא גם לפרסם ובהקדם את ממצאי התחקיר המבצעי כמובן למשפחה השכולה, אבל לאחר מכן לאזרחי ישראל ובעיקר ללוחמים ולהורים שעתידים לשלוח את בניהם ליחידות קרביות.
הרמטכ"ל אביב כוכבי התייחס אתמול בנאומו בבסיס חיל הים לסוגיית אמון הציבור בצה"ל בהקשר לביקורת שהצבא חטף בעניין התוספות לפנסיות של אנשי הקבע, אבל התקרית הזו היא משבר אמון חריף פי כמה. מספיק להציץ ברשתות החברתיות ולראות את המחאות של לוחמים על כך שצה"ל "קושר את ידיהם". בין אם זה נכון או לא, או נכון רק באופן מוגבל, זה משפיע על המוטיבציה של החברים שלהם להתגייס ועל זו של ההורים לשלוח את הבנים שלהם לשם. מפגשים עם בכירי הצבא בשבוע האחרון מלמדים שהם לא ערים מספיק לגודלו של האירוע הנוכחי. כדי לסגור אותו מהר נדרשת שקיפות מלאה של הצבא בהצגת הממצאים ולאחר מכן לקיחת אחריות על ידי מי שצריך לעשות זאת. ייתכן שאחרי שיוצג התחקיר לרמטכ"ל בשבוע הבא, הוא יפורסם עם מסקנות אישיות.
אתמול, באמצעות עו”ד רן כהן־רוכברגר, פנו בני משפחתו של חדריה־שמואלי ז”ל לרמטכ”ל ודרשו את הקמתה של ועדת חקירה צבאית שתבחן את הכשלים סביב האירוע. “המשפחה לא תשלים עם מסקנות שיפנו שוב את האחריות לש”ג בלבד”, נכתב.
הרמטכ"ל כוכבי דיבר אתמול על המציאות חסרת התקדים שצה"ל מתמודד איתה: "שש זירות פעילות בו־זמנית". לשם כך צריך את אמון הציבור ובמקביל את שיפור מוכנות הצבא למלחמה רב־זירתית. בסוף השבוע התקיים כאן פסטיבל סביב הודעת הנשיא ביידן בפגישתו עם ראש הממשלה נפתלי בנט, לגבי חידוש מלאי מיירטי כיפות ברזל. כאן צריך להעיר שמדובר באישור לסיכום שהושג לפני מספר שבועות לבקשת שר הביטחון בני גנץ, אבל חשוב מכך – ההיקף אינו מספיק לעימות בשתי זירות חיזבאללה וחמאס. לדעת בכיר מאוד במטכ"ל ישראל צריכה להצטייד – ובהקדם – בהיקף גדול הרבה יותר של מיירטים ובמשגרים וליישם את תוכנית הגנ"א ארצית גם בחלקה הצפוני, מתל־אביב עד למטולה.
למרות ההצהרות הרשמיות של בכירים בישראל, סבורים הגורמים המקצועים שקצב ההצטיידות חייב להיות מהיר יותר גם אם הכסף ייצא מתקציב צה"ל ולא כסיוע אמריקאי. בזירה אחרת נפגש שלשום בלילה שר הביטחון, בני גנץ, עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן, בלשכתו ברמאללה. מבחינת מערכת הביטחון זהו ביקור חשוב שצריך היה להתקיים מזמן כדי לחזק את הרשות ואת מנגנוני הביטחון מול חמאס ומול אובדן המשילות שלהם בצפון השומרון, בדגש על ג'נין.
לישראל אינטרס שהרשות תהיה חזקה כדי למנוע טרור ולסייע לצה"ל בפעילות המעצרים המתקיימת לילה לילה בערי הגדה. המפגש הלילי ברמאללה הסתיים בשורת הקלות ישראליות שאישר שר הביטחון גנץ: הלוואה בסכום של חצי מיליארד שקלים לרשות; אישור לרשות להסדיר מעמד לכ־3,000 פלסטינים שלא מחזיקים בתעודת זהות פלסטינית ובהם תושבים שגרים במערות ובספר של יו"ש, עזתים שברחו לגדה לאחר שחמאס השתלט על הרצועה ב־2007 ופלסטינים שמתגוררים עשרות שנים בחו"ל ואיבדו את מעמדם. בנוסף, גנץ אישר תוכניות מתאר לבנייה פלסטינית בשטח c אך בעיקר בכפרים ויישובים פלסטיניים קיימים. "ככל שהרשות הפלסטינית תהיה חזקה יותר, חמאס יהיה חלש יותר", אמר גנץ שהיה הבכיר הראשון בממשלה שנפגש עם אבו־מאזן ב־11 השנים האחרונות. "ככל שתהיה לרשות הפלסטינית יותר משילות, יהיה יותר ביטחון ואנחנו נצטרך לפעול פחות".
ועדיין, למרות האישור שנתן ראש הממשלה נפתלי בנט לפגישה, הוא מיהר להדגיש: "אין שום תהליך מדיני מול הפלסטינים וגם לא יהיה". נראה שגנץ בונה על היום שאחרי בנט, וזה מצידו מחושק מימין בכל הקשור להידוק הקשר מול הרשות ולכן האסטרטגיה הישראלית אינה ברורה.
מול חמאס בעזה שניהם מובילים אסטרטגיה שכרגע עוד לא נבחנה בעת משבר או דילמה משמעותית. הם רוצים הסדרה ומוכנים להעניק הטבות כלכליות מפליגות בתמורה. חילוקי הדעות יגיעו סביב המחיר שישראל תהיה מוכנה לשלם בעסקת שבויים ונעדרים.
